עד הגל הבא

תמיד ישנו "גל העליות הבא", השאלה מתי וכמה טוב תופסים אותו * היום נלמד לקחת אותו עד הסוף (כשהתהום כמובן עמוקה בהתאם)

אנחנו ממשיכים היום לבחון דרכים שונות באמצעותן יכול משקיע פרטי, עם הון התחלתי ראשוני, לעשות את צעדיו הראשונים בהשקעה במניות. מדובר בהון שאינו מספיק לבניית תיק של 30 מניות ומעלה, ובתוכנית שיש בה גם רכיבים של למידה והתנסות.

נדבר על מינוף, אבל לפני כן תשובה לקוראים שהציפו את סוגיית הסיכון הכרוך לכאורה במימוש הרעיונות שהועלו בטורים האחרונים (קניית מניה אחת, שימוש באופציות, קניית מניות בשער אופטי נמוך).

נהג מלווה היית פעם? מי מאתנו שיש לו בן או בת שהוציאו רישיון נהיגה, זוכר בוודאי את חוויית התפקיד של הורה מלווה. שמים אתכם באוטו, ללא הכשרה והנחיה וללא עזרים, ואתם נדרשים למנוע תאונות ולחזק את כישורי הנהיגה של הנהג החדש. כל אחד זוכר את אותם רגעים בהם הדופק עלה והנקודה הקריטית שבין אירוע תחבורתי לבין שמירה על איפוק ותהליך למידה, דקרה בחזה. זכרו שבאותם ימים סיכנתם הרבה - את שלומכם ושלום הבן/בת, את שלום הסביבה וגם את ההשתתפות העצמית של פוליסת הביטוח שלכם. למה עשיתם את זה? כי ככה לומדים וככה מתקדמים.

אין דבר מושלם בחיים, בכלל ובהשקעות בפרט. אם יש לכם מלא כסף, אל תקנו מניה אחת; אם יש לכם מלא כסף, לא צריך אופציות. אבל בבחירה בין להתקדם לבין להיתקע, סיכון הוא לעיתים רבות מנוע התקדמות.

היום נדבר על מינוף. שוב, נניח משקיע שיש לו 5,000 דולר, ותשואה שנתית ממוצעת של 10%-12% על שוק המניות. גם אם נניח שהוא מצליח לעשות 20% בשנה, קצב ההתקדמות הפיננסית יהיה מתון. אבל, נניח שהמשקיע יכול לקחת הלוואה צמודת דולר של 5,000 דולר בריבית 4% לשנה. אם ישקיע את הכסף במניות וימשיך להרוויח 20% בשנה, אזי בסוף השנה יהיו לו 12,000 דולר במניות וחוב לבנק של 5,200 דולר.

אחרי החזר החוב יישארו 6,800 דולר במניות. הרווח עלה ל-1,800 דולר והתשואה על ההון העצמי עלתה ל-36%. זאת, דרך אגב, ללא מאמץ פיסי רק מאמץ מנטלי.

זכרו שרוב הטייקונים נהיו כאלו בזכות חוב לציבור. ה"יתרון" שלהם הוא שהם משכו משכורת ענק ושההצלחות זרמו לכיסם, בעוד שאת פשיטות הרגל הציבור משלם. אם תפסידו על ההשקעה במניות, הבנק יעבוד קשה בשביל לגרום לכם להחזיר את ההלוואה. כפי שנאמר, הלוואה קטנה היא בעיה של הלקוח, הלוואה גדולה - בעיה של הבנק.

גיבוי אקדמי עם טוויסט

התיאוריה המימונית תומכת בהצעה הנ"ל, אבל בשינוי אחד. את הכסף לא אמורים להשקיע במניה בודדת אלא בתיק מפוזר שנקרא "תיק השוק". תיק השוק הוא הרכב אופטימלי סטטיסטי של מניות, שבגלל היותו אופטימלי כולם צריכים להחזיק אותו. בפועל אין מוצר כזה, אבל תעודת סל על מדד רחב, S&P500 ,MCSI העולמי או ת"א 25 - אם חובבי השוק המקומי אתם, מספקת קירוב טוב. אז במקום 5,000 דולר במניה בודדת אפשר להשקיע 10,000 דולר שחציים מקורו בהלוואה באותו "תיק השוק", ומבחינת התיאוריה המימונית זו דרך ראויה להגדיל סיכונים.

הלוואות מוסוות

זכרו שהשקעה באופציות היא גם סוג של נטילת הלוואה. אתם משלמים סכום מסוים היום - פרמיה, ומקבלים זכות לשלם תשלום נוסף בעתיד. את הריבית על התשלום השני, כמו גם את התגמול על העובדה שיש לכם זכות להחליט אם לשלם אותו או לא, אתם משלמים לכותב האופציה באמצעות הפרמיה.

מי שהמילה 'הלוואה' מדירה שינה מעיניו, יכול לפעול גם באמצעות תעודות סל ממונפות. הללו משתמשות במכשירים פיננסיים בשביל ליצור מוצר השקעה שנותן פי שניים או שלושה ממדד המניות הרלוונטי. סביר להניח שהריבית המתומחרת בתעודות אלו, כמו גם בפרמיה על האופציות, נמוכה מזו שמשקיע פרטי ישלם על הלוואה, וזה יתרון. אבל, יש דמי ניהול, סיכוני ניהול ועוד כמה בעיות עליהן ארחיב בפעם אחרת.

ואם אתם קוראים טור זה בימים של ירידות שערים, ושואלים מה עניין מינוף וסיכון לימים אלו - היערכות מנטלית מתאימה, על ידי ביצוע כל הדברים שהוזכרו בטורים האחרונים, תאפשר ליהנות מגל העליות הבא.

תמיד יש גל העליות הבא, השאלה מתי וכמה טוב תופסים אותו.

זיו סגל, A level 2 Chartered Market Technician. שותף-מייסד ואסטרטג השקעות ראשי בחברת Green Ocean. אין לראות בטור המלצה לרכישה/מכירה של ניירות ערך ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם