הדאגה של ביבי, הבדיחה של ברק

גם לאחר הניצחון הסוחף בכנסת, נתניהו נראה מודאג, טרוד וחמור סבר. לכאורה, הוא היה אמור להפגין ביטחון, ולחגוג את ניצחונו: חוק ההסדרה נדחה, השרים שאיימו למרוד התקפלו ונמלטו עם הזנב בין הרגליים, והוא הוכיח שוב, בפעם המי יודע כמה, שהוא שולט בליכוד ללא עוררין.

ובכל זאת התכרכמו פניו. נתניהו לא הוציא מילה מהפה, אבל אפשר היה לנחש מה עובר לו בראש, לאיש שהתפטר מתפקיד שר האוצר באוגוסט 2005, שבוע לפני שהדחפור הראשון עלה על בתי גוש קטיף, וכרה"מ הוא זה שמביא להחלטה שתעלה את הבולדוזרים על הגבעות.

אז נכון, ההחלטה הייתה שלו, אבל האם הוא שלם אתה? האם הוא מאמין שזו החלטה שהייתה צריכה להתקבל? האם הוא רוצה להיזכר כמי שבכהונתו צולמו בתים הרוסים? הרי בסוף גם אם יהיה פינוי שקט ללא התנגדות, תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים.

סטירה מהדהדת מהשרים

נתניהו לא אוהב את מה שקרה, הוא לא שש למשבר הזה. הוא היה מעדיף שלא להסתבך שוב עם אובמה, בטח שלא לריב עם המתנחלים. על פניו ניכר היה שהוא מבין היטב את משמעות הקרע שהיה יכול להיווצר לו בסיעה, ומפנים את העובדה שבסיס הכוח המרכזי שלו נחלש.

ההצבעה על חוק ההסדרה הציפה בצורה בולטת את הקושי שנתניהו נמצא בו בליכוד. בסיבוב הזה הוא ניצח, אבל זה לא מבטיח שזה מה שיקרה גם בסיבובים הבאים. גם נתניהו יודע, שכאשר משתמשים באיומים פעם אחר פעם - האפקטיביות שלהם יורדת.

מצד אחד, הכישלון של המתנחלים ענק. אם זו התוצאה שאליה הם הגיעו לאחר שבוע שלם של שביתת רעב, אס.אמ.אסים, מכתבים, איומים וצעקות על שרים במסדרונות הכנסת, אז הם צריכים לעשות חשבון נפש, ולבחון את ההתנהלות העתידית שלהם.

הסטירה שספג הימין מהשרים מהדהדת. שעתיים לפני ההצבעה עוד כינה ח"כ יעקב (כצל'ה) כ"ץ את השר יולי אדלשטיין, שהתכוון לתמוך בחוק, "גיבור ישראל". שעתיים אחר כך, תחת הסיסמה "הבטחתי ולכן לא אקיים", אדלשטיין עשה כזה פליק פלאק, שאפילו בלשכת רה"מ היה מי שדאג שלא ייתפס לו הגב.

גם השר ישראל כץ, מתומכיו המובהקים של החוק, שאמר לפני שבוע שייסע להאג כדי להגן על עמדת ישראל אם יהיה צורך, אכן שהה בהולנד בעת ההצבעה, אבל מרוב התלהבות לייצג את ישראל, שכח לחזור ולהצביע. יש לציין שכץ דאג להתקזז קודם לכן.

כלפי חוץ נתניהו יצא ביבי קינג. הוא הוכיח לימין שהמערכת לא סרה למרותם של חובשי כיפות קיצוניים. היו אפילו מי שכינו את נתניהו "הקוסם", אבל כשסופרים את האצבעות בליכוד מגלים שהוא אולי קוסם, אבל השפן לא יצא מהכובע והיונה בכלל לא עפה: למעלה ממחצית הסיעה, 16 ח"כים ושרים ליתר דיוק, העדיפו את פייגלין על נתניהו, והלכו לראש הממשלה על הראש. תשעה מהם הצביעו נגדו, שבעה אחרים נמלטו מהמליאה. רק ח"כ אחד הצביע איתו. כרמל שאמה.

זה הכוח של נתניהו במשכן: כוח כרמל, האיש הבודד בכנסת. בחוץ נתניהו הוא מלך, אבל בבית הוא עבד.

חצי אויב

וזו גם בדיוק הסיבה שבגינה מעריכים בכנסת שנתניהו לא יסתכן במפלה, ולא ינסה להחליף את יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, בהצבעה חשאית בסיעה. בימים האחרונים לא חסך אלקין את הביקורת שלו על ראש הממשלה, ויצא במסע תקשורתי נרחב נגד הבוס.

בשני בלילה, הציע נתניהו את תפקידו של אלקין לח"כ אופיר אקוניס, המועמד הטבעי לתפקיד. אמנם עמדתו זהה לזו של אלקין, אבל הוא לא רץ להתראיין תחת כל עץ רענן ושמר על שתיקה. איש מוזר האקוניס הזה. לא רק שהוא הצביע לפי צו מצפונו במליאה, הוא אף סירב לתפקיד, טען שזה לא קולגיאלי, ועדכן את אלקין בהצעה.

סביר להניח שבכך יסתפקו בלשכת נתניהו. גם אם אלקין הצליח להוציא את המיץ לראש הממשלה, אחרי הכול, הקואליציה בראשותו לא נפלה באף הצבעה.

בלשכת נתניהו יודעים שעדיף להם את אלקין כשחקן בנבחרת שלהם, גם אם הוא גורם נזק מדי פעם, מאשר שישחק בנבחרת הנגדית. לאלקין אין תקומה כאויב. הם מעדיפים אותו חצי אוהב, חצי אויב.

סיבה לדאגה

ביום שני היה אהוד ברק במצב רוח מרומם, ושיתף את חברי סיעתו בבדיחה ששמע בלשכת רה"מ. זה הלך פחות או יותר ככה: נתניהו, מופז וברק טסים במסוק. תוך כדי טיסה פונה אליהם הטייס: "אני מסתובב לא מעט ברחובות, העם מאוכזב מכם", הוא אומר ותוהה מה הם מתכוונים לעשות.

"ניקח 100 אלף שקל, ונזרוק מהמסוק לאזרחים", מציע מופז. "נגדיל את הגירעון, ניקח מיליון שקל, ונזרוק על האזרחים", מציע ברק. "ומה אתה מציע?", שואל הטייס את נתניהו, "לזרוק את שניהם", הוא עונה.

לברק יש הומור עצמי מפותח. הבדיחה הזו, שסיפר יומיים לפני ההצבעה על חוק ההסדרה, כמו ההומור שלו, עוד יכולה בסוף להיות על חשבונו.

לנוכח תוצאות ההצבעה והרוב הגורף שהשיג נתניהו, התרחיש של מפץ פוליטי נוסף והקמת מפלגת מרכז חדשה בעלת שלושה ראשים - נתניהו-ברק-מופז, כבר לא הכרחי. כדי להגשים את מאווייו ולהיכנס לספרי ההיסטוריה, נתניהו צריך פלטפורמה שתיתן לו תמיכה ולגיטימציה לכל מהלך שירצה. אתמול קיבל רה"מ הוכחה שהפלטפורמה הזו הולכת אחריו באש ובמים, אז למה לפרוש?

האפשרות הזו מעסיקה לא מעט את הח"כים מקדימה, שעלולים למצוא עצמם מופקרים במסגרת התוכנית הלא פורמלית להצלת מופז פרק ב', ודאי שגם את הח"כים הצעירים, המשולהבים, שנתונים למרות פייגלין בליכוד.

בישיבת סיעת הליכוד השבוע התעקשה ח"כ ציפי חוטובלי, לקבל מרה"מ התייחסות לנושא. כדי להסיר ספק, אמר נתניהו, אין לדיבורים על פרישה או פיצול הליכוד שום שחר. 'כל פעם מחדש אני נדהם', המשיך, 'שפרשנים כותבים מה אני חושב לפני שבכלל חשבתי על זה'.

כשנתניהו מכחיש ואומר שלא היו דברים מעולם - זו כבר סיבה לדאגה ובסיס למחשבה שהתרחיש הזה יותר מנכון וכלל לא מופרך.

סקר שפורסם השבוע בערוץ הכנסת גילה שאם יקים מפלגת מרכז, יזכה נתניהו ל-17 מנדטים בלבד. אם לא די בזאת שהוא לא מצליח לצבור כוח ולשחזר את 30 המנדטים שיש לו כיום, מתברר שהמהלך גם לא ירסק את הליכוד שזוכה ל-13 מנדטים. וכידוע, הליכוד כבר הוכיח את יכולתו לקום לתחייה ולהשתקם ממספר נמוך עוד יותר.

גורמים בליכוד אומרים שאם נתניהו יפרוש, הוא לא ירסק את הליכוד, אלא יתרסק בעצמו. נתניהו הוא לא שרון, הם אומרים. עבור שרון הליכוד היה נטל אלקטורלי, עבור נתניהו הליכוד הוא נכס אלקטורלי.