יוסי אקרמן: "הפופוליזם החברתי בישראלי יצא מפרופורציה"

המדינה צריכה לצמצם את מספר החברות הביטחוניות לשתיים ■ בונוסים מרווחי החברה צריכים להיות מחולקים לכלל העובדים ■ מנכ"ל אלביט מערכות, יוסי אקרמן, שחתם על הסכמים חריגים עם עובדי אלישרא ותדיראן, פורס את משנתו

יוסי אקרמן, מנכ"ל אלביט מערכות, מהחברות הביטחוניות המובילות בארץ ובין המעסיקות הגדולות במשק הישראלי, יש דרך די מעניינת להתמודד עם בעיות. "אני תמיד מנסה לשכנע את העובדים שלי לחלק את הבעיות שיש להם לבעיות H ובעיות W", הוא אומר, "H, מלשון height (גובה), זו בעיה שהאינדיבידואל אינו יכול לפתור אותה. למשל, אם מישהו גבוה או נמוך מדי, הוא אינו יכול לשנות את זה. W, מלשון weight (משקל), זו בעיה שכן אפשר להתמודד איתה. אם אתה שמן או רזה מדי, אפשר לעשות משהו כדי לשנות את המצב. רוב הבעיות בעולם הן בעיות H. מזג האוויר, החור באוזון, ביבי נתניהו ועוד - אלו בעיות H, אבל כשלאשתי יש בעיות בעבודה, זה W. ואתם יודעים במה אנחנו אוהבים לטפל יותר?

- בבעיות H, כי מראש ברור לנו שאנחנו לא יכולים לעשות דבר, ואז אנחנו פחות מתוסכלים.

"בדיוק!"

- ואותך זה גם מתסכל?

"לא. החלטתי שזה לא יתסכל אותי. מדי פעם אני לוקח טישו כדי לנגב את הדמעות, אבל לא יותר מזה" (צוחק).

- מתי בדיוק אתה מנגב את הדמעות?

"כשאני רואה מה קורה ברמת המדינה, ואני יודע שאין לי השפעה על זה".

- יש אנשים בכירים כמוך שכן מנסים להשפיע.

"אלו פוליטיקאים, ואז זה כבר הופך לבעיות W מבחינתם".

- לאו דווקא. יש בעלי הון ומנכ"לים כמוך שכן מנסים.

"להגיד משהו בקול רם, זה לא נקרא להשפיע. להשפיע פירושו להיכנס לעולם הפוליטי, ואני לא שם".

בונוסים - לכל העובדים

לא סתם שטח בפנינו אקרמן את תורתו לטיפול בבעיות. בשבוע האחרון נאלץ מנכ"ל אלביט מערכות זה 16 שנה לטפל בשתי בעיות מסוג W, כדבריו: שביתת עובדי תדיראן מערכות ואלישרא, שתיים מהחברות הבנות של הקבוצה. שתי השביתות הסתיימו השבוע, לאחר ששני הצדדים הגיעו לעמק השווה. עובדי אלישרא, 710 במספר, יקבלו תוספת שכר של 9.5% עבור חמש שנים (לא כולל עליית המדד), ומענק חד-פעמי של 1,500 דולר לעובד בגין רווחי החברה אשתקד. כמו כן, משנה זו ואילך יזכו העובדים למענק שנתי דיפרנציאלי בסך 1,000-2,000 דולר, בתנאי שהרווח הנקי של החברה יעלה על 5% מסך ההכנסות.

200 עובדי תדיראן מערכות יקבלו תוספת שכר של 2% ו-13.5% מהרווח הנקי של החברה לפני מס, שיחולקו להם מדי שנה.

- אתה מרוצה מההסכם עם עובדי אלישרא?

"בסיטואציה שבה היינו, ההסכם הוא סביר, אך הוא יכול היה להיות יותר טוב לחברה, בעיקר לטווח הארוך".

- מה מנע ממך לשפר אותו?

"הלו"ז. היינו חייבים לסיים את הסכסוך".

