במדורי הרכילות עופר איזנברג הפך שם מוכר בעיקר הודות לנישואיו לשחקנית אפרת בוימולד. אבל בשוק ההון, זוכרים לסוחר המעוף אפיזודה נוצצת פחות - מעצרו בפברואר 2009, יחד עם חברו, ניר ברונשטיין, אז מנכ"ל פועלים שוקי הון, בחשד כי קיבל מהשני מידע פנים על ההפסדים הצפויים של הבנק בעקבות משבר הסאב פריים שהיכה באמריקה. הודות למידע הפנים שקיבל לכאורה, על-פי החשד, הוא גרף לכיסו, על-פי החשד, כ-250 אלף שקלים. התיק הועבר לפרקליטות ואיזנברג, שתפס לאחרונה כותרות בהקשר אחר לגמרי, עודנו מחכה להכרעה.
הכותרות הטריות מכיוונו של איזנברג הגיעו לאחר שרכש במיליוני שקלים אג"ח של אלביט הדמיה, הנמצאת בקשיים, ופתח במאבק מול בעל השליטה מוטי זיסר. איזנברג ביקש להקדים את פירעון האג"ח שלו במחיר הפארי (הכוונה למחיר המתואם - המחיר הראשוני של האג"ח, בתוספת הצמדה וריבית) הגבוה בעשרות אחוזים ממחיר השוק שבו נסחר האג"ח, בנימוק שכבר כעת ברור לשיטתו, שבמועד הפירעון, בפברואר 2014, לזיסר לא יהיה ההון הדרוש.
אלביט הדמיה בתגובה רמזה כי איזנברג מנסה לסחוט אותה. עם קשר או בלי, החברה גם ביצעה רכישה עצמית, בהיקף של כ-50 מיליון שקלים, של סדרות האג"ח הארוכות, בעוד איזנברג מחזיק באגרות הקצרות (סדרה ב'). איזנברג טען כי יש בכך משום העדפת נושים, שהרי אם לחברה יש כסף לרכוש את הסדרות הארוכות שמועד פרעונן מאוחר, מדוע שלא תפרע קודם את החוב כלפיו?
מאלביט הדמיה נמסר כי החברה "מבצעת מעת לעת רכישה עצמית של אגרות חוב מסדרות שונות, על-פי צרכיה, יכולותיה ושיקוליה העסקיים כאשר טובת החברה לנגד עיניה. בכלל זה אלביט מבצעת רכישה גם של סדרות קצרות, והיא מעולם לא פסלה על הסף רכישה גם של אגרות חוב מסדרה ב', בתנאים מתאימים. מאחר ומדובר בסדרה קטנה ביותר (כ-1% מכלל סדרות האג"ח) ובעלת סחירות נמוכה, קיים קושי בביצוע עסקאות רכישה של אגרות חוב אלה בתנאים רלבנטיים ומתאימים לצרכיה של החברה".
עו"ד אהרון מיכאלי, שמייצג את זיסר בעניין זה, מוסיף כי "אם החברה חושבת שיש הזדמנות ברכישה של אג"ח שלה, בגלל שהן נסחרות במחיר מאוד נמוך, זכותה להפעיל שיקול דעת ולבצע רכישה עצמית. מישהו יעלה על הדעת שיש לגורם עצמאי זכות להתערב בשיקול הדעת של החברה? הלא אם החברה הייתה הולכת ורוכשת אג"ח של חברה אחרת הטענה הזו כלל לא הייתה עולה".
איזנברג מצדו מיהר להצהיר "אני לא סחטן" בפתח אסיפת מחזיקי החוב של אלביט הדמיה, בשבוע שעבר. עו"ד יעקב סבו, המייצג את איזנברג, מסביר: "זו הגישה הפרו-אקטיבית, גישה שהשופטת ורדה אלשיך תמכה בה הן בהסדרים של אפריקה ישראל והן בהסדר המתגבש בדלק נדל"ן. אפשר לקחת פוזיציה מזערית ולהיות נתון לחסדים של אחרים, ואפשר ולגיטימי להיכנס לפוזיציות משמעותיות.
