אירופה המערבית (בתוך האצטדיון)

ה"טראם" של ורוצלאב. העיניים של הילד, אולי בן שמונה, זורחות. "וואו!", הוא קורא אחרי שאחיו מפנה את תשומת ליבו: בחוץ עומדים פסלים גדולים של כדורי-הרגל שאדידס פיתחה עבור טורנירי היורו במהלך השנים. לא משהו מרשים, אלא בסך הכל אחד מאותם עיצובים שגודשים את רחובות הערים המארחות תמיד. אבל עבור הילד הקטן זה רגע גדול. רגע שאולי מאשר לו שזה בסדר להיות אוהד כדורגל.

הכדורגל במזרח אירופה סבל עד היום מבעיית תדמית קשה, שיצרה מעגל קסמים שלילי, שהביא למגרשים גורמים משולי החברה, והרחיק עוד יותר את האוהד הנורמטיבי. הורים שלחו ילדים לענפים אחרים והזהירו אותם מביקור באצטדיונים. הטורניר הנוכחי יכול לגרום לשינוי משמעותי.

האח הגדול לבוש בחולצת המועדון עתיר המסורת "שלונסק ורוצלאב", האלופה המפתיעה של פולין השנה. חלק גדול משאר נוסעי הרכבת עטוי בצעיפים, חולצות ושאר תכשיטים באדום לבן עליהם רשום "פולסקה". פתאום זה נהפך לטרנד להיות חלק ממשפחת הכדורגל הפולנית, והאוהדים מתענגים על כך.

הרבה תלונות יש על הענקת הטורניר למדינות במזרח אירופה, על העיכובים בהשלמת התשתיות, על חוסר הנוחות. יש הרבה מן האמת בתלונות האלה, אבל הכל מתגמד במרכז העיר, על כיכר ה"רינק" המפורסמת. איזור האוהדים המיוחד ("פאן-זון") גדוש באנשים יפים ומרוגשים, שממשיכים וממלאים את רצף הכיכרות עד תומו. למרות המתח וההתלהבות, האווירה שלווה וכולם נהנים לצלילי ראפ פולני כשהם לוטשים עיניהם ברקדניות בלבוש מינימלי. סנסציה: יש גם פולנים שיודעים לשמוח.

***

הנסיעה לאוקראינה, לעומת זאת, מפחידה. מילה לא במקום, והסכנה אורבת. מזרח אירופה נפרשת מול העיניים, והסוף של אירופה באופק. במפתיע, מעבר הגבול הרבה פחות נורא ממה שמספרים אלו שעושים זאת באופן קבוע. אין תורים של חמש שעות, הפקחים אדיבים, יחסית, ולא דורשים כסף. אולי זה קשור לאקרדיטציית העיתונאי שאני מחזיק, שכן האוהדים הגרמנים עומדים בתור של שני קילומטרים לפני הגבול. אולי זו סוג של נקמה מאוחרת.

לפני יומיים עוד כתב עיתון ה"בילדצייטונג" על ההכנות בלבוב, הראה תמונה של אתר בנייה וצחק על העובדים האוקראינים, "שעמדו, 11 מהם, והסתכלו על הארבעה שריצפו את המדרכה". ביום המשחק הכל היה מוכן, לפחות מספיק מוכן כדי לא ליצור בעיות לאוהדים. העיסוק בתשתיות וברמת המוכנות שלהם הפך למעין ספורט בקרב עיתונאים - ולא בצדק. שני אלמנטים צריכים להתקיים עבור יורו מוצלח: שידור טלוויזיוני ללא תקלות לרוב העולם, והגעה בטוחה לאצטדיון של האוהדים, השחקנים ובעלי התפקידים. ופה אין הבדל בטורנירים בין שווייץ, דרום אפריקה ופולין.