שני ההסכמים שנחתמו הם חריגים עד כמעט נדירים במשק הישראלי. בונוסים המחולקים מרווחי חברה עסקית הם בדרך כלל מנת חלקם של מנהלים בכירים ולא של כלל העובדים. למעשה, אלביט מערכות, בין אם במכוון ובין אם לאו, יצרה תקדים תעסוקתי. מבחינתה, אין שום סיבה שכל עובד, זוטר ככל שיהיה, לא יקבל חלק מרווחי החברה שבה הוא מועסק, ממש כמו המנכ"ל.

אפשר להגיד שאתה בעד השתתפות של כלל העובדים ברווחי החברה שמעסיקה אותם?

"כן. אפילו מאוד בעד. זו השיטה הנכונה. אם אתה מעלה שכר בזמן שהחברה מרוויחה, אתה לא יכול להוריד אותו כשהיא מפסידה, אבל אתה כן יכול להימנע מחלוקת בונוסים מסך הרווח".

- לא בטוח שכולם יסכימו איתך. יש חברות שבעתות משבר כן מקצצות בשכר הבסיס של העובדים.

"זה קשה עד כמעט בלתי אפשרי. יותר פשוט לשתף את העובדים ברווחים. זה נותן להם תחושה של שותפות. לך זה טוב, ולי זה טוב".

- אז מעתה והלאה אמרו "בונוס קבוצתי" ולא "בונוס אישי"?

"כן. ממש כך. אני מעדיף לתת תוספות שכר מינימליות אך לשתף את העובדים ברווח, כל עובד לפי תרומתו שלו".

- היית רוצה שהשיטה הזו תונחל לכלל הסקטור העסקי?

"כן".

- אתה רואה את זה קורה בחברות כמו שטראוס, אסם ואחרות?

"קטונתי. זה H מבחינתי. בחברה שלי זה קיים וזה עובד".

"מי שלקח הלוואה צריך להחזיר"

אקרמן אולי לא ימהר להודות בכך, אך סביר להניח שמחאת עובדי אלישרא ותדיראן מערכות הושפעה, ולו במעט, מרוח המחאה החברתית שהחלה לנשוב כאן בקיץ האחרון. "הנטייה של העובד לקבל שכר יותר גבוה הייתה כאן מאז ומתמיד", מנסה אקרמן לסייג את קביעתנו. "הבעיה היא באיזון בין ההכנסות להוצאות של החברה. עם כל הכבוד למחאה החברתית, ויש לי כבוד אליה, אין קשר בינה לבין מה שקרה באלישרא ובתדיראן מערכות.

"חברה עסקית כמו אלישרא היא מעגל סגור, וכמו כל חברה עסקית, היא מנסה למצוא את האיזון הנכון שיאפשר לה להרוויח, ולו מעט. רוב מאבקי העובדים בארץ הם נגד הממשלה כי לממשלה יש כיסים אינסופיים, וכמה שתיקח ממנה - היא לא תתמוטט מזה. לעומת זאת, בחברה עסקית, אם תיקח יותר, החברה תיפול, ולא תמיד אנשים מבינים את ההבדל הזה. בחברה עסקית אתה לא יכול להקריב את הטווח הארוך לטובת הטווח הקצר".

- אך לא תמיד העובד מבין את זה. לו חשוב הטווח הקצר יותר מהארוך.

"נכון, וזה תמיד מקור העימות בין החברה לעובדיה".

קצר או ארוך, לטענת אקרמן, "השכר בקבוצת אלביט, כולל אלישרא, הוא טוב".

- מעל הממוצע בתעשייה הביטחונית הישראלית?

"תבדקו אתם. אני לא זה שמפיק את תלושי המשכורת" (צוחק).

אקרמן לא שש להביע את דעתו על המחאה החברתית של הקיץ האחרון ועל תוצאותיה, אך בין השורות אפשר להבין שהוא לא מרוצה מהדרך שבה בחרו מנהיגי המחאה לכפות את דעתם על הממשלה. משהו מפריע לו בכוח הרב שההמון נטל לידיו.

