החשכ"לית מתנגדת לקרן להגדלת אשראי לנדל"ן?

עבאדי-בויאנג'ו דורשת להוסיף סעיף תקציבי חדש לקרן, הנאמד ב-200 מיליון שקל ■ משמעות הדרישה: ביטול הקרן ■ כותבת לאוצר: "הזכרתי לכולם כי העובדה שמדובר בפתרון חוץ-תקציבי מחייבת אותנו לנקוט שמרנות יתרה"

החשבת הכללית, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, מתנגדת להקמת הקרן להחזר מע"מ בגין ערבויות חוק המכר - כך נודע ל"גלובס". שר האוצר, מנכ''ל המשרד והממונה על התקציבים הכריזו על הקמתה בשבוע שעבר, וכפי שנחשף כאן, היא נועדה לאפשר למערכת הבנקאית להגדיל את האשראי לנדל"ן בהיקף של כ-6 מיליארד שקל.

במכתב חריף שהגיע לידי "גלובס", כותבת עבאדי-בויאנג'ו: "המכשיר (הקרן - א"פ) אינו ברור, ועל כן גם סכום החשיפה; הטכניקה לא סגורה ותקצוב הסיכון על ידי אגף התקציבים אינו מספק". החשכ''לית דורשת להוסיף סעיף תקציבי חדש הנאמד בכ-200 מיליון שקל, וזאת לעומת כ-10 מיליון שקל שהציע אגף התקציבים להקצות כנגד סיכון של 1.6 מיליארד שקל ערבות שיינתנו בכל שנה.

בהתייחסה לחישוב הסיכון (1.6 מיליארד שקל), כותבת עבאדי-בויאנג'ו: "התחשיב אינו מבוסס מספיק ולא ברור אם הוא נכון". על ההקצאה של 10 מיליון שקל היא כותבת: "מדובר בעיניי בסכום בלתי סביר, שאינו משקף את הסיכון, אינו שמרני דיו ומסתמך על נתונים לא נכונים".

עוד כותבת החשכ"לית: "הזכרתי לכולם (בישיבה שהתקיימה ביום שלישי שעבר - א"פ) כי העובדה שמדובר בפתרון חוץ-תקציבי מחייבת אותנו לנקוט שמרנות יתרה ולמנוע מצב שהבאים אחרינו ייאלצו לרשום הפרשות גדולות בתקציב". לטענתה, גם לרשות המסים, שאמורה לנהל את הקרן, לא ברורה הטכניקה של התהליך.

החשכ"לית שולחת עקיצה לאגף התקציבים במכתבה: "מערכת הכללים השמרנית שמשרד האוצר מחיל על התקצוב צריכה להיות מוחלת גם על התחייבויות שאינן מגובות בתקציב (ערבויות שהחשכ''ל אחראי להן - א"פ)".

המשמעות המעשית של אימוץ דרישתה של עבאדי-בויאנג'ו היא ביטול הקרן, שכן לאור הצורך לבצע קיצוצים אדירים בסך 12 מיליארד שקל, אגף התקציבים לא יסכים להקצות עוד 200 מיליון שקל, קל וחומר כאשר מדובר במטרה שלא קשורה ליעדי התקציב (חינוך, תעסוקה ותשתיות) ומדובר בריתוק כסף לכיסוי ערבות.

גורמים בשוק הנדל"ן אמרו היום כי עבאדי-בויאנג'ו אינה מעריכה נכונה את הסיכון: בגלל העלייה המתמדת במחירי הדירות, גם במקרה שקבלן יפשוט רגל הרוכש והבנק יעדיפו שלא לחלט את הערבות, ובמקום זאת לקבל את הדירה (הרוכש) או לבצע את הפרויקט (הבנק). אחרת, הרוכש יוכל לקנות יחידת דיור פחות טובה או יותר יקרה מזו שרכש מלכתחילה והבנק ייאלץ לגמור את הפרויקט ולשאת בעלויות השיווק הגבוהות. המקרה של קריסת "חפציבה" היא הוכחה לכך - רוב הפרויקטים בוצעו והערבויות לא חולטו.

עם זאת, החשכ"לית מסבירה במכתב מדוע לא ניתן בעניין זה להסתמך על ניסיון העבר. היא מציינת כי חוק המכר שונה ומוסיפה כי עמדת אגף התקציבים מבוססת על נייר עמדה שהכינה יועצת חיצונית העובדת עבור המערכת הבנקאית. כמו כן, היא טוענת כי נייר העמדה מניח הנחות יסוד כבדות, אבל גם לפיו, בכ-40% מהמקרים ייתכן שהבנק יעדיף לחלט ערבויות.