"העירייה מסתירה בניינים נטושים כשמגיעים אנשים חשובים"

אלפי תושבים, המתגוררים ב-700 בניינים מתפוררים ברחבי העיר תל אביב, נדרשים כיום לשפץ את חזית בתיהם ■ אולם לא כל הדיירים מתמודדים בקלות עם הצורך להוציא מהכיס מאות א' ש'

במבט חטוף, רחוב ביאליק בתל אביב נראה מופת לשימור ארכיטקטוני. בסוף הרחוב ניצב בית העירייה הישן המשופץ, המשמש כיום מוזיאון. בית ביאליק, שבו גר המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, התחדש והפך למוזיאון. ברחוב נמצאים גם בית ראובן, מוזיאון שהוקם בביתו של האמן ראובן רובין, וכן בית פליציה בלומנטל למוסיקה. מרבית הבתים - הבנויים בסגנונות ארכיטקטוניים מרשימים, לרבות בסגנון הבאוהאוס - נבנו בשנות ה-30 של המאה הקודמת.

אבל אל מול כל היופי הזה, אי אפשר שלא להבחין לאורך הרחוב בבתים מאותה תקופה שנראים מוזנחים במקרה הטוב או מתפוררים ממש במקרה הרע: ברזל חשוף מבצבץ במרפסות, תריסים שבורים, קירות חיצוניים מטולאים בתיקוני טיח בגוונים שונים, ועוד ועוד.

בעיריית תל אביב, ששמה לה למטרה לשפר את חזות העיר - בעיקר באתרים היסטוריים כגון מתחם ביאליק - מאד לא מרוצים ממצבם המדורדר של המבנים במקום. כבר לפני מספר שנים החלה העירייה לחייב, על-פי חוק עזר עירוני (ראו מסגרת), את בעלי הבתים ברחוב לשפץ את הבניינים. מי שלא הסכים לשפץ, פתחה נגדו העירייה בהליכים משפטיים.

במתחם ביאליק עצמו הוגשו תביעות כנגד שישה בניינים - חלקם מיועדים לשימור לפי תכנית השימור העירונית - בדרישה לחייב את בעליהם לשפץ. עם בעלי שלושה בניינים הושגו הסדרים והם שופצו או נמצאים בהליך שיפוץ; נגד בית אחד ניתן פסק דין לפני כמה חודשים; וכנגד שניים נוספים מתנהלים הליכים משפטיים.

לדברי אלי מוסקוביץ, סגן מהנדס עיריית תל אביב, העירייה כבר הוציאה דרישות שיפוץ לכ-700 בניינים ברחבי העיר, בדגש על הרחובות שינקין, בוגרשוב, אבן גבירול וביאליק. מי שמייצגת את העירייה בהליכים המשפטיים הללו היא עו"ד דיקלה טואשי, ממשרד שרקון, בן-עמי, רוזנבוים, אשר ושות'.

מוסקוביץ (דיירי מתחם ביאליק מכנים אותו "מוסקו" ונראה ששם מכירים אותו היטב) מסביר שהעירייה נמנעת עד כמה שניתן מהליכים משפטיים.

הבניין ברחוב ביאליק 9, למשל, נקנה ושופץ על-ידי בעליו החדשים, שקיבל בעבור גג הבניין זכויות בנייה במקום אחר. לעומתו, דיירי הבניין ברחוב ביאליק 25 סירבו למכרו ב-33 מיליון שקל וכעת מתנהל נגדם הליך משפטי שיזמה העירייה, במטרה לאכוף את שיפוצו, כפי שנחשף ב"גלובס". כבניין הנושק לבית העירייה המטופח, כיעורו בולט אף יותר מזה של שאר בנייני הרחוב שטרם שודרגו.

"הרחובות בהם בוחרת העירייה לשפץ את הבניינים הם כרטיס הביקור של העיר", אומרת טואשי. "העירייה השקיעה מיליונים בתשתיות של רחובות אלה, ולכן היא גם דורשת חזית נאה".

אחת ל-15 שנה בודקת העירייה את הבתים ומחליטה אם הבניין זקוק לשיפוץ. "כמו שמכונית צריכה לעבור 'טסט' אחת לשנה, בניין צריך להיבדק כל 15 שנה", מסביר מוסקוביץ. "כך זה אמור להיעשות בתהליך נכון, שגם עולה פחות לדיירים, ולא רק אחרי 90 שנה כמו שקרה ברחוב ביאליק".

