"אם יהפכו כל תעשיין למפלצת, האדם מהיישוב ישלם המחיר"

רגע לפני שהוא סוגר עשור כמנכ"ל איגוד התעשיות הקיבוציות, עמוס רבין טוען בראיון ל"גלובס": "משמיצים את התעשיינים וזה טרנד נורא"

"יש יופי בבעלות קיבוצית על תעשייה גדולה, אך אני מבין את הקיבוצניקים שעושים חשיבה מחודשת, שוקלים את שיקוליהם, ומחליטים אחרת, כמו על מכירת אחזקות על המפעלים. זה צובט בלב, אבל הזמנים משתנים" - כך אומר בראיון ל"גלובס" מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית, עמוס רבין, שבשבועות הקרובים יסיים כהונה בת עשור בתפקיד. "עם זאת", אומר רבין, "אני מעריך מפעלים כמו פלסאון ממעגן מיכאל ותמה ממשמר העמק, שיוצאים מן הכלל באסטרטגיה שלהם - להישאר מפעלים קיבוציים. הייתי רוצה לראות עוד כאלה".

רבין מכהן בתפקידו מאז 2002. "כשבאתי לכאן לפני עשר שנים היו בתעשייה הקיבוצית 5 חברות עם מחזור של 250 מיליון שקל", הוא מספר. "היום יש לנו מעל ל-40 חברות עם מחזור כזה, ו-5 חברות שמקיימות מחזור בהיקף של כמיליארד שקל כל אחת. הייצוא של המפעלים הקיבוציים גדל מ-7 מיליארד שקל בשנת 2000 ל-21 מיליארד שקל בשנת 2011. המכירות ב-2010 וב-2011 הסתכמו בכמעט 33 מיליארד שקל בכל שנה. בשנת 2000 הם הסתכמו בכ-18 וחצי מיליארד שקל. המצב מצוין. אנחנו צומחים".

מחיר ההצלחה

בחודש ספטמבר יחליף את רבין אודי אורנשטיין, מנכ"ל רביב שבבעלות הקיבוץ רביבים שבנגב, בו מיוצרים מכלולי פלסטיק שמשמשים את תעשיית הרכב. אורנשטיין יקבל מרבין איגוד שחולש על תעשייה משגשגת שמגלגלת מיליארדים, וגם - שאלה עקרונית אחת גדולה: כמה מהמפעלים האלה עוד יישארו בידי הקיבוצים, כשמנגד הפיתוי העז למכור אחזקות, להיפטר מהסיכון, לייצר ודאות וליהנות מהפירות שאפשר להשיג רק עם כסף נזיל. במילים אחרות, אם האידיאולוגיה מתה - אז לפחות ללכת למכולת בצעד בוטח ובחזה נפוח.

לפני חודש וחצי קיבוץ נען שבשפלה מכר את 50% הנותרים מאחזקותיו בחברת ההשקיה המקומית לקונצרן ההודי JAIN תמורת 35 מיליון דולר. בכך השלים הקונצרן ההודי השתלטות מלאה על החברה, שמייצרת ממטרות וטפטפות, לאחר שב-2007 הוא רכש את המחצית הראשונה. המהלך שמילא את הקופה של הקיבוץ העיר מחדש את החרדה של ראשי איגוד התעשייה הקיבוצית.

המכירה של נען דן ג'יין מתווספת לעסקאות של מכירת נטפים לקרן פרמיירה ומכירת מחצית מהמניות של חברת האופטיקה מקיבוץ שמיר לענקית הצרפתית אסילור. כיום, 47% מהמפעלים הקיבוציים מוחזקים יחד עם שותף חיצוני.

"כל עוד התעשייה הקיבוצית והקיבוצים בעצמם היו נתונים לקשיים, אף אחד לא התעניין בשותפות במפעלים שלה", מסביר רבין את התהליך. "היום המציאות שונה, התעשייה הקיבוצית התחזקה, ונעשתה אטרקטיבית למשקיעים, וכדי להתפתח ולהתבסס טוב יותר היא נדרשת לשלב שותפים. אין ספק שאלה בעיות שבאות בעקבות הצלחה מסחררת".

"אחת הסכנות שמהן אנחנו חוששים, היא שתעשיות שכבר לא מוחזקות בידי הקיבוצים לא יישארו פה בעתיד", אומר רבין. "זו סכנה מוחשית, אך המצב הזה עדיין מתקיים בשוליים. אסור לנו לעצום עיניים כי אם זה יקרה - זה יהיה נורא. התרומה הגדולה של התעשייה הקיבוצית לישראל היא בעצם העובדה שהיא מתקיימת כאן. כשהחברה לא תהיה בבעלות קיבוצית או ישראלית, האינטרס של הבעלים שלה להמשיך ולהחזיק פעילות בישראל - קטן".

- והתסריט שמפעל כמו נען דן ג'יין ייסגר ויעביר פעילות להודו לא מופרך מבחינתך?

"זה בפירוש לא תסריט מופרך, והוא מפחיד אותי מאד. זאת הסיבה לכך שאנחנו נלחמים על סביבה רגולטורית טובה, על חוק עידוד השקעות הון, על תקציבים למחקר ופיתוח. המצב הזה מחייב אותנו להיות אטרקטיביים. אני מקווה מאוד שהמדינה לא תחטוף רגליים קרות ותקצץ למשל בחוק לעידוד השקעות הון".