"במה זה שונה מנושה כמו בנק? הבנק לא נפגש עם הלקוח כל חצי שנה ואומר לו את דעתו ומתנה תנאים ומציב דרישות? אותו דבר הנושים האלה. הם מחזיקי אג"ח וזכותם להגן על השקעתם. הם לא יכולים לסמוך על הדירקטורים, והם לא רוצים לחכות בשילוב ידיים עד שיקראו להם לבוא להסתפר. עופר איזנברג זה בדיוק המקרה של מישהו שאומר: אני לא מחכה שיקראו לי להסתפר בפברואר 2014. כבר עכשיו אני רואה את הכתובת על הקיר".
"הם שחקני ספסל"
נכון לעכשיו, נראה שהסכסוך הזה יתגלגל לבית המשפט. הסיבה שאנו מציגים אותו ביתר פירוט היא משום שהוא מעיד על תופעה רחבה יותר שרווחת בימים אלה של משבר ושל חשש מחדלות פירעון של חברות בשוק ההון. והכוונה היא לשחקני שוק הון מתוחכמים, דוגמת איזנברג, שמזהים את ה"טרף" ונועצים בו את שיניהם. אגרות החוב של אלביט הדמיה, למשל, נסחרות כיום בתשואות "זבל" של 34% לקצרות ו-67% לארוכות, וההיגיון עובד כך שהשחקנים רוכשים סדרת אג"ח של חברה שמצויה בקשיים, במחירי רצפה, ומחכים. אפשרות אחת היא שיהיה הסדר על החוב, ואז השחקנים שנטלו את הסיכון ירוויחו על האג"ח - אולי לא את התשואה המלאה, אבל עדיין יותר ממה ששילמו. אפשרות נוספת, ולעיתים קורצת אף יותר, היא שבעל השליטה לא יוכל להחזיר את החוב, יאלץ לוותר על החברה, ואז, אם לשחקנים יש פוזיציית אג"ח בהיקף משמעותי, הם יוכלו אפילו להגיע לכדי שליטה בחברה.
"בארץ, כי כולם מכירים את כולם, קוראים לזה השתלטות עוינת, אבל זה פאקינג ביזנס", אמר לפני שבועיים בראיון שער ל-G בעל השליטה בלפידות, יעקב לוקסנבורג, שרכש לפני כחודש אג"ח של סאני בהיקף של 35 מיליון שקלים. אם הסדר החוב בסאני יאושר, הוא צפוי לקבל פי שלושה ממה שהשקיע. מצב שבו בעל השליטה אילן בן-דב היה מוותר על החברה, יכול היה להפיל לידיו של לוקסנבורג פוזיציה בחברה-נכדה, הלוא היא פרטנר.
"כשהם רואים שמישהו לא יכול להרשות לעצמו ליפול, זה הרגע שלהם", מאבחן את שחקני שוק ההון גורם מרכזי, שהיה מעורב בהסדרי אג"ח. "זו תופעה מרתקת, יש להם פוזיציה טקטית חזקה יותר מאשר לשחקנים האחרים כי מדובר בשחקנים מקצועיים. מראש הם עשו סיכון מחושב ורואים שיש להם פוטנציאל לקבל הרבה כסף. יש להם אורך נשימה והם יכולים להרשות לעצמם להפסיד את המעט ששילמו, כי הסיכון קטן מהסיכוי".
יש מי שמתייחסים אליהם כאל חיות טרף.
"יש ביניהם גם כאלה שהם סדרתיים, שבכל מקום הם קובעים את נציגות האג"ח, ומטילים את אימתם או חתתם על בעלי השליטה. הם למדו את החברה והם יודעים מה הפינות שלה".
מה זה אומר?
