עיתונאי "הארץ" אורי בלאו יועמד לדין על החזקת ידיעות סודיות

בלאו, שקיבל את מסמכי הצבא הסודיים מענת קם, הוא העיתונאי הראשון בתולדות המדינה הנאשם בעבירה זו ■ וינשטיין: "מקרה קיצוני מבחינת מאפייניו החמורים"

עיתונאי "הארץ" אורי בלאו יועמד לדין בעבירה של החזקת ידיעות סודיות על-ידי מי שאינו מוסמך לכך, מבלי כוונה לפגוע בביטחון המדינה - כך החליט היום (ד') היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שהחליט לדחות את טענותיו של בלאו בשימוע שנערך לסנגוריו.

מדובר בפעם הראשונה בתולדות המדינה שבה יועמד לדין עיתונאי על כך שהחזיק מסמכים לצורך ביצוע עבודתו. רוב המסמכים שהוחזקו בידי בלאו הודלפו לו מענת קם, שלקחה אותם בעת שירותה הצבאי בלשכת אלוף פיקוד המרכז, יאיר נוה. קם, שהודתה והורשעה בריגול חמור, מרצה 4.5 שנות מאסר.

במשרד המשפטים הדגישו כי אף שכותרת הסעיף בחוק העונשין שבו יואשם בלאו היא "ריגול חמור", הרי שלא מיוחסת לבלאו עבירת "ריגול" במשמעותה המקובלת.

הכרעת היועמ"ש התקבלה לאחר שהובאו בחשבון כלל השיקולים, ובהם "הצורך לנקוט ריסון במדיניות האכיפה על מנת לשמר את דמותה של העיתונות כעיתונות חופשית, הממלאת את תפקידה כערובה חיונית לזכות הציבור לדעת".

למרות זאת החליט וינשטיין, על דעת כל הגורמים המקצועיים שעסקו בפרשה - הפרקליטות, השב"כ ומשטרת ישראל - כי "מקרה זה הוא קיצוני מבחינת מאפייניה החמורים של התנהלותו של בלאו, ולפיכך ההחלטה להעמידו לדין היא מחויבת המציאות".

כתב האישום יוגש בימים הקרובים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב על-ידי פרקליטות מחוז תל-אביב פלילי.

‎‎נזק ביטחוני

הפרקליטות טוענת כי "בלאו החזיק, ביודעין ובאופן בלתי-מבוקר, מאות ואלפי מסמכים מבצעיים, לרבות כאלה המסווגים סודיים וסודיים ביותר, שנגנבו מפיקוד המרכז בצה"ל בידי החיילת ענת קם, והפר את חובתו - ומאוחר יותר גם את התחייבותו בפני רשויות המדינה - לחדול מלהחזיק בהם. זאת, עשה גם במקום שיכול היה ללא קושי למנוע את הנזק הבטחוני למדינת ישראל, גם מבלי לפגוע במקורותיו".

עוד יצוין בכתב האישום כי "פוטנציאל הנזק בהחזקתם הבלתי מאובטחת של המסמכים, כעולה מחוות-דעת מקצועיות של גורמים מוסמכים שאף הוצגו במשפטה של ענת קם, היה עצום. חשיפתם, או הגעתם האפשרית של המסמכים לידי גורמים עוינים, הייתה גורמת נזק לביטחון המדינה ומסכנת את חייהם של חיילי צה"ל.

"תוכן המסמכים כלל תוכניות שונות למבצעים צבאיים, סיכומי דיונים שונים בצה"ל, פריסת כוחות צה"ל כולל סדר כוחות הצבא, סיכומי תחקירים בצה"ל, הערכות מצב של צה"ל, יעדים שונים של צה"ל וכדומה. מסמכים אלה הוחזקו בידי בלאו במחשבו הנייד האישי ובמקומות פזורים אחרים שבחר, ללא כל אמצעי בקרה או אבטחה".

‏לאחר שהיועץ שקל את הטענות בשימוע, הוא החליט כי בין החזקתם של מסמכים מבצעיים אלה, בוודאי שבהיקף ובכמות שבה מדובר ובהתחשב במהותם, לבין "איסוף עיתונאי למטרות פרסום בתום-לב" - אין דבר וחצי דבר.

הסכם החסינות שהופר

בעקבות שורת כתבות שפירסם בלאו בעיתון "הארץ" הבינו גורמי הביטחון כי בלאו מחזיק בידיו מסמכים מסווגים. בתחילה לא היה ידוע לרשויות מה מקורם של המסמכים המסווגים ששימשו את בלאו בכתבותיו, אולם התגבש החשד שהוא מחזיק בידיו מסמכים מסווגים נוספים, שהחזקתם בידי גורמים בלתי מוסמכים פוגעת בביטחון המדינה. השב"כ דרש מבלאו להחזיר לרשויות את כלל המסמכים המסווגים שברשותו.

