איאן היה בהלם. שנותיו בדרום אפריקה לא הכינו אותו למחזות כאלה. אלפי רוסים מניפים דגלים ושרים ברוסית, ופולנים העוברים בסך אחריהם. ובין לבין, חוליגנים לבושים בשחור מתנפלים פעם לפה ופעם לשם. חזיזים עפים, וכוחות הביטחון עומדים ומונעים מחוליגנים נוספים להצטרף. דם שותת פה ושם, עשן מעל הגשר היפה על הוויסלה, אנשים מחופשים בצבעוניות אדומה, מחייכים, מצטלמים למזכרת על רקע יחידות הסער של המשטרה שניצבות כמו סלעים מול הגלים המתנפצים. משטרה חשאית מכניעה בברוטליות חוליגנים אלימים לרצפה. אלו שותקים ורק מביטים בבוז במתרחש סביבם. ואז הם מובלים לאחד ממאות הרכבים המשטרתיים בסמטאות העיר.
"מעולם לא הייתי במזרח אירופה", אומר איאן בהתנצלות, כאילו הוא חושב, שככה זה פה תמיד. ה-BBC לקחו אותו איתם אחרי המונדיאל לפני שנתיים, כשגילו אותו במרכז השידורים הבינלאומי. הסוריאליזם במצב, הניגוד ההורס בין זרם הצועדים המשפחתי השלו לאצטדיון, לרגל יום רוסיה, ובין השנאה המבעבעת - כל אלה קצת זעזעו אותו על אף שהגיע ממדינה לא הכי פשוטה.
***
בואו נעזוב לרגע את האירועים מסביב. שוב מוכיח טורניר אליפות אירופה שהוא המפעל האיכותי ביותר שיש. אי אפשר כמובן להשוות את איכות הנבחרות עם הקבוצות והמועדונים הטובים ביבשת, אבל מהר מדי שוכחים שליורו מופיעים שחקנים אחרי עונה מפרכת, ושבליגת האלופות משתתפות גם קבוצות הרבה יותר חלשות מאלו שהגיעו לשלבים הגבוהים.
ביורו, מצד שני, משתתפות באופן קבוע הנבחרות הטובות באירופה עם כמעט כל הכוכבים שלהן. בימים האחרונים, תלוי אחרי איזה משחק ואיזו סוכנות הימורים שאלת, היו אלה צ'כיה ואירלנד שהחליפו ביניהן את תואר הנבחרת החלשה בטורניר - לפני שהתואר עבר ליוון ושבדיה. אלו לא קוטלות קנים, והן ברמה אחרת מהונדורס, ניו זילנד או צפון קוריאה, ליצניות המונדיאל התורניות בדרום אפריקה.
כשאין בשר תותחים, וצריך להגיע מוכן לכל משחק, האווירה היא אחרת וכמוה מידת הריכוז של השחקנים באימונים ועל המגרש. שחקנים עובדים כמו שהמאמן אוהב ויש להם תחושה שהכל אפשרי. זה הרי הטורניר בו זכתה פעם הולנד, או דנמרק שהגיעה בכפכפים מהחופשה, או יוון מערבלת הבטון. יותר מזה, מיעוט המתחרות מאפשר הכנה רצינית, יסודית ומדוקדקת של כל היריבות - ולא צריך לשם כך לנסוע למרכז אמריקה או למזרח הרחוק. גם זה עוזר לצוות האימון.
זו נקודה חשובה ביותר. כי הרמה המופגנת בטורניר הנוכחי עוד עולה על קודמותיו, והסיבה לכך נעוצה באופן כמעט בלעדי בצוותי האימון שעומדים מאחורי הנבחרות. מספר דברים שכנעו את ההתאחדויות האירופיות המצליחות בחשיבות האימון: ההצלחות של נבחרות קטנות כמו יוון, קרואטיה, או של נבחרות גדולות אך מאותגרות הצלחתית בעשורים האחרונים כמו רוסיה, הולנד, איטליה וכמובן בעיקר ספרד. אבל בעיקר מדובר בהבנה עד כמה זה פשוט בעבודה נכונה ליצור "דור זהב".