"שהם כוח חזק. הם מכבידים מאוד על הסדרים רציונליים, כי הרציונל של הסדרים שונה מאשר הרציונל שלהם: הם שחקני ספסל, נכנסים לרגע ויוצאים. הם בעצם נכנסים לרגע, מרימים מהרצפה את האג"ח במחיר הזול ועכשיו אומרים: מגיע לנו הרבה כסף".
הטענה שהם משחרים לטרף, מזכירה לשחקני האג"ח את ניסיונו הכושל של אילן בן-דב במסגרת הסדר החוב בטאו, להבחין בין מחזיקי האג"ח שהפסידו לבין אלה שרכשו בזול ומבקשים להרוויח מההסדר. הצעה שגרמה לזעזוע בשוק ההון. "זה מעקר את הרעיון שאתה קונה כדי להרוויח", מגיב אחד השחקנים. "אני קונה כדי לא להרוויח? זה הרי אבסורד". אבל עו"ד יוסי אברהם, שייצג את בן-דב בהסדר טאו, ומייצג אותו כעת בהסדר החוב של סאני, מחזק את עמדת הלקוח שלו. "יש הבחנה", הוא מסביר, "בין ספקולנטים טהורים, שלהם לא מגיע לקבל הכול, לבין כאלה שקנו את האג"ח בהנפקה. אין לי שום דבר נגד אותם ספקולנטים, אבל אני חושב שיש הבדל בין הציפיות שלהם לקבל את כל סכום הקרן לבין הציפיות של אלה שהשקיעו מההתחלה וחשבו שקנו משהו סולידי".
זאת אומרת, שצורם לך שלוקסנבורג, למשל, במסגרת הסדר החוב שאולי ייצא לפועל בסאני, ירוויח פי שלושה על מה שקנה בפרק זמן שכזה.
"אין לי שום דבר כזה נגד אחד שמנצל הזדמנויות בשוק ההון. אני לא שופט אותו. יש לי משהו נגד אחד כזה אם במסגרת הסדר חוב הוא יתעקש לקבל 100% מהקרן. אני מצפה שיסתפק ברווח מסוים ולא יהיה גרידי".
"אני ישן טוב בלילה"
בעלי השליטה אמנם מתמרמרים כאשר בעלי אג"ח שנרכשו בפרוטות מנפחים חזה באקטיביזם של משקיעים ודורשים כמה שיותר, עם כמה שיותר ביטחונות. אבל צריך להבהיר כי העיסוק באג"ח בתשואת זבל גם כרוך בסיכונים לא מעטים, כפי שלמד על בשרו, למשל, גורו ההשקעות "מנדי", נפתלי מנדלוביץ' המנוח.
לפורום שפתח עבור תלמידיו ותלמידיו לשעבר במכללת מגמות קרא מנדי "ציידי ההזדמנויות", ובמועדון המשקיעים שניהל, יו-טרנד, שתיים מהקבוצות נקראו היוון 1 והיוון 2 והתמקדו באג"חים של חברות הנמצאות בקשיים. התוכנית הייתה להמיר את האג"ח בתנאים משופרים למניות, ואז לממש אותן ברווח או אפילו להשתלט על החברה ואז לממש ברווח גדול עוד יותר. בפועל, הסיבוב לא צלח, וההפסדים שאליו גרר את התלמידים שהשקיעו איתו ואת עצמו, הביאו בסופו של דבר למותו.
שחקן בתחום מסכים כי לא מדובר בעבודה שמתאימה לכל אחד. "אני עושה כמה דברים משולבים", הוא מסביר, "מנתח את הדוחות, רואה איזה ביטחונות יש, נפגש עם מנהלי הכספים של החברה. יש לי בסיס נתונים להעריך את הפוטנציאל של החברה, עד כמה היא מתמחרת בחסר. אבל מי שלא בקיא בזה, לא כדאי לו להיכנס".
