פשרה שלא תוביל לשינוי

מרקל ידעה שהסכמתה לקלות לספרד ולאיטליה עשויה להוביל להתגברות ההתנגדות לקיצוצים

בסוף השבוע האחרון נפגשו מנהיגי המדינות החברות בגוש האירו בניסיון נוסף להגיע להסכם על תוכנית פעולה משותפת. לפני תחילת הפסגה נראה היה שהסיכוי שהם יגיעו להסכמות נמוך, מכיוון שהאינטרסים של ממשלות איטליה וספרד היו הפוכים מהאינטרסים של ממשלת גרמניה. מנהיגי ספרד ואיטליה הגיעו לפגישה כשהם מתמודדים עם לחץ כבד מצד המצביעים שלהם להביא תוכנית שתבטיח קיטון באבטלה, תמנע את המשך השחיקה בשכר, ותצמצם את העלייה במסים. שני המנהיגים הללו ידעו כי הסכמה שלהם להמשך תוכנית הקיצוצים תוביל להתגברות הקריאות להחלפתם, להתגברות המחאות ברחובות, ואולי אפילו להפלת הממשלות שלהם.

קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, לעומת זאת, מתמודדת עם לחץ כבד מהרחוב הגרמני, לצמצם את התמיכה במדינות הנחשלות. חלק גדול מהציבור הגרמני איננו מבין מדוע החוסכים הגרמנים הם אלו שצריכים לשלם עבור החובות של מדינות כמו ספרד ואיטליה, בעוד שהציבור במדינות שיצרו את החובות מתנגד לתוכניות הקיצוצים. משום כך מרקל ידעה שהסכמה שלה לתת הקלות לספרד ולאיטליה תיתקל בהתנגדות קשה בפרלמנט, בבית המשפט לחוקה ובציבור.

מעבר לכך, מרקל ידעה כי הסכמה שלה לתת הקלות לספרד ולאיטליה עשויה להוביל להתגברות ההתנגדות לקיצוצים גם במדינות אחרות. הממשלה היוונית החדשה, למשל, כבר הודיעה שהיא דורשת כי שאר מדינות אירופה ייתנו ליוון דחייה במועד פירעון החובות, ויסכימו שיוון תימנע מפיטורים של עשרות אלפי עובדים במגזר הציבורי. לכן, היה צפוי שמרקל תתנגד למתן הקלות לספרד ולאיטליה, גם בכדי לשדר לשווקים שלא תהיה נסיגה מהסכמים שכבר הושגו.

הלחץ הכבד אילץ

הספקנות לגבי יכולת המנהיגים להגיע להסכמות הובילה את המשקיעים לצפות כי בעקבות הפגישה המצב של איטליה וספרד אפילו יוחמר. הם ביטאו את ספקנותם בכך שהתשואות על איגרות-החוב של ממשלות ספרד ואיטליה נסקו לרמות חדשות. זה יצר מתח נוסף בפגישת המנהיגים, מכיוון שלכולם היה ברור שללא הסכם גם ממשלת ספרד וגם ממשלת איטליה יודיעו בקרוב על פשיטת רגל, ואז הדרך היחידה לשמור על גוש האירו תהיה ששאר מדינות הגוש - ובעיקר גרמניה - ייאלצו להעביר לספרד ולאיטליה חבילות סיוע בהיקפים חסרי תקדים.

הלחץ הכבד אילץ את מרקל להסכים לתת הקלות לספרד ולאיטליה, הסכמה שנועדה לשדר מסר שלא תתאפשר קריסה של גוש האירו. ראשית, מרקל הסכימה להקמת מנגנונים שיאפשרו הזרמת הון ישירות לבנקים, מבלי להחשיב את הזרמת ההון הזאת לגידול בחוב של המדינות שהבנקים שלהם מקבלים סיוע. כך ניתן יהיה להציל את הבנקים בספרד ובאיטליה, מבלי שהממשלות ייאלצו לבקש חבילות סיוע באופן רשמי, מה שיאפשר להן להציג את צעדי הצנע העתידיים, כצעדים שהן החליטו לקבל על דעת עצמן ולא כמהלכים שנכפו על-ידי גרמניה. מרקל הסכימה גם להקמת קרן השקעות אירופית, שתעניק הלוואות בהיקף של מילארדי אירו לתוכניות פיתוח ולעידוד התעסוקה.

למרות ההקלות הללו, ההסכמים שהושגו מאפשרים גם למרקל להציג את תוצאות מפגש הפסגה כהישג. ראשית, הזרמת הון לבנקים תתאפשר רק אחרי שהבנק האירופי המרכזי יקבל סמכויות פיקוח על הבנקים בכל אירופה, כך שהבנקים במדינות כמו ספרד, איטליה ויוון לא יוכלו יותר לתת הלוואות ולהיכנס לחובות כמו בעבר. שנית, קרן ההשקעות האירופית תאפשר הזרמה של הון רק למטרות פיתוח, ולא תאפשר לממשלות להשתמש בכסף להחזרת חובות או למימון המגזר הציבורי.

לכן, גם ההסכם הנוכחי הוא פשרה שלא תביא, כנראה, לשינוי משמעותי. בתנאים הקיימים, ההסכם הנוכחי הוא הסכמה על שינוי המינוחים, כך שהפוליטיקאים יוכלו להמשיך ולשרוד, אבל תוך זמן קצר יתברר שההסכם איננו מבשר על גידול משמעותי בצמיחה. כשזה יקרה, יתחדש הלחץ מצד הציבור ושוקי ההון על הממשלות להביא תוכניות חדשות. מן הסתם, המנהיגים ימהרו אז לכנס פסגה נוספת.

הכותב הוא כלכלן התנהגותי ופוליטי, המכללה האקדמית נתניה