פסגות: אין כסף לתת שירות, יש כסף לשכר בכירים

הודעת פסגות מהשבוע שעבר על "סיום תפקידו" של המנכ"ל רונן טוב הייתה מופת של התחסדות. יו"ר פסגות, אהוד שפירא, הודה לטוב על ש"הצעיד את פסגות להישגים בתקופה קשה", ואילו טוב מצדו הביע ביטחון כי "המשקיעים בפסגות ירוו נחת כבר ב-2012, בזכות הפעולות הניהוליות וטיפול נקודתי נכון בנושאים מרכזיים".

אם רונן טוב הוא מנהל כה מוכשר כפי שהסביר לנו שפירא מדוע הוא הדיח אותו? הרי הוא "הצעיד את פסגות להישגים בתקופה קשה". ואם "אין ספק שהמשקיעים בפסגות ירוו נחת בזכות הפעולות הניהוליות" שעשה טוב, מדוע בחודשיים האחרונים הוצע תפקיד מנכ"ל פסגות למנהל אחר מנהל בשוק ההון?

האמת היא שמתחת למעטה הנחמדות, טוב הודח בצורה מכוערת. ובתמורה לכך שיעזוב ללא מהומה, אייפקס שחררה הודעת צפיחית בדבש שתשמור על מה שנשאר מכבודו, ובמקביל שילמה לו 4 מיליון שקל. עובדה שכמובן לא הוזכרה במילה אחת בהודעה על סיום תפקידו. אך מעבר לפיקנטריה של אחורי הקלעים של הדרך בה מתחלף (שוב) מנכ"ל בבית ההשקעות הגדול בישראל, להדחת רונן טוב, יש גם משמעויות רחבות יותר. הנה כמה נקודות למחשבה בעניין.

1. אין כסף לתת שירות, יש כסף לשכר בכירים. "פוגעים לנו בהכנסות ומחלישים את התחרות", יללו מנכ"לי בתי ההשקעות לפני שבועיים בכנס של דן אנד ברדסטריט. הברוקרים מסבירים לנו בעקביות שעלויות הרגולציה הורגת אותם, שהורדת תקרת דמי הניהול בקופות הגמל תגרום לקטסטרופה ותאלץ אותם לצמצם את השירות ללקוחות, ולפגוע באיכות ניהול ההשקעות לעמיתים. והנה, מתברר שכשצריך אז יש כסף: 4 מיליון שקל יקבל טוב כפיצוי על הדחתו בטרם עת, סכום שהוא מקבל כדי שלא יעשה רעש מיותר.

אז בפעם הבאה שמנהלי בתי השקעות יבכו בראיון לתקשורת או באחד הפאנלים שבהם הם משתתפים כמה קשה להם, ויאיימו כי מי שיפגע מההנחיות הרגולטוריות הם העמיתים, בואו נזכור שכסף לשכר מנהלים איכשהו תמיד יש. מה שהופך את דמעות ראשי הענף לדמעות תנין.

2. איך אפשר לתת אמון במי שלא תמיד אומר אמת? כשגוף כמו פסגות מנהל 150 מיליארד שקל של אנשים אחרים, בעיקר כספי פנסיה, אמון הוא שם המשחק. כשאנו, הציבור, נותנים את כספנו לפסגות, אנחנו מאמינים ששם יעשו בשבילנו הכל. אבל איך אפשר לתת אמון בגוף שמתנהג כאילו שאמירת האמת היא אופציה בלבד?

מאז כניסת אייפקס לפסגות נוהגים להכחיש שם כמעט כל מה שקורה: העלאת דמי ניהול, עזיבת בכירים, קיצוצים, פיטורים, וכמובן החלפת מנכ"ל. מאז ש"גלובס" חשף לפני חודשיים את כוונת זהבית כהן, מנכ"לית אייפקס ישראל, להחליף את טוב, הקפידו בפסגות להסביר שזה קשקוש. עד הרגע האחרון ממש, ואפילו לאחר הפרסום, עוד טענו בבית ההשקעות שאין שום כוונה כזו. כל זאת בזמן שהבעלים והיו"ר פועלים במרץ להחליף את טוב מאחורי גבו, ובמקביל מסבירים לו ש"הכל שמועות".