"צריך ניסיון בשביל הדברים האלה", מסכים שחקן אחר. "יכול להיות שנכס מצופה זהב, אך זה רק נראה זהב. אם אתה מכיר את התוכן של החברה ואתה יודע שהתוכן משרת את החוב, אז זה בסדר. בעוד שבמניות אתה די תלוי באווירה, הרי הסיפור של האג"ח שונה: מה שקובע לך את האירוע, זה לוח השנה, כי לכל אג"ח יש מועד החזר".
היו מקרים שהפסדת?
"ודאי, אבל הרווח בחברות אחרות מפצה על זה. יש לי תשואה ממוצעת של מעל 10% שנתי. התיק שלי מורכב מ-75% אג"ח וזה אחרי שדיללתי: היה לי 95% אג"ח".
אתה ישן טוב בלילה?
"אני ישן טוב בלילה, בין היתר כי התיק שלי מפוזר. אני מושקע בעשרות חברות. אני חושב שסל של אג"ח הוא פחות מסוכן מסל של מניות".
"זו לא חוכמה לקנות מניית פרטנר ב-40 דולר, לשבת ולהרוויח עליה 2% בשנה", אומר שחקן מרכזי שמכוון את הביקורת אל עבר המשקיעים המוסדיים. "החוכמה היא לנצל את ההזדמנות ולקנות עכשיו, כשהמניה נסחרת ב-7 דולר. אבל במקום זה, המוסדיים בורחים כשהחברה נופלת כדי לא להיות מזוהים עם כותרות שליליות והפסדים. אז את שואלת את עצמך: איך זה שב-40 דולר הם קנו, וב-7 דולר הם לא מוכנים לקנות, ורק מוכרים? במקום שינצלו את ההזדמנות וילכו למהלך גדול, הם עושים אחורה פנה. המוסדיים פשוט משקיעים בסגנון 'שגר ושכח'".
עו"ד אופיר נאור, המייצג מחזיקי אג"ח המובילים מהלכים להסדרי חוב מול בעלי שליטה, מציג פן אחר לפעילות השחקנים. לטענתו, דווקא הרכישות שלהם את אגרות החוב של חברות שנמצאות על הקרשים הוא חיוני, בעיקר על רקע הייבוש מצד המוסדיים. "האלמנט הכי חשוב של הכלי הזה, זה הסחירות", הוא מסביר, "ברגע שקונים אג"ח בהיקף כה גדול, זאת הוכחה לסחירות שלו".
"חבל שאין הרבה שחקנים כאלה", מוסיף גורם בשוק ההון. "כשאתה קונה אג"ח של חברה שבצרות, אתה היחיד שמאפשר לחברה חופש פעולה. מהבנקים היא הרי כבר לא מקבלת אשראי. אתן לך דוגמה: אם גוף מוסדי גדול היה מזרים כסף לנוחי דנקנר, ונכנס איתו לאיזה סוג של שותפות, היה לזה ערך רב מבחינת השוק. אבל הגופים המוסדיים לא במגרש הזה. כשהחברה נקלעת לצרות, הם זזים הצידה".
"הקושי הגדול הוא", מגיב גורם הנמנה עם הצד של בעלי השליטה, "שהרוב המכריע של המחזיקים הם שחקנים ממולחים שיודעים יפה מאוד לקנות את האג"ח בשפל, אוספים את האג"ח ומכריזים בח וצות העיר שעושים להם תספורת".
וזה לא נכון?
"זו טענה מניפולטיבית, כמו הטענה על גזל פנסיה בתספורות. קחי לדוגמה את דלק נדל"ן: הממונה על שוק ההון אמר שם במפורש כי תספורת בדלק נדל"ן כמעט ולא תפגע בכלל בפנסיה. למה? כי המוסדיים כבר מזמן לא שם. הם כבר קיבעו את ההפסד שלהם ויצאו. אותו דבר באי.די.בי: המוסדיים כבר מכרו את האג"ח. מי נשארו? אותם ספקולנטים שרוצים להיות חוד החנית במאבק ולעשות הון תקשורתי ואישי; אותם שחקנים מתוחכמים שיודעים לקנות את זה בשפל על בסיס ההנחה שיהיה הסדר חוב, ואז, את ההשקעה שלהם הם יקבלו או בפלוס-פלוס, או 'רק' בפלוס".
החברה: אינטרקולוני
בקצרה: עיקרון הפעילות של ייני הוא לאתר חברות בקשיים שכבר לא נותרה בהן פעילות, לרכוש את השלד הבורסאי שלהן, לגבש הסדר חוב, ליצוק לתוכן פעילות ולפתוח דף חדש. באופן הזה הוא השתלט על כ-20 חברות. אחת מהן היא אינטרקולוני, שעליה השתלט בינואר 2010 במסגרת הסדר חוב. החברה הייתה אז עם גירעון בהון העצמי בהיקף של כ-50 מיליון שקלים וחובות של למעלה מ-600 מיליון. במסגרת הסדר החוב ויתרו מחזיקי האג"ח על 132 מיליון שקלים תמורת 90% ממניות החברה. ייני קיבל כ-30% בחברה, וכיום הוא מחזיק באמצעות גילאון שבשליטתו, בכ-38% באינטרקולוני, הנסחרת לפי שווי של כ-23 מיליון שקלים, ושנכון למארס 2012 ההון העצמי שלה עומד על כ-57 מיליון.
החברה: סאני
בקצרה: לפני כחודש רכש לוקסנבורג אג"ח של סאני בהיקף של 35 מיליון שקלים. ימים ספורים לאחר מכן הודיע אילן בן-דב, בעל השליטה בסאני, על עסקה למכירת פרטנר, שמוחזקת באמצעות החברה-בת של סאני, סקיילקס. כרגע, לא ברור אם העסקה תצא אל הפועל ועמה גם הסדר החוב בסאני. אם זה יקרה, לוקסנבורג שרכש את האג"ח לפי מחיר של 30 אגורות, צפוי לקבל פי שלושה על ההשקעה שלו.
החברה: אלביט הדמיה
בקצרה: איזנברג רכש אג"ח קצרות (סדרה ב') של אלביט הדמיה בהיקף של מיליוני שקלים. לדבריו, רכש את האג"ח לפני 2011. הסדרה כולה היא בהיקף של כ-28 מיליון שקלים ערך נקוב, שאמורה להיפרע במלואה עד פברואר 2014. איזנברג, שרכש כ-3 מיליון שקלים ערך נקוב מהסדרה, דורש מאלביט הדמיה לרכוש את האג"ח בערכן המתואם, הגבוה ב-17% ממחיר השוק. מאחר שאיזנברג מחזיק למעלה מ-10% מהסדרה, הוא רשאי לכנס אסיפת מחזיקי אג"ח, ואכן הוא עשה זאת.
החברה: דוראה
בקצרה: ככל הנראה ההשקעה הדרמטית ביותר בסיפור הטרגי של מנדלוביץ' המנוח הייתה בחברת הנדל"ן המניב דוראה. קבוצת המשקיעים היוון 2 שבניהולו, רכשה אג"ח דוראה בערך נקוב של 50 מיליון שקלים, שאותן המיר מנדלוביץ' ב-28% ממניות החברה. חובותיה של החברה הגיעו לכ-780 מיליון שקלים, מתוכם כרבע מיליארד למחזיקי האג"ח. מנדלוביץ' היה הרוח החיה בניסיון להגיע להסדר חוב, אולם המשא ומתן להסדר נכשל כיוון שהבנקים התנגדו למתווה שהוצע. במארס החליט בית המשפט לפרק את החברה, ובהינף יד הפכו המניות של מנדלוביץ' לחסרות ערך.
כתבות
ני"ע
