הנאמן לנכסי מיידוף: עמותה ישראלית משכה מכספי ההונאה

בהתנגדות להליך פירוק מרצון של עמותת ישעיהו הורוויץ, טוען הנאמן על נכסי מיידוף כי ההליך אינו חוקי בשל תביעה נגד העמותה בניו-יורק ■ לטענתו, אף שהעמותה הפקידה אצל מיידוף רק 3 מיליון דולר, היא משכה 138 מיליון דולר

אפקט ברנרד מיידוף מגיע לישראל. בקשה שהוגשה באחרונה לבית המשפט המחוזי בירושלים חושפת טענות קשות של הנאמן לנכסי מיידוף נגד עמותה ישראלית שניהלה את כספיה אצל הנוכל הבינלאומי.

אירווינג ה. פיקארד, הנאמן על נכסי הפירוק של חברת ברנרד ל. מיידוף, שבאמצעותה ניהל מיידוף את מיליארדי הדולרים שהושקעו אצלו לאורך השנים, הגיש באחרונה למחוזי בירושלים בקשה להעברת פירוק עמותת ישעיהו הורוויץ, הנמצאת בהליך של פירוק מרצון, לפירוק בפיקוח בית המשפט.

באמצעות עו"ד יונתן אגמון ממשרד סורוקר אגמון עריכת דין ועריכת פטנטים, טוען הנאמן כי "הליך הפירוק מרצון, שבו מצויה העמותה הישראלית, אינו כדין, שכן ההחלטה על הפירוק התקבלה לאחר שהנאמן הגיש נגדה בניו-יורק תביעת חוב בסך כ-126.5 מיליון דולר, המבוססת על עילות מירמה והונאה מצד אנשים שונים הקשורים לעמותה".

לטענת הנאמן, העמותה ועו"ד יאיר גרין, היועץ המשפטי של העמותה ומי שניהל את חשבונותיה, היו "מוטבים ייחודיים ויוצאי דופן של מיידוף, בכך שלמרות שכמעט ולא הפקידו אצלו כספים, התאפשר להם למשוך עשרות רבות של מיליוני דולרים מכספי לקוחותיו האחרים".

לדבריו, העמותה ביצעה משיכות של למעלה מ-138 מיליון דולר, אף שהפקידה אצלו 3 מיליון דולר בלבד. הנאמן לא מפרט בבקשתו מדוע זכתה העמותה ליחס מועדף מצדו של מיידוף.

תורם עלום

עמותת ישעיהו הורוויץ הוקמה ב-1988, במטרה לקדם ולממן מחקר מדעי שימושי בישראל ולסייע למדענים צעירים ומבטיחים. עם מייסדי העמותה נמנו, בין היתר, הכלכלן אהרון פוגל והבנקאי ריצ'רד ערמון, שעזבו את העמותה ב-1997. את רישום העמותה ביצע עו"ד יאיר גרין.

בתקנון העמותה נקבע כי מקור המימון לפעילותה יהיה, בין היתר, תרומות של תורם יחיד בשם אלברט איגואין, שנרשם כאחד ממייסדיה. מקור התרומות היחידי של העמותה היה חשבון של חברת מגניפי (Magnify), שהקים איגואין בפנמה. מנכ"ל מגניפי היה ועודנו עו"ד יאיר גרין.

ב-1997 נפטר איגואין, ומרבית חברי העמותה המייסדים, מנהליה וחברי מוסדותיה פרשו. הנאמן מציין כי רק באוגוסט 2010 הצהירה העמותה, לראשונה, כי מקור הכספים שלה הינו חברה הפועלת בחו"ל.

לטענת הנאמן, במהלך שנות פעילותה התנהלו כספי העמותה (באמצעות מגניפי) אצל מיידוף, ונרשמו העברות מחשבון מגניפי לחשבונותיו של מיידוף בסך כולל של כ-126.5 מיליון דולר.

ואולם, "למעט העברה ראשונה בסך 3 מיליון דולר, כל יתר ההעברות היו של רווחים פיקטיביים לחלוטין - העברות רישומיות בלא שבצידן עברו כספים הלכה למעשה", נטען בבקשה, שלפיה "המוציא והמביא" בחשבונות הללו היה עו"ד גרין.

הונאת פונזי

במארס 2009, לאחר קריסתו של מיידוף ומעצרו, מונה פיקארד על-ידי בית המשפט של ניו-יורק לאתר את כספי הלקוחות של מיידוף, שהועברו שלא כדין ולהשיבם למשקיעים שנפלו קורבן להונאה. הנאמן העריך כי כ-17.5 מיליארד דולר מכספם של המשקיעים אבדו בהונאת הפונזי של מיידוף.

בהמשך הנחה הנאמן את המשקיעים שכספם אבד להגיש תביעות חוב. במארס 2009 הגישה עמותת ישעיהו הורוויץ לנאמן תביעת חוב בסך כ-51 מיליון דולר. ואולם, הנאמן דחה את התביעה במלואה ונימק את הדחייה בכך שמקור כל הכספים שמשכה העמותה היה ברווחים פיקטיביים, שיוצרו על-ידי ההונאה של מיידוף.

בהמשך הגיש הנאמן לבית המשפט לפשיטות-רגל בניו-יורק תביעה בסך 126.5 מיליון דולר נגד העמותה, עו"ד גרין ואנשים נוספים, שלטענתו היו מודעים או צריכים היו להיות מודעים למעשי ההונאה של מיידוף.

תרומות תמורת תמלוגים

כעת, כאמור, מבקש הנאמן מבית המשפט המחוזי בירושלים להעביר את העמותה לפירוק תחת פיקוח בית המשפט, כדי לשמור על זכויותיו מולה, וכדי שיתאפשר בירור עובדתי לאיתור מקורות כספיים וגבייתם.

לדברי הנאמן, העברת העמותה לפירוק תחת פיקוח בית המשפט מתחייבת כיוון שהעמותה פעלה שלא כדין, בכך שהסתירה את העובדה ששימשה נאמן לנכס שהוא חברה זרה, שהחזיקה לכאורה בנכסים של מאות מיליוני דולרים.

לדבריו, העמותה מעולם לא ציינה את עניין הנאמנות או את נכסיה במסמכים שהגישה לרשם העמותות, לא ניהלה חשבונות בענייני נאמנות ולא לא דיווחה על כך לרשויות המס בישראל.

לפי הבקשה, לאורך השנים העבירה העמותה מיליוני שקלים למוסדות מחקר שונים, בהם אוניברסיטאות ובתי-חולים. ואולם, לדברי הנאמן, "העמותה לא העבירה סכומי-עתק אלה כתרומה בלבד לעידוד המחקר בישראל, ולא נהגה כגוף ללא מטרות רווח. העמותה בחרה לפעול כמשקיע בעל אינטרסים כלכליים, והתנתה את העברת הכספים בקבלת תמורה על דרך תמלוגים".

הנאמן טוען כי "מקורם של כל הכספים העצומים שתרמה העמותה בהעברות כספים פיקטיביות ובמעשי מירמה והונאה - שהיו ידועים, או לפחות היו צריכים להעלות חשד אצל חברי העמותה".

הנאמן מציין כי "הליך הפירוק מרצון שבו מצויה העמותה אינו כדין, שכן ההחלטה על פירוק העמותה התקבלה בעת שהתביעה בניו-יורק כבר הייתה תלויה ועומדת נגדה, ותצהירי כושר הפירעון שהגישה העמותה לרשם העמותות לא שיקפו נכונה כבר במועד הגשתם את היותה חדלת פירעון".

הנאמן גם מציין כי קירבתו של המפרק מטעם העמותה, עו"ד דניאל עזריאל, לעו"ד יאיר גרין, היועץ המשפטי של העמותה, "עלולה להביא לניגוד עניינים בין טובתו של מקורבו לבין טובתם של נושי העמותה". לפיכך מבקש הנאמן למנות את עו"ד ניצה פוזנר כמפרקת מטעם בית המשפט.