לא במפתיע, לאקרמן יש בטן מלאה קצת על חלקה של התקשורת בליבוי המחאה החברתית, וכפועל יוצא על הצד שלכאורה לקחה בשביתת עובדי אלישרא ותדיראן מערכות. "תמיד קל יותר להגיד שהעובדים צודקים, ולא חשובים הפרטים הקטנים. הם צודקים כי הם עובדים, אבל עובדים הם לא בהכרח חלשים".

- אז אנחנו ועמיתנו למקצוע מושפעים מהאווירה האנטי-טייקונית שנוצרה כאן?

"בדיוק, ואני הייתי קורא לזה פופוליזם חברתי".

- שיצא מכלל פרופורציה?

"חד-משמעית".

בתור חברה שמגייסת בעצמה חוב מהציבור, קשה שלא לשאול את דעתו של אקרמן על טייקונים ("מה זו המילה הזו") והסדרי חוב.

"אין הבדל בין הנפקת אג"ח לבין הלוואה בנקאית", הוא אומר, "זה אותו דבר, וזה שחובות האג"ח עושים יותר רעש תקשורתי לא אומר שהם יותר חשובים מהלוואות בנקאיות. בסופו של דבר, הציבור מממן את שניהם".

- יש הצדקה לאי-החזרת חובות של בעל הון?

"לא. מי שלקח הלוואה צריך להחזיר אותה, וזה לא משנה אם הוא בעל הון או האזרח הקטן".

"לפטר זה חרא של עבודה"

אקרמן אולי אינו מייחס השפעה רבה למחאה החברתית על הסכמי השכר של עובדי אלישרא ותדיראן מערכות, אבל כשהוא מדבר על ההווה והעתיד של אלביט מערכות, ושל התעשייה הביטחונית בכללותה, הוא מודה שלמחאה יש תפקיד מרכזי. "בכל העולם, ולא רק בישראל, יש תמיד דילמה היכן הממשלה צריכה להשקיע את כספה - בחברה או בביטחון. זו דילמה אמיתית וקשה, ובשנים האחרונות נראה כי הצד החברתי מנצח. מי שמשלם את המחיר הוא הצד הביטחוני. בכל העולם תקציבי הביטחון יורדים".

- בעבר ממשלות העדיפו להשקיע בפצצה חכמה על הקמת בית חולים נוסף, אז מה קרה עכשיו?

"פייסבוק קרה. ההמון יצא לרחובות".

- אז העולם לא הפך לפחות אלים?

"ממש לא. להיפך, יש מחאות חברתיות שהן אלימות לא פחות ממלחמות. למזלנו, זה לא היה כך בארץ. ועדיין, משהו השתנה. פתאום לאנשים יש כוח שלא היה להם קודם. פעם הממשלה הייתה מחליטה, והאזרח הקטן לא יכול היה לעשות דבר. עכשיו, דרך פייסבוק, אתה יכול לגרום למאות אלפי אנשים לצאת להפגין בשדרות רוטשילד. איפה נשמע כזה דבר?"

- אבל זה לא קרה רק בארץ.

"נכון, הקול של ההמון נשמע גם בארה"ב ובאירופה, וכשזה קורה - לשלטון אין ברירה אלא להקשיב לרחשי הלב שלו, והוא אכן מקשיב. ואז הוא מקצץ בתקציב הביטחוני לטובת התקציב החברתי, וכיוון שפיטורי חיילים זה לא ממש יעיל, רוכשים פחות ציוד, ואז חברות כמו אלביט מערכות נפגעות.

"אין ספק שנוצר לחץ על תקציבי הביטחון, ולא רק בארץ, וחלק מהלחץ הזה מופנה לתעשיות הביטחוניות. זה W פר-אקסלנס".

- אבל זה ה-H שלך.