מגש הכסף

לצד חששותיו של רבין מעתיד התעשייה הקיבוצית, הוא מביע אופטימיות זהירה ומבוססת על המספרים בשטח. "יש שאלות שיעסיקו את התעשייה שלנו הרבה מאוד בזמן הקרוב: למכור או לשמור? תעשייה קיבוצית או תעשייה בקיבוצים? אבל יש גם עובדות ומספרים: 141 מפעלים, שהם יותר מ-50% מכלל התעשייה שלנו, נמצאים בבעלות קיבוצית מלאה; 82 חברות ומפעלים נמצאם בשותפות עם גורם חיצוני ו-40 חברות ומפעלים נמצאים בבעלות חיצונית מלאה. זה עדיין המון, כי לפני עשור היו שניים כאלה בלבד".

- אז מה קרה? מה מתרופף בקיבוצים?

"תהליך ההפרטה בקיבוצים, ששינה את יחס החברים למפעל. הם אמרו לעצמם שאם כבר מפריטים, אז מוטב להפריט הכל. במקרים אחרים, חברי קיבוץ התחילו להסתכל על המפעל כעל נכס עסקי, ושאלו אם לא כדאי להם לממש אותו. בחלק מהמקומות רצו להקטין סיכונים, להרחיב פעילות או לשנות את מבנה ההון של המפעל, והכניסו שותפים. מה שחשוב מבחינתנו, זה שההחברות האלה ימשיכו לפעול מכאן, מתוך הקיבוצים".

- כמה התופעה הזאת עוד צפויה להתרחב?

"אנחנו נראה עוד מקרים של מכירת אחזקות, ויודעים על מגעים שמתקיימים כל הזמן ועשויים להוביל לשם. עם זאת, אני לא חושב שנראה כאן איזה צונאמי של קיבוצים שמוכרים אחזקות על המפעלים, ובסך הכל, כשאני מסתכל קדימה, אני רואה שהתעשייה הקיבוצית תמשיך לצמוח, כך שבעוד עשור יהיו בה 30 חברות עם מחזור של מעל למיליארד שקל ו-5 חברות עם מחזור של לפחות 5 מיליארד שקל. החברות האלה יכולות להגיע לכאלה סכומים רק אם הן יהיו רב-לאומיות. אם בכל זאת רוצים שהחברות האלה יהיו קיבוציות גם אז, על הקיבוצים להשקיע בעתודה ניהולית. יש עתודה כזאת, אבל לא מספיק".

"ועדיין", מדגיש רבין, "גם אם מחר בבוקר כל התעשייה הזאת תהפוך להיות תעשיה בקיבוצים ולא בבעלות הקיבוצים - אסור לשכוח לרגע שעשינו למדינה דבר נהדר, נפלא. זה חלק ממגש הכסף".

"יש להיזהר מפופוליזם"

- קשה להיות תעשיין בימים האלה?

"כן. יש כאן טרנד כזה, להפוך כל תעשיין וכל בעל הון למעין מפלצת, לעוכר ישראל. יש כאן תהליך מסוכן מאין כמותו. רוב רובם של התעשיינים משקיעים, מפתחים ולוקחים סיכונים ובזכותם המצב הכלכלי במדינה טוב, יחסית. במקום לשאת אותם על כפיים ולשאול כיצד מסייעים להם כדי שתהיה כאן עוד תעשייה ועוד מקומות עבודה, משמיצים אותם ופוגעים בהם. זה טרנד נורא. בשורה התחתונה מי ייפגע? האדם הפשוט מן היישוב שישלם את המחיר. אסור לשכוח בזכות מי המשק מתפתח. 70% מהתעשייה הקיבוצית מתקיימים בפריפריה. זה 40 אלף עובדים. המחאה החברתית פגעה בתעשייה. בפירוש כך".

- ומה עם הקריאות לצדק חברתי?

"אני בטוח שאין כאן צדק חברתי במלואו, אבל הניסיון להפוך את כולם שווים לא כל כך הצליח, גם לא ברוסיה וגם לא בקיבוצים. לכן יש להיזהר לפני שעושים כל מיני מהלכים פופוליסטיים, כמו הסרת המכסים והרחבת הייבוא באופן שיפגע בתעשייה".

- בעצם אתה אומר שזה בסדר שיש כאן פערים חברתיים, "כי ככה זה"?

"לא. זה לא בסדר שיש פערים, אבל גם כשעושים משהו בניסיון לצמצם אותם, צריך לעשות את זה בצורה חכמה. כשצועקים 'צדק חברתי', צריך לחשוב מה קורה אחר כך. מה קורה עם המפעלים שייפגעו, עם התעשיות הקטנות והחלשות שזקוקות להגנה. אם יממשו את כלל ההמלצות שאמורות להוזיל כביכול מוצרים, כמו הרחבת הייבוא, אין לי ספק שעוד תעשיות ייפגעו כתוצאה מהמחאה. זה הפחד שלנו".

התפלגות המפעלים
 התפלגות המפעלים

צרו איתנו קשר *5988