זעקת הקוזאק הנגזל

החברות ידעו מראש בעת ההשקעה שאסור להוציא דיבידנד בלי לשלם מס

באחרונה פורסם כי משרד האוצר שוקל לתת הקלות מס מיוחדות לחברות הגדולות, כך שיקל עליהן למשוך את רווחיהן הגדולים מהשקעות מוצלחות בארץ - רווחים שכביכול "כלואים" בחברות ללא אפשרות להוציאם בלא חבויות מס משמעותיות.

במה מדובר? בהשקעות שזכו לעידוד המדינה, כולל הטבות מס מפליגות, לפי החוק לעידוד השקעות הון. היו מסלולים עם פטור מלא ממס, מסלולים עם מס חברות מופחת, ובאחרונה 6% מס באזורי פיתוח ו-12% במרכז הארץ בתנאי שהנהנים ייצאו לפחות 25% מהמחזור. למפעל מועדף במיוחד, עם הכנסה של 1.5 מיליארד שקל, נקבע מס חברות בשיעור 5% באזור פיתוח ו-8% במרכז.

תכלית המחוקק ברורה: להגדיל את ההשקעה בישראל כדי להגביר את התעסוקה, את התפוקה ואת התוצר, וליהנות מהפירות האחרים למשק הנובעים מהשקעות מתוחכמות ברובן. למשל, השקעות כאלה מעוררות תגובת שרשרת ומשפיעות על ספקים מקומיים, הנאלצים לשדרג את ביצועיהם לסטנדרטים הבינלאומיים הגבוהים. לכן אין פלא שעיקר הקלות המס הותנה בהשארת הרווחים בחברות לשם ביצוע תוכנית ההשקעה המקורית ואף הרחבתה.

מנגד, ברגע שהמשקיעים מעוניינים להוציא את הרווחים מן הארץ לטובת בעלי המניות או חברות בנות אחרות בחו"ל, החוק קובע באופן חד-משמעי כי יוטל עליהם מס נוסף המוטל על דיבידנדים.

לפי חוק עידוד השקעות הון הנוכחי, המס על דיבידנד הוא עד 15% (בתוכניות מסוימות הוא היה אף 4%). נוסף על כך, החברה חייבת במס חברות בשיעור 25% על הרווח המחולק.

לאוצר אין סמכות

על מה מקוננות החברות? על אותו מס נוסף בחלוקת דיבידנד. הן מכנות את רווחיהן "רווחים כלואים", כלומר כלואים בחברות בלי אפשרות להוציאם ללא המס הנוסף, רחמנא ליצלן.

המיסוי הנוסף בעת חלוקת דיבידנד קיים ברוב המדינות עם שיטת מס ראויה. יתרה מכך, החברות ידעו על כך מראש בעת ביצוע ההשקעה - הרי הדבר כתוב בחוק באופן שאינו משתמע לשתי פנים. לאוצר אין שום סמכות בחוק עידוד השקעות לתת הקלות במקרים אלה. לשם כך יש צורך לתקן את החוק, ולדעתי יהיה זה תיקון לא ראוי.

אם פקידי האוצר ינסו להשאיר את החיוב במס אך להפחיתו, שוב הדבר יחייב חקיקה, וחקיקה כזאת אינה ראויה. הנימוק שכך לפחות ייגבה מס לאוצר, ולו גם חלקי, בעת של קשיים תקציביים, אינו ראוי באותה מידה. חקיקה כזו תהיה לא ראויה בגלל האופי הרטרואקטיבי שלה ובגלל הניגוד החריף למה שנקבע בחוק ולטובת המשק.

אם רוצים לשנות את החוק, ראוי לבדוק את כל ההטבות שניתנו בו מלכתחילה ולא לבצע שינויים מהירים וחפוזים, רק משום שהחברות מעלות את ה"בעיה" שלהן כרגע. הדבר מחייב דיון מעמיק בכל הוראות חוק עידוד השקעות הון וגיבוש עמדה לגבי כל ההטבות שניתנו לחברות הללו עד כה.

אני חושב שהחוק מעניק היום הטבות יתר. בעיניי, למשל, ההטבות הקיימות בחוק צריכות להינתן רק להשקעות בנגב ובגליל, אך כיום הן ניתנות גם לחברות שמשקיעות במרכז הארץ.

מעבר לכך, בדומה לחוק הקיים כיום, יש להמשיך במיסוי הדיבידנדים, ואין להקל עוד בעניין זה.

הבקשה להקלה במס על הדיבידנד אינה במקומה. החברות המבקשות הקלה חתמו על חוזה, הן ידעו מה תנאיו, והיה בפניהם חוק ברור כשמש. כולם ידעו שאסור להוציא דיבידנדים, אלא בתשלום מס. לכן אין מקום לנהי של הקוזאק הנגזל.

כשבוחנים את המחלוקות המתפרסמות בין החברות לרשות המסים, ברור כי הן סובבות סביב תכנוני מס שונים.

נכון שהחברות, בעזרת יועציהן המפולפלים, רשאיות לנסות לעשות תכנוני מס לגיטימיים כדי שבעלי השליטה ייהנו מרווחי החברות בלי שהדבר ייחשב דיבידנד, למשל לשם רכישת חברות אחרות. עם זאת, יש לערוך בחינת עומק של כל התכנונים האלה על פרטיהם. לעתים מדובר בתכנון לגיטימי, ולעתים פרטי הפרטים מגלים תמונה לא לגיטימית בעליל.

הכותב הוא פרופסור לדיני מסים במכללה האקדמית נתניה ובאוניברסיטת תל-אביב. עד לאחרונה כיהן כיו"ר פורום המסים של לשכת עורכי הדין.