לקבור, להלל, לקבור, ושוב להתהפך

הפלייאוף ב-NBA הוא רכבת הרים, היפרבולה. כל ניצחון מביא תובנות של אליפות, ואחרי כל הפסד של מיאמי ממהרים ל"הכריז שצריך לפרק שם כבר את החבילה"

שיין באטייה, הפורוורד של מיאמי היט, הוא אחד הספורטאים החכמים בעולם (השביעי הכי חכם לפי המגזין הנחשב ספורטינג ניוז). אחרי ההפסד של מיאמי לאינדיאנה במשחק 3 בחצי גמר המזרח (1-2 לאינדיאנה בסדרה), באטייה דיבר על "ההיפרבולה של הפלייאוף ב-NBA": הנטייה לקבור שחקנים וקבוצות אחרי הפסד, ואז לעשות 180 מעלות במקרה של ניצחון. הנה שלוש ההיפרבולות הבולטות נכון לעכשיו בפלייאוף:

1. מיאמי צריכה לפרק את החבילה. זה הקו הנוכחי של השיח על מיאמי, שממשיך להאפיל על כל מה שקורה בפלייאוף: לברון ג'יימס מוזכר ברשת 17,478 פעמים בשעה (לעומת 4,907 של דני גריינג'ר מאינדיאנה במקום השני), ורק שחקן אחד שלא משחק בסדרה בין מיאמי לאינדיאנה (בלייק גריפין מלוס אנג'לס קליפרס) נכנס לעשירייה הראשונה במדד הזה.

השיח על מיאמי כל כך דומיננטי כי היא בצרות. כריס בוש פצוע ויחזור, אם יהיה למה לחזור, בעוד שבועיים-שלושה בתסריט הכי אופטימי. דוויין ווייד בפורמה גרועה (רק 5 נקודות במשחק 3, קולע ב-31% מהשדה בסדרה) ונראה לא לגמרי יציב נפשית (פאולים מלוכלכים, חילופי צעקות עם המאמן אריק ספולסטרה בפסק זמן). וג'יימס אמנם שומר על מספרים מעולים (27.3 נקודות ו-10.3 ריבאונדים בסדרה) אבל הססן מדי ובעיקר עייף מדי ברבע הרביעי.

הקריסה של הטריו הציפה מחדש את הביקורת על כך שמיאמי היא לא באמת קבוצה, אלא שלושה אינדיבידואלים (כרגע שניים) שמוקפים בחבורה של שחקנים לא מספיק טובים; שווייד וג'יימס לא רק לא משלימים זה את זה: במקרה שלהם השלם שווה פחות מסכום החלקים; ושבגדול הניסוי הזה נכשל וגם אם מיאמי איכשהו תעבור את אינדיאנה, אין לה סיכוי אמיתי ללכת עד הסוף.

הסוף של מיאמי אולי נראה קרוב, אבל דווקא בנקודה הזאת חובה להזכיר שאם כריס בוש בריא סביר שכל הדיון הזה בכלל לא מתקיים. לכן המסקנה הנכונה היחידה בשלב הזה מהפלייאוף של מיאמי היא שבוש, כמה שזה נשמע מוזר להגיד את זה על שחקן שהוא שבע פעמים אולסטאר בגיל 28, הוא אנדרייטד.

2. בוסטון היא איום רציני על התואר. בוסטון, למרות סדרה בינונית נגד אטלנטה בסיבוב הראשון (2-4) ולמרות הקשיים נגד פילדלפיה בחצי הגמר השני במזרח (2-2 כרגע), מקבלת המון קרדיט - בעיקר בזכות הניסיון העצום שלה.

לניסיון של בוסטון, כלומר לגיל של הכוכבים שלה, יש גם מחיר: צ'רלס ברקלי אמר פעם שהדבר הראשון שהגיל עושה זה לשחוק את הקונסיסטנטיות של הגוף; שיש ימים שאתה מרגיש כמו בן 22, ובימים אחרים אתה בן 50. זה פחות או יותר מה שקרה לקווין גארנט, בן 36, במשחק 4 נגד פילדלפיה - הוא שבק (9 נק' ב-3 מ-12 מהשדה), ופילדלפיה השוו את הסדרה. זו אמנם היפרבולה בפני עצמה, אבל קשה לאיים ככה על קבוצות כמו אוקלהומה וסן אנטוניו.

3. סן אנטוניו היא פייבוריטית כבדה לאליפות. סן אנטוניו ניצחה 17 משחקים ברציפות (כולל 10 המשחקים האחרונים בעונה הרגילה), הסגל שלה הכי עמוק בליגה ומאפשר לכוכבים הזקנים (טים דאנקן, מאנו ג'ינובילי) מספיק מנוחה, הם ניצחו 1-2 בסדרה העונתית נגד אוקלהומה סיטי, וזה ארגון שזכה בארבע אליפויות מאז 1999.

אבל: אי אפשר להתעלם מזה שלסן אנטוניו יש דרך יחסית קלה בפלייאוף. יוטה (0-4 בסיבוב הראשון) והקליפרס (0-3 כרגע בחצי גמר המערב) הן לא מדד אמיתי. מה שאוקלהומה סיטי עושה (0-4 על דאלאס ו-1-3 על הלייקרס) הרבה יותר מרשים.