"נכון, כי אני לא יכול לקבוע מה יהיה תקציב הביטחון. ועדיין, אני יכול לשים דגש רב יותר על מוצרים שברור לי שכן יירכשו גם בתקופות פחות טובות, כמו מערכות אלקטרואופטיות, משקפות וכדומה. וכן, הלקוח יצפה שהן תהיינה זולות יותר מהרגיל".

- ואתם עומדים בציפייה הזו?

"אנחנו משתדלים. אנחנו משקיעים במו"פ כדי ליצור מוצר זול יותר אך לא פחות איכותי. אנחנו רוצים שהמחירים שלנו יהיו זולים. כך אנו נפגעים מקיצוץ בתקציבי ביטחון אך לא כמו חברות אחרות. אנו עושים לא מעט מהלכי התייעלות".

אקרמן מתכוון, בין השאר, לצמצום מצבת כוח האדם בקבוצה כולה. אלביט מעסיקה כעת כמעט 13 אלף איש ברחבי העולם, ובאחרונה ציין אקרמן כי עד סוף השנה תצטמצם מצבת העובדים ב-500 איש. "לא מדובר רק בפיטורים", הוא מבהיר. "יש באלביט עזיבה טבעית בשיעור של 2%-2.5% בשנה, ולכן כדי להגיע ל-500 איש לא צריך לבצע מהלך דרסטי".

- איך אתה מרגיש כשאתה נאלץ לפטר?

"לפטר זה חרא של עבודה. לתת שכר זה נהדר. מנכ"ל צריך לעשות לפעמים דברים לא נעימים".

התוצאות הכספיות של אלביט מערכות, שפורסמו שלשום, מלמדות כי החברה מצליחה לקצץ חלק מהירידה בפעילותה בשווקים מפותחים כמו ארה"ב ואירופה על ידי חדירה לשווקים מתפתחים כמו ברזיל והודו. ברבעון הראשון, 32.4% מהכנסות החברה נבעו ממדינות שאינן ישראל, ארה"ב ואירופה, לעומת 21% ברבעון המקביל אשתקד. "זיהינו את השווקים המתעוררים הרבה לפני כולם", מתגאה אקרמן. "במדינות כמו ברזיל, הודו, קוריאה ואחרות תקציבי הביטחון רק גדלים וגדלים. ברזיל, לדוגמה, קונה הכול. בזמן שאחרים מצמצמים את התקציב, היא מגדילה".

"יותר מדי חברות ביטחוניות"

מבחינת אקרמן, ההתייעלות צריכה להיעשות הן ברמת הסקטור והן ברמת המדינה. "בישראל יש תופעה מאוד חריגה. בעוד שבכל העולם, חברות ביטחוניות התמזגו או ביצעו ארגון מחדש כזה או אחר, בישראל התעשיות הביטחוניות פשוט נחות. אין שום שינוי. אלביט עצמה רכשה חברות, אך המקבילה הממשלתית לא עשתה דבר".

- אתה מתכוון לתעש.

"נכון".

- רכישת תעש על ידי אלביט עדיין רלוונטית?

"בשביל לקנות, צריך שמישהו ירצה למכור".

- אכן מדברים על זה.

"מדברים על זה כבר 18 שנה".

- מה דעתך על האופן שבו מתנהל המשבר בתעש?

"קטונתי מלהביע את דעתי בעניין".

- ובכל זאת?

"אני אגיד דבר אחד: במדינת ישראל יש יותר מדי חברות ביטחוניות, והיא הייתה צריכה לעשות מה שארה"ב ואירופה עשו מזמן: לקחת את כולן ולהפוך אותן לשתיים, ליצור דואופול. היקף הפעילות של התעשיות הביטחוניות בארץ ובעולם לא יכול לתמוך ביותר משתי חברות ישראליות".

- אז מה עושים?

"זו בעיה. מאחר שזה תלוי בוועדי עובדים ובממשלה, קשה לעשות את זה. זה תלוי בפוליטיקאים ואין כאן מישהו כמו מרגרט תאצ'ר שיעשה מהפכות".