לדברי מוסקוביץ, "אם עושים שיפוץ כל 15 שנה, בעלות של 10-15 אלף שקל לדייר, זה עדיף על 'טיפול 100 אלף' אחרי 90 שנה, שעולה לכל דייר עשרות אלפי שקלים ואף יותר מכך, בעיקר כשמדובר בבניינים קטנים בני שניים עד ארבע קומות כמו שיש במתחם ביאליק".

העירייה, באמצעות החברה העירונית "עזרה ובצרון", מעניקה הלוואות מסובסדות לבעלי הדירות שנקראים לשפץ את הבניינים; אך עדיין, כשהוצאה כזו נופלת "כרעם ביום בהיר" על בעלי הדירות, חלקם מתקשים לעמוד בעלויות (ראו מסגרת).

"ברגע הראשון כשמתקבל המסר מהעירייה שאנחנו דורשים שיפוץ, התגובה היא: 'זה הבית שלי, מה זה עניינך?'", אומר המהנדס משה ממון, שותף בחברת ש.מ.מ. מהנדסים, נציגת העירייה הקובעת אילו עבודות יש לבצע על מנת להביא את הבניינים למצב חזותי ראוי. "רק אחר כך נופל להם האסימון שזה כן עניינה של העירייה, כי חזות היא איכות חיים".

"כמו בשאנז אליזה"

בשורה התחתונה, תושבי תל אביב צריכים גם לזכור שלפי חוק עזר עירוני העירייה יכולה לחייב - ומחייבת בפועל - בעלי דירות לשפץ את הבניינים. וכן, זה יכול לתפוס את כולנו לא מוכנים.

לדברי ממון, לתושבי מתחמים מבוקשים בתל אביב לא צריכים להיות תירוצים: "אתה רוצה לגור ב'פריים לוקיישן' בתל אביב, בביאליק או ברוטשילד? יש לזה מחיר; זה כמו לגור ב'שאנז אליזה' - שם לא יעלה על הדעת להותיר בית עם חזית מכוערת".

ממון הוסיף כי זכויות הבנייה על גגות הבניינים (מתוקף תמ"א 38) הן אוצר עבור הדיירים, שיכולים בעזרתן לממן שיפוץ וחיזוק.

לדברי מוסקוביץ, לפני שבתי המשפט מחייבים דיירים לשפץ את בתיהם, הם על-פי רוב מבקשים לדעת אם העירייה מבחינתה השקיעה כבר בתשתיות הרחוב, והם לעיתים פוסקים שיפוץ חזית בלבד בעלות מינימלית, כדי להקל על הדיירים. "בית המשפט בודק אותנו - שואל, 'מה אתה עשית בשביל התושב?'", אומר מוסקוביץ. "עיריית תל אביב משקיעה הרבה מאד כסף - לא כל עירייה יכולה להוציא מיליונים. העירייה השקיעה כ-150 מיליון שקל בשדרוג רחוב אבן גבירול - אבל מהחנויות ומעלה, זוהי אחריות התושבים לשפץ".

"מאה שנה לקח לעירייה להגיע לכאן"

שבוע שעבר, בבוקר שאחרי צילומי פרק בסדרת הטלוויזיה האמריקנית המצליחה "הומלנד", פירקו פועלים את התפאורה שהפכה את בית העירייה הישן בכיכר ביאליק לשגרירות ארה"ב בביירות.

זו לא הפעם הראשונה שהמתחם מעורר התעניינות בינלאומית: למיליארדר רון לאודר יש בית בן שתי קומות מול בית העיר; לדניאלה וייס, מראשי תנועת גוש אמונים, יש בניין בתחילת הרחוב, בואכה אלנבי. בין לבין - יש לא מעט דירות בבעלות ישראלים, אנגלים, צרפתים ותושבי חוץ אחרים, המשכירים אותן.

