הפסיקו ללכת לישון בקבוצות

סרט אימה לערפדים: כך מתמודדים עטלפים עם פטריה שגורמת למותם

כך נראה סרט אימה לערפדים: בשנים האחרונות פושה בעולמנו מחלה קטלנית שמחסלת מיליוני עטלפים בשנה. היא נגרמת כתוצאה מפטריה זיהומית, שמאופיינת בגלד לבן קטן אשר מכסה את אפם של העטלפים, ומתפשט בהדרגה לפיהם ולכנפיים.

המחלה מציקה לעטלפים עד שהיא גורמת למותם. הפצעים מגרדים ומעירים אותם משנת חורף שלהם, ואז הם מכלים את מאגרי השומן שצברו בקיץ, ומתים, מותשים מחוסר שינה וממחסור במזון.

אם עד היום לא דאגתם מסינדרום האף הלבן, ייתכן שהגיע הזמן. העטלפים שנפגעים מן המחלה הם חיה חשובה בשרשרת המזון שמשפיעה גם עלינו: הם עוזרים בהפריה של פרחים ופירות, מחסלים חרקים ומדשנים גידולים באמצעות הפרשותיהם. נראה כי מחלת העטלפים כבר הובילה לעלייה משמעותית בכמות החרקים שמבלים בשדות של גידולי מאכל בארה"ב. מספר מינים של עטלפים כבר נמצאים בסכנת הכחדה בגלל המחלה.

אבל לא כולם. מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, הראה כי מבין שישה מיני עטלפים שנבדקו, חלקם נכחדים ואילו מינים אחרים שומרים על יציבות כמותית.

ההבדל העיקרי בין שני סוגי העטלפים היה חברתי, מסבירה קייט לנגוויג, דוקטורנטית באוניברסיטה שהובילה את המחקר. עטלפים ישנים את שנת החורף שלהם בקבוצות גדולות שמתכרבלות בצפיפות, ואז קל להם יותר להידבק במחלה, המועברת במגע ישיר בין עטלפים. המחקר הנוכחי מצא כי המחלה מידבקת בין אם מדובר בקבוצה של 20 אלף עטלפים, ובין אם בקבוצה של 50. כך, גם ירידה דרסטית בכמות העטלפים לא תוכל להפסיק את ההדבקה וההכחדה.

אולם, אצל אחד מזני העטלפים, העטלף החום הקטן, ניכר מרד בשיטה. אצל העטלפים החומים, בעבר קבוצה חברותית מאוד וחובבת לינה משותפת, החל כל עטלף לישון בנפרד. לא ברור מה גרם לשינוי, האם העטלפים הצליחו להבין את מה שלקח גם לבני אדם זמן רב - כי מחלה זיהומית מדבקת בזכות הקרבה הפיזית? אין לדעת אם אמנם מדובר בהבנה של ממש, אך התוצאה ברורה - כ-75% מהעטלפים החומים היום ישנים לבד. רק ב-2011 ניבאו לעטלפים הללו הכחדה תוך שני עשורים. כרגע המצב נראה אופטימי יותר.

גם אצל קבוצה אחרת, עטלפי אינדיאנה, החלה תנועה למען הבדידות אולם היא הרבה יותר קטנה - רק 8%-9% מהעטלפים שם ישנים לבד וזה כנראה לא מספיק כדי להגן על המין מפני הכחדה, בהנחה שהאנושות לא תמצא תרופה למחלה. אפשרות אחרת היא שהעטלפים הללו יגלו שכדאי להם להמשיך לישון ביחד רק בסביבה קרה ויבשה, בה קשה יותר לפטריה להתרבות ולשגשג.

מפדרים את אפם

סינדרום האף הלבן, בהיותו מחלה חדשה, הוא דוגמא למחקר אפידמיולוגי רב תחומי. מ-2006, עת התגלו העטלפים המתים הראשונים על רצפות המערות, ועד 2011 עת הוכח כי המחלה נגרמת מפטריה, הועלו השערות רבות לסיבתה ולגורמי הפתרון שלה. כך למשל, ב-2009 הוצע לחמם את המערות, כי החשש היה שהעטלפים מתים מקור. בסופו של דבר הסתבר כי המוות איננו מקור. רעיון החימום הוא עדיין מעניין משום שעטלפים בסביבה חמה מוציאים פחות אנרגיה, גם אם הם מתעוררים משנת החורף שלהם בגלל המחלה.

בסופו של דבר מחקר מתמטי היה זה שהוביל את החוקרים לקשר בין הפטריה שאותרה בעטלפים החולים לבין התנהגותם ונסיבות מותם. סימולציה מתמטית הראתה כי קימה חוזרת משנת החורף אכן עלולה לדלל את מאגרי השומן של העטלפים כדי לגרום למותם בשיעורים שנצפו.

אחר כך עלתה השאלה האם כדאי לנסות ולאתר את העטלפים הנגועים ולהרחיקם מן המערות. לא קשה לאתרם בזכות אפם הלבן. אולם, מחקר מתמטי נוסף הראה כי לא ניתן לסלק את הנגועים במהירות מספיקה כדי לעצור את התפשטות המחלה, וכך נחסכה ההוצאה הגדולה הכרוכה בכך, וכאב הלב שעלול להיגרם למגיני העטלפים מן הצורך להשמידם באופן פרואקטיבי. כרגע אין למדע ולארגוני איכות הסביבה פתרון לבעיה.