לפי הסכם שגובש עם בלאו באותה עת, הובטחה לו חסינות מלאה מפני נקיטת הליכים כלפיו לגבי המסמכים שימסור, כולל הבטחה כי לא ייחקר כחשוד ולא יישאל אודות מקורותיו. כן סוכם כי המסמכים לא ישמשו כראיה בהליך פלילי נגד מי שהדליף אותם, ככל שיאותר. זאת, מתוך רצונן של רשויות האכיפה לגלות רגישות למלאכתו העיתונאית של בלאו, ולאזן את הדברים מול הסיכון הטמון בהחזקת חומרים צבאיים סודיים שלא כדין, באופן לא מאובטח, בידי גורם אזרחי שלא הוסמך לכך.

כמו כן, בהתאם לסיכום, מחשבו האישי של בלאו, בו נמצאו לדבריו המסמכים, הושמד, ותחת זאת מימנה המדינה עבורו רכישת מחשב אישי חדש.

‏בעקבות חתימת ההסכם, מסר בלאו לחוקרי השב"כ 50 מסמכים. משרד המשפטים טוען כי בלאו הונה את הרשויות ויצר מצג כאילו החזיר את כל המסמכים המסווגים שבידיו. בלאו עצמו טוען כי הרשויות הפרו את ההסכם עמו ונקטו נגדו אמצעי אכיפה, למרות התחייבות מפורשת שלא לעשות כן.

המדינה טוענת כי לאחר שענת קם נתפסה ונחקרה, התברר כי בלאו "הפר באופן בוטה את ההסכם שנחתם עמו, ומסר רק חלק מזערי מכלל החומר המסווג הגנוב שהגיע לידיו, ואף הותיר ברשותו העתקים מחמישים המסמכים אותם החזיר כביכול למדינה".

בלאו זומן לחקירה, ואולם החליט להאריך את שהותו בחו"ל ונותר בלונדון עוד חודשים ארוכים, עד לגיבוש הסכם חדש עם המדינה, שאיפשר את חזרתו.

המדינה טוענת כי "בשל החשיבות היתרה להבטיח כי המסמכים כולם יוחזרו לידי רשויות הביטחון, וכי לא יימצאו עוד בידי מי שאינו מוסמך להחזיקם, נמשכו המגעים בין רשויות המדינה ובלאו, באמצעות באי-כוחו. לבסוף נחתם עם בלאו הסכם נוסף, ובו קיבל בלאו על עצמו פעם נוספת, בתמורה לתנאים שנקבעו בהסכם, להשיב את יתרת המסמכים". התחייבות המדינה הפעם לא כללה התחייבות שלא להעמיד את בלאו לדין.

"החלטה מצערת"

אורי בלאו מסר בתגובה: "בכל מעשיי פעלתי כדי למלא את שליחותי העיתונאית".

מעיתון "הארץ" נמסר בתגובה להחלטה להעמיד את בלאו לדין: "זו החלטה מצערת ותקדימית בהשלכותיה על חופש העיתונות בישראל, ובעיקר על היכולת לסקר את מערכת הביטחון". ‏‎‎‏

מאגודת העיתונאים בירושלים נמסר בתגובה: "החלטת היועץ המשפטי להגיש כתב אישום נגד אורי בלאו מחזירה את ישראל שנות דור לאחור ומעמידה בספק את הגדרתה כמדינה דמוקרטית אמיתית. ההחלטה מצטרפת לשורת צעדי החקיקה שנועדו לפגוע במעמד העיתונות ובתפקידיה החיוניים לקיומו של כל משטר דמוקרטי.

"הפרסומים של אורי בלאו עברו צנזורה, והעיתונאי מ'הארץ' עשה מה שכל עיתונאי טוב צריך לעשות: לחשוף לעיני הציבור ולהביא לשיפוטו את מה שמנסים להסתיר מעיניו.

"מאכזב שהיועץ מצטרף בהחלטתו המבישה לפוגעים בחופש הביטוי, במקום להיות זה שמגן עליו מפני הגורמים השלטוניים המבקשים להצר את צעדיו. אגודת העיתונאים בירושלים תפעל לביטול ההחלטה ותסייע בכלים העומדים לרשותה להגן על בלאו ועל העיתונות החופשית בישראל".