הדוגמה לכך מגיעה מגרמניה, שרק לפני עשור היתה נבחרת נחשלת ומאותגרת, ובאמצעות עבודה של חמש-שש שנים הגיעה להישגים מצוינים, לרמת סימפטיה ואהדה חסרת תקדים. עבודה נכונה פירושה מקצוענות מלאה גם בתחומי העבודה של הנבחרת, שפיגרו אחרי עמיתיהם מכדורגל המועדונים. סקאוטינג ברמה עילאית, כולל ניתוח מדוקדק נתמך סטטיסטיקות ומחשבים. בחירה קפדנית של שחקנים על-פי תכנית ברורה. הכנה פיזית ומנטלית באמצעות מומחים בתחומם, שמביאים את השחקנים לשיא בזמן הנכון ולא דקה מוקדם או מאוחר מדי. ואפשר להמשיך עם זה עוד ועוד, כשמדובר בתחומים הרפואי, הלוגיסטי, הניהולי, השיווקי.
אבל יותר מכל חשוב נושא ההמשכיות. זה לא היה ברור מאליו, ובאנגליה למשל עדיין לא הבינו זאת, שגם מאמן הנבחרת, ובעיקר מאמן הנבחרת, זקוק להמשכיות בעבודה שלו. לגב ללא תנאי מההתאחדות, ובכך לאות לשחקנים שעליהם להתאים עצמם לתכנית המותווית ולא להיפך. לפחות באנגליה למדו שאפשר להופיע לטורניר בינלאומי עם שוער, לא עניין של מה בכך. ואפילו הצרפתים הביאו סוף סוף מאמן נבחרת ראוי לשמו.
***
במסיבת העיתונאים לפני המשחק מול איטליה, הסביר סלבן ביליץ' את סוד המוטיבציה של השחקנים שלו, שהפך את קרואטיה לנבחרת מסוכנת ביותר בשש השנים האחרונות. "אנחנו עובדים כל הזמן ביחד, ומכירים אחד את השני כבר שש שנים. השחקנים חברים זה של זה ומדברים כל יום בטלפון, התקשורת בין האנשים מעולה". זה המודל שמנסות הנבחרות היום: מאמנים צעירים עם חזון וצוות מקצועני שהולך ומשתפר באמצעות טכנולוגיה מודרנית. לצרפת יש את לורן בלאן, לצ'כים את מיכל בילק, ליוונים פרננדו סנטוס, לפורטוגלים פאולו בנטו. והשאר עוד מחפשים. מי יודע, אולי אפילו האנגלים ימצאו מישהו שיעשה מהם נבחרת.
באוקראינה זה כבר קרה, עם מאמן מהסוג הישן: כוכב לשעבר כשחקן, עם אוטוריטה וכריזמה. אולג בלוחין מגשים חלום. למשל את החלום עליו סיפר במסיבת עיתונאים בו ראה את אנדריי שבצ'נקו מבקיע שני שערים במשחק הפתיחה של היורו. גורמים פחות רומנטיים ויותר ציניקנים, למשל מארק אירווין בעיתון "הסאן", מזכירים את הבחילה שאחזה בשחקני נבחרת אוקראינה לקראת משחק ההכנה ליורו מול טורקיה, שדומה למקרה מ-2009. אצל שחקני ארסנל קייב שסבלו אז מבחילה התגלו סימני סטרואידים. באוכל לא התגלה דבר, וגם השנה לא אכלו השחקנים את אותו האוכל. המכנה המשותף: הרופא של ארסנל קייב שהורחק אז, ליאוניד מירונוב, הוא היום מרופאי הנבחרת. האם זה קשור לכושר הפנטסטי של האריה הישן שבצ'נקו, או שזו הגשמת החלום שמעניקה מוטיבציה וכוחות?
***
שתי מלים על נושא השערים מנגיחות, שמעסיק פה הרבה פרשנים. באמת, 10 שערים מנגיחה בשלב זה של הטורניר הם דבר נדיר (נכון לרגע כתיבת שורות אלו, 30% מכלל השערים עד כה!). קודם כל, יכול להיות שהם תוצאה של אימון ותיאום בין שחקנים כך שהרמות מגיעות במדויק לראש הנוגחים. אבל כמו כל דבר בכדורגל העולמי שהופך מיד למדע מדויק וניתוח מעמיק של תופעות, לפני שמתחילים לבנות תיאוריות כדאי פשוט לחכות עוד שבוע ולראות מה קורה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