עם כל היופי שבמתחם, כמה מדיירי הרחוב מצביעים על מפגעים - למשל, המבנה שבין בית ביאליק לבית פליציה בלומנטל משמש מוקד להומלסים. "מסכנים, הם מחפשים שם מסתור בחורף, אבל לנו זה לא נעים - לפעמים הם משתכרים, או עושים את צרכיהם בחצר", מספרת שרון מרום, דיירת ותיקה ברחוב.

נגד מרום ובעלי הדירות האחרים ברחוב ביאליק 25, הצמוד לבית העיר, מתנהל מזה כשנה וחצי משפט. בספטמבר צפויה הכרעה בעניין. "שהעירייה תדרוש קודם כל מעצמה", אומרת מרום. "יש כמה בניינים נטושים במתחם, שמסתירים אותם ביריעת בד שחורה כשמגיעים אנשים חשובים. זו קטסטרופה, הבניין מתפורר, נטוש, שורץ הומלסים".

בעל דירה אחר, המתגורר בתחילת ביאליק, אמר לנו שיש ברחוב "כמה מהבניינים המכוערים ביותר בעיר". לדבריו, צריך גם "להעיף משם את המסחר". הוא לא נבהל מדרישות השיפוץ: "אם ישפצו - מה טוב", הוא אומר.

לטענת מרום, דובר על כך שעלות השיפוץ שהיא תצטרך לשאת תסתכם ב-300 אלף שקל, ולכן היא מקווה שבית המשפט יאשר לתושבים לבצע שיפוץ מינימלי של החזית. "לקח לעירייה כמעט מאה שנה להגיע לכאן. אנחנו מעט דיירים בבניין, ואין לנו הסכום הגדול הנדרש. מאיפה ניקח כסף?", היא תוהה. "איך נראה אחורי הבניין זה לא עניינה של העירייה. שיתנו לנו לשפץ רק את החזית ברבע מחיר על-ידי קבלן פרטי, וזהו. זה יהיה לתפארת מדינת ישראל".

נראה כי זה בדיוק מה שעשו בעלי הדירות בבניין בביאליק 17 - את המינימום הנדרש. בעוד החזית משופצת ונאה, צדי הבניין והכניסה לא שופצו, ונוצר קונטרסט חריף בין החזית למעטפת הבניין. "במקום לשפץ בבת אחת את כל הבניין, בית המשפט דרש לשפץ את החזית בעלות שהציבור יכול לעקל", אומרים מוסקוביץ וממון.

"לשמור על המצב התקין והמראה הנאה של חזית הבית"

הבסיס לדרישות השיפוץ הוא סעיף ב"חוק עזר עירוני שמירת הסדר והניקיון", שלפיו היא מגישה במידת הצורך תביעות נגד דיירים, וזוכה בבתי המשפט במידה לא מבוטלת של הצלחה. אגב, אין קשר להכרזה על מבנה כמסוכן, אם כי גם במקרה זה דורשת העירייה מבעלי הדירות לבצע את התיקונים.

תביעות השיפוץ ברחוב ביאליק הן חומר למחשבה לכל בעלי הדירות בבניינים ישנים בתל אביב, ולבטח לאלה הממוקמות במוקדים תיירותיים. הן עולות לדיירים בהוצאות משפטיות, ועבודות השיפוץ עצמן עשויות אף להגיע למאות אלפי שקלים לכל יחידת דיור.

פרק ח' לחוק העזר העירוני קובע כי "הבעל והמחזיק של בית חייבים לשמור על המצב התקין והמראה הנאה של חזית הבית" - ללא ספק הגדרה רחבה הנתונה לפרשנויות רבות. יתרה מכך, לעירייה יש כוח רב: "ראש העירייה רשאי לדרוש מבעל בית לבצע בחזית הבית עבודות שיפוץ... ורשאי לקבוע תנאים, פרטים ודרכים לביצוע העבודות והתקופה שבה יש לבצען, וכן הוראות בנוגע לחומרים, לצבעים ולאופן ביצוע העבודות". מילא שרציתם חזית לבנה, והעירייה החליטה על בז' - אם לא תשפצו את חזית הבניין, יש בכוחה של העירייה לשפץ בעצמה ולתבוע מכם את עלויות השיפוץ: "ביצע ראש העיריה עבודות שיפוץ בחזית בית משותף, רשאי הוא לגבות את ההוצאות מנציגות הבית או מבעלי הדירות".