ברגע שמגיעים לאצטדיונים, אין לאף אחד סיבה להתלונן. הארינות מודרניות, הדשא מעולה, היציעים תלולים ולכן נותנים אווירה וגם ראות מצוינת מכל נקודה. ויותר מכל, הסאונד באצטדיונים מדהים - למרות שמספר הצופים לא עצום. השאגות והשירה של אוהדי רוסיה, צ'כיה, ספרד ואיטליה למשל, הדהדו ברעם ברחבי היציעים והותירו גם עיתונאים ותיקים פעורי פה.

***

אז אם לא כל כך גרוע בפולין ואוקראינה, הכדורגל יכול לחזור לקדמת הבמה. בדרך כלל המארחות מהוות איזשהו כוח בטורניר אבל כמו שהראתה הדוגמא משווייץ-אוסטריה ב-2008, יש גם לאקסיומה הזו נקודת תפוגה איפשהו בסביבות המקום ה-30 ביבשת. נבחרת אוקראינה המזדקנת והפצועה לא נראית כפקטור בבית שכולל את צרפת ואנגליה. אם כבר, אז נבחרת פולין יכולה לנסות להפתיע מול יריבות לא לחלוטין שגיבות מסוגן של יוון, צ'כיה ורוסיה. הפולנים מתבססים על השלישיה מדורטמונד: רוברט לבנדובסקי, לוקאש פישצ'ק ובעיקר הקפטן יאקוב "קובה" בלאשצ'יקובסקי. האלופים מהבונדסליגה יכולים להחדיר רוח חדשה לנבחרת - ווינריות. אבל כמו שאומרת לי במלון הפיזיותרפיסטית של הנבחרת: "אין לפולין ממילא סיכוי. אף פעם אין לנו נבחרת טובה". מול התבוסתנות הפולנית קשה למצוא נקודות חוזק. מה עוד שלאומנים כמו שוער הנבחרת האגדי לשעבר, יאן טומאשבסקי, אומרים על הנבחרת שמאזרחת גרמנים ממוצא פולני קלוש כמו סבסטיאן בניש מוורדר ברמן ואויגן פולנסקי ממיינץ, שהיא "לא נבחרת טיפוסית פולנית, אלא פח הזבל של אירופה".

מי שעוד מרגישים חזק מאוד את הנוכחות שלו הם הרוסים. ברוסיה מרגישים כנראה שפולין זה קרוב לבית, וזורמים ברכביהם מעבר לגבולות המזרחיים. הרוסים הם כנראה העם השנוא ביותר על הפולנים, ואת ההזדמנות החד-פעמית לסגירת חשבונות ניצלה ביום ראשון כנופיית חוליגנים בוורשה - המשטרה סיימה את המהומה בין החוליגנים משני הצדדים והתגברה על האתגר הרציני הראשון (האתגר השני הגיע אתמול, עם קטטה המונית של אוהדים שיכורים של אירלנד וקרואטיה בפוזנן). את החוליגנים קשה לעצור, אבל זה בדיוק מה שנדרש מכוחות הביטחון פה. ובכך תלויה במידה רבה הצלחת טורניר.

כל הדברים האלה לא עניינו במיוחד את המנקה בגוש המרכזי שמאחורי יציע העיתונאים במשחק ספרד-איטליה. השירותים הבריקו, מה שהותיר בידה זמן להיכנס ליציעים ולנקות מספר פעמים ביסודיות רבה את המעקה הפונה למגרש בנוזל לניקוי חלונות. חזור והברק. עיניה נשואות בהתרגשות אל האיטלקים הכחולים, נשימתה נעתקת כשהם מאבדים כדור, והיא נאנחת לרווחה כשהם שוב מיישרים את ההדורים. אז היא מביטה לצדדים בזהירות שאיש אינו רואה, ונסוגה אל ירכתי הארינה. למזרח אירופה יש סוף-סוף טורניר, והם רשאים להפגין אהבה לכדורגל, כמו שרק מזרח אירופים יכולים לאהוב.

הבמה מוכנה, המערכה הראשונה כמעט והסתיימה.