אפילו בהודעת הפרישה של טוב נאמר כי "בימים הקרובים יתכנס דירקטוריון פסגות על מנת למנות מנכ"ל חדש", זאת בזמן שכן כולם יודעים כי חגי בדש מיועד לתפקיד, ושמינויו נסגר הרבה לפני שטוב בעצמו ידע שהוא בדרך החוצה.

3. כשהשווי מופרך, כל מנכ"ל יאכזב את הבעלים. בעיות היסוד של פסגות לא נפתרו, והחלפת טוב בבדש לא שינתה כהוא זה את המצב. מוצר הדגל של פסגות, קופות הגמל, הוא מוצר גוסס שדמי הניהול בו בירידה ותקרתם נחתכה; שליש מנכסי פסגות הם הפסדיים או עם רווח אפסי; ואין לה דריסת רגל במוצר העתידי - ביטוח פנסיוני.

ומעל הכל, השווי של פסגות נותר מופרך. פסגות נקנתה לפי שווי מופרז של 2.71 מיליארד שקל. כל משחקי האקסל של זהבית כהן והשיערוכים התכופים שהיא עושה מעת לעת, לא ישנו את העובדה שפסגות לא שווה את המחיר אותו שילמה אייפקס. אם דש ומיטב שאמורים להתמזג שווים ביחד, בהערכה אופטימית, 1.4 מיליארד שקל, האם פסגות שווה יותר מ-2 מיליארד?

ומאחר שאלו נתוני הבסיס ואף מנכ"ל, מוכשר ככל שיהיה, לא יוכל לשנות את המצב, בייחוד כששוק ההון אינו ידידותי, הנה עצה לבדש: כשכהן מתחילה לחבק אותך, זה הזמן להתחיל לדאוג ולהביט מאחורי גבך. לא נתפלא אם בדש יכניס גם לחוזה החדש שלו סעיף "מצנח זהב" (בחוזה הישן שלו יש סעיף כזה) שיבטיח את שכרו עד תום החוזה. הרי הוא יודע עם מי יש לו עסק.

4. ממשל תאגידי לוקה בחסר. בשנת 2007, כשהמפקח על הבנקים דאז רוני חזקיהו קרא להתנהלות בתי השקעות "שכונה", חשבנו שהוא מגזים. אבל מאז גילינו שבתי השקעות רבים פועלים בחוסר סדר, ללא כללים מחייבים.

הדחת טוב חשפה אמת עגומה: רמת הממשל התאגידי בפסגות לוקה בחסר, ובפרט כשמדובר בבית ההשקעות הגדול בישראל המנהל כ-150 מיליארד שקל, עבור מיליון וחצי לקוחות. כל ההחלטות נסגרות בחשאי, ללא שקיפות מספקת. שפירא שעד אתמול סיפר שטוב מנכ"ל נהדר, לא טרח להסביר מדוע הוא הלך הביתה. מה היה קורה לשפירא ולכהן אם אירוע דומה היה מתרחש בבנק? לא צריך לנחש. זה קרה ב-2009, בבנק הפועלים, ואז צעד דירקטוריון הפועלים לירושלים, כדי להסביר לבנק ישראל את התנהלותו בפרשת החלפת המנכ"ל דאז, צבי זיו. בפסגות, כידוע, לא קרה מאום.

בדומה לשאר בתי ההשקעות, על פסגות אין פיקוח ואף אחד לא מבקר את התנהלותו. יש פיקוח על מוצרים (תעודות, קרנות וקופות) ופיקוח על גופים (חברות ביטוח ובנקים), אבל על בית השקעות כגוף אין פיקוח ישיר. וכשאין שום רגולטור שזה תפקידו, מי בעצם מבטיח לציבור שההתנהלות של בתי ההשקעות, המנהלים מאות מיליארדים מכספנו, ראויה?