עו"ד אבידן: להרתיע את פקידי הרווחה כדי לשנות מדיניות

עו"ד ורדית אבידן בתגובה למאמר של עו"ד רות דיין, שטענה כי גורמי הרווחה אינם יכולים לצפות מראש התנהגות של אב שבוחר להתנקם בגרושתו ע"י רצח ילדיהם

ב-18 ביולי פורסם באתר זה מאמר דעה שנכתב ע"י עו"ד רות דיין, מומחית בדיני משפחה. לפי דעתה המקצועית והמשפטית של עו"ד דיין, משרד הרווחה, פקידות הסעד וכו' אינם יכולים לצפות התנהגותו של אב שבוחר להתנקם בגרושתו על-ידי רצח של ילדיהם המשותפים.

לטענת עו"ד דיין, מדובר בהתנהגות חולנית שמתגבשת במוחו של מטורף, ולא ניתן לצפות מפקידי הסעד במשרד הרווחה "לנחש" את רחשי לבו של אותו אב המבקש לרצוח את ילדיו, ובכך הרי שאין להם יכולת למנוע את אותו הרצח.

במאמר ישנה התייחסות לשני מקרים: למקרה של הגב' לילך שם טוב, ש-3 ילדיה ז"ל נרצחו על-ידי בעלה לשעבר, ולמקרה של רוני קדם, שרצח את בתו הודיה קדם על רקע גירושיו מהאם.

ברצוננו להציג נקודת מבט נוספת בעניין זה, וזאת בעיקר משום שלא מדובר במקרה יחידני של רצח שנעשה מתוך נקמה באם על רקע גירושי בני זוג. העובדה שקיימים מספר מקרים יכולה ללמד על דפוס התנהגותו וסכנה צפויה; קל וחומר כשמשרד הרווחה מטפל במשפחה ושומע על תלונות של גילוי אלימות מצד הבעל כלפי האם, ומכאן שכבר עולה חשש של אלימות כלפי הילדים עצמם.

העובדה שיש תוקף ישיר שגרם לסבלו של אדם מסוים (ובמקרים לעיל הרי שעסקינן בסבל הנורא מכל) אינה שוללת אחריות של גורם ציבורי עקיף שהיה מעורב באופן מקצועי בטיפול ובפיקוח על התוקף.

מדובר בנוסחה פשוטה: אם אותו הגורם לא פעל באופן מקצועי המצופה ממנו, לא השתמש באמצעים הקיימים בידו, או לא הפעיל אמצעים שבסמכותו כדי למנוע את התרחשות של הנזק - ובמיוחד כשמדובר בנזק הגדול ביותר - הרי שניתן יהיה להטיל אחריות גם על אותו גורם עקיף, שכן לו היה עושה את עבודתו כפי שצריך, היה ביכולתו למנוע את התרחשות הנזק שנגרם על-ידי התוקף הישיר.

דווקא משום שמדובר בגורמים שלהם היכולת המקצועית לפקח, לאבחן ואף להפעיל "כוח" של ממש בכדי למנוע נזק, הרי שניתן לדרוש מהם לצפות גם את רחשי לבו של אדם.

כיום קיימת מגמה במערכת המשפט הפרטית הנזיקית להטיל אחריות על מוסדות מדינה (שהינם בבחינת גורמים עקיפים) שהתרשלו בפיקוח ו/או לא הפעילו כוח סביר בכדי למנוע נזק לאדם פרטי שנזקק לפיקוחם.

כך, למשל, במקרה שייצגנו - אישה שעברה גילוי עריות בילדותה ודיווחה על כך לפקידת הסעד, וזו לא עשתה דבר, מקום בו הייתה לה היכולת להוציא אותה מהבית; הילדה חזרה לביתה, והאב המשיך להתעלל בה. בעקבות תביעה שהוגשה הן כנגד האב והן כנגד משרד הרווחה, המשרד לקח אחריות על מעשיו ופיצה את האישה, וזאת כשהתוקף הישיר הוא אביה.

הטלת אחריות על גורמים דוגמת הרווחה (בהתאם לנסיבות של כל מקרה) יכולה להוביל לשינוי במדיניות הבעייתית הקיימת. הרתעה של הפקידים העובדים בו תביא לשיפור המקצועיות ולהגדלת המשאבים - ובתקווה לצמצום הנזקים הנגרמים מחוסר פיקוח, מקצועיות ואי-הפעלת כוח.

* הכותבת הינה עורכת דין במרכז תמורה, המרכז המשפטי למניעת אפליה - Tmura.org.il, מרכז המתמחה בתביעות נזיקין נגד גורמים ציבורים. כמו כן, הכותבת מלווה את גברת לילך שם טוב במסגרת פרויקט של נפגעי עבירת המתה של הסיוע המשפטי.