"מחפש אנשים הגונים וצנועים"

- אגב תאצ'ר, הבחירות כבר עמדו בפתח, מה היית מצביע אם הן אכן היו מתקיימות?

(מחייך) "כמו הרוב".

- מרכז?

"לא, מבולבל. נראה לי שאם היו מקימים את מפלגת המבולבלים, היינו לוקחים את השלטון" (צוחק).

- ולא בצחוק?

"אני בוחר לא לפי המצע אלא לפי המציאה. אני מחפש אנשים הגונים וצנועים. אם תמצאו אחד כזה - אני אצביע בעדו".

"בוול סטריט אנחנו סוג של חידה"

אלביט מערכות היא חברה דואלית - חברה שנסחרת הן בבורסה לני"ע בת"א והן בנאסד"ק, אך רוב המסחר בה מתבצע בארץ, והדבר בא לידי ביטוי במספר הכמעט אפסי של בתי השקעות אמריקניים שמכסים את המניה.

"קשה לוול סטריט להבין אותנו", אומר יוסי אקרמן, "וזה בעיקר נובע מחוסר היכולת של השוק האמריקני להבין את ישראל. כשמשקיעים אמריקנים מנתחים את הביצועים של אלביט מערכות, הם בהלם. הם לא מבינים איך לחברה ישראלית יש כאלו ביצועים טובים. ובכלל, הם מתקשים להבין איך יש חברה שמייצאת כל כך הרבה מישראל לארה"ב. אנחנו ממש סוג של חידה עבורם. אין בעולם דוגמה נוספת לחברה כמו אלביט מערכות, דהיינו חברה ביטחונית ציבורית שאת עיקר תוצרתה היא מוכרת מחוץ למדינה האם שלה, ועוד בהצלחה יתרה".

אקרמן מודה שהוא מנסה לפתור את החידה בשביל וול סטריט, אך מדגיש כי הדבר לא ממש מדיר שינה מעיניו. "רוב המסחר במניה מתבצע בארץ, ומי שקונה מניות של אלביט בארה"ב הם בעיקר יהודים".

כרגע, כפי שזה נראה, יש יותר מוכרים מקונים. מניית אלביט איבדה בשנה האחרונה 28% משווייה, ושווי החברה עומד על 1.5 מיליארד דולר.

"מנכ"ל אלישרא הוא אחד הטובים בארץ"

בזמן השביתה של עובדי אלישרא, רוב האש הופנתה אל מנכ"ל אלישרא, יצחק גת. אקרמן, ולא במקרה, מגבה אותו באופן מלא. "אלישרא היא חברה שקשה לנהל אותה כי זו חברת לוחמה אלקטרונית. זו טכנולוגיה מאוד מסובכת ורגישה. ולמרות זאת, זו חברה מצליחה כי יש לה הנהלה מהטובות בארץ, ואני אומר את זה באחריות מלאה.

"כשקנינו את אלישרא היא הייתה בחדלות פירעון, והמנכ"ל, עם עובדי החברה, הצליחו להביא אותה לרווחיות, וזה לא היה קל. בחברות כמו אלישרא, שולי הרווח גם ככה נמוכים, ולכן כל העלאת שכר יכולה לפגוע באופן מהותי בשולי הרווח. לא תמיד העובדים מבינים את זה אך זה התפקיד של ההנהלה להסביר להם. מנכ"ל צריך לקחת את העובדים לאן שהם צריכים ללכת ולא לאן שהם רוצים ללכת, כי הוא רואה את התמונה הרחבה יותר.

"גת הוא מנכ"ל מעולה, והביקורת שהוטחה בו לא הגיעה לו. הוא זה שהביא את אלישרא להיכן שהיא נמצאת היום. מה שהתקשורת עשתה לו, זה פשוט לא היה הוגן. אני גיביתי אותו בכל דבר, וזה כאב לי. הוא אחד המנכ"לים הכי טובים שיש בארץ. אין הרבה ברמה שלו".

המספרים של אלביט
 המספרים של אלביט