"גלובס" מספק הצצה נדירה לקשרי מוזיאון ישראל והתורמים

קבוצת "כאן עכשיו" - ה"סיירת מטכ"ל" של אגודת ידידי מוזיאון ישראל, רכשה עבור המוזיאון אמנות ישראלית ב-1.75 מיליון שקל בשלוש שנים ■ התקציב - תרומות חברי הקבוצה; החלטות הרכישה - בהנחיית אוצרי המוזיאון

קצת יותר מ-30 איש התכנסו בערב יום חול באולם הישיבות בבניין משרדים בתל-אביב. מולם התייצבו ארבעה אוצרים בכירים ובידם "רשימת משאלות". יצירות האמנות הישראלית שמבקש מוזיאון ישראל לצרף לאוספיו, עומדות לשיקול דעתם של התורמים בקבוצת "כאן עכשיו", קבוצת הרכישה של ידידי המוזיאון.

לרשות הקבוצה עומדים 570 אלף שקל, והיא אמורה להחליט על רכישת עבודות מרשימה של 12 אמנים. שוויין הכולל של היצירות כ-670 אלף שקל. ההצבעה מתקיימת לאחר סקירת "ריענון" מהאוצרים, המתארת את העבודות והאמנים וחשיבותם לאוסף המוזיאון.

העבודה "ארכיב" של גדעון גכטמן היא היקרה ביותר ברשימה - 232 אלף שקל מחירה. גכטמן, שהלך לעולמו לפני כשנתיים, הרבה לעסוק במוות, במנהגי הפולחן ובנקודות החיבור בין החיים למתים. היצירה העומדת על הפרק היא מיצב, קיר ארוך ובו גומחות שבהן ניצבים כדי אפר ופרחים, לוחות הנצחה ופסלונים.

"כל אחת מהגומחות היא יצירה בפני עצמה ויחד הן יוצרות מוזוליאום", מסביר אמיתי מנדלסון, אוצר המחלקה לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל. היצירה החשובה הוצגה במקור בפורט בו, בספרד, שם התאבד הפילוסוף וולטר בנימין ושם ניצבת אנדרטה מרשימה של דני קרוון לזכרו. עבודות של קרוון - רישומים מתווה לאנדרטת הנגב ולקיר במליאת הכנסת - אף הן נמצאות ברשימת הקניות שעליה מתבקשים התורמים להחליט.

"חלק ממה שמאפיין אוסף מוזיאלי הוא רצף אספנות", מסבירה מירה לפידות, האוצרת הראשית לאמנויות שמונתה בימים אלה, במקומה של סוזן לנדאו, שנבחרה לתפקיד מנכ"ל ואוצרת ראשית של מוזיאון תל-אביב. "יש כאן עבודות משתי קטגוריות. האמנים הבוגרים שאנחנו צריכים להשלים פערים תקופתיים באיסוף עבודתם, ואמנים צעירים שחלקם נכנסים לראשונה לאוסף - זה החלק שנתפס כיותר מסעיר".

570 אלף שקל לרכישה השנתית של אמנות ישראלית נחשב להרבה כסף?

"זה המון. עד 2003 לא היו לנו ועדות רכישה לאמנות ישראלית, היו יוזמות ספורדיות ותרומות בודדות והגענו למצב שלא הייתה אפשרות לפעילות רציפה בנפח משמעותי. בעצם הסכומים שהוועדה הזו מגייסת מקבילים ללסכומים של ועדות רכישה בחו"ל.

"אנחנו קונים בכל העולם אמנות בינלאומית, אבל זו הוועדה היחידה שקונה אך ורק אמנות ישראלית".

- יש גם תקציב מוסדי שמוקדש לכך?

"תקציב מוסדי זעום, שאינו משמעותי - זה מאפשר לקיים החלטות מהירות או רכישות בקנה מידה קטן. או לאגור אותו לאורך שנים. מה שחשוב לנו בקבוצת הרכישה זו ההבנה שלהם וההתגייסות שלהם".

תרומה שנתית בסך 15 אלף שקל

"בשלוש שנות פעילות הקבוצה רכשנו 29 עבודות אמנות ישראלית בסכום כולל של כ-1.75 מיליון שקל" מעדכנת לאה רוטשטיין, מנכ"ל אגודת הידידים של המוזיאון. "קבוצת הרכישה היא הסיירת מטכ"ל של האגודה", היא אומרת בגאווה. "יש לנו כ-10 פגישות בשנה ואנחנו מקפידים להכיר היטב את האמנות שעומדת על הפרק".

בראשות קבוצת הרכישה "כאן עכשיו" עומדים רבקה סקר, יו"ר סותבי'ס ישראל ומייסדת ארגון "ארטיס" לקידום אמנות ישראלית בחו"ל, ועו"ד גיל ברנדס, אספן ידוע ומייסד שותף בקרן ההשקעות באמנות ארט-פרטנרס.

חברות באגודת ידידי מוזיאון ישראל מתחילה בדמי חבר בסכום של 1,500 שקל לשנה. חברי קבוצת הרכישה, המונה כ-45 אנשים, תורמים 15 אלף שקל בשנה.

יש ביניהם שמות מוכרים בעולם האמנות כמו האספנית גבי בראון, אלמנתו של עמי בראון שאוסף האמנות הישראלית שלו התפרסם בשנים האחרונות ונתחים ממנו מוצעים למכירה במכירות פומביות; חנה פריזן, חברת הנהלת בנק הפועלים; יעל ורמי אונגר, רות חשין, דן ברניצקי, ג'ורג' יריב, אליעזר כרמל וגם הגלריסטיות שירי בן ארצי ואיה שהם. בני הזוג רחל ומשה ינאי מכהנים כיו"ר משותפים של האגודה.

היחסים בין התורמים לבין המוזיאון מושתתים על רצון הדדי. המוזיאון זקוק לתרומות להשלמת אוספיו וה"ידידים" נהנים מתוכנית עשירה של לימודי אמנות, סיורים נחשקים במקומות שקשה להגיע אליהם ללא הקשרים של המוזיאון, ומידע ממקור ראשון על האמנות שהכי כדאי לאסוף.

כך, למשל, יומיים אחרי ההצבעה השנתית על רכישת אמנות ישראלית יצאו חברי הקבוצה לסיור בתערוכת הדוקומנטה החשובה בגרמניה. בשנה שעברה היו בביאנלה בוונציה. בשווייץ, בלונדון ובפריז הם מבקרים בבתי אספנים ובמוזיאונים. בהמשך השנה ייסעו לסין. לנסיעות לחו"ל ופעילויות חריגות הם משלמים בנפרד מסכום תרומתם השנתית.

צורך בקפיצה מנטלית

במסגרת השלמת הפערים, עמדו להצבעת ועדת הרכישה גם עבודה של יאיר גרבוז, של רות שלוס בת ה-90 וברגע האחרון הצטרפה יצירה של נורית דוד מהתערוכה האחרונה בגלריה גבעון. זאת, לאחר שערב ההצבעה הגיעה למוזיאון הודעה מהאספנית והפילנתרופית רחל גוטסמן, שהחליטה לתרום עבודה גדולה, יקרה וחשובה של ציבי גבע, שנכללה ברשימת ועדת הרכישה.

אם חשבנו שהכסף ש"התפנה" יעורר נחת בקרב התורמים, הסתבר שהתמונה מורכבת יותר. אחרי שהתכוננו להשקעה מסוג אחד, התבקשו לגלות גמישות ולהעביר את תשומת הלב לאמן אחר. חלקם ראו בכך הטיה בלתי הוגנת והתרצו רק לאחר שהבינו שמדובר בהזדמנות שנוצרה במקרה להגשים רצונות ישנים של האוצרים.

- מי בוחר למעשה מה ייכנס - אוצרי המוזיאון או קבוצות הרכישה?

לפידות: "המודל הזה במובנים רבים מאוד נכון וחכם - win win גם אנושי וגם מעשי. המוזיאון הוא זה שמציג את העבודות המועמדות לרכישה, מתוך כבוד לשיקול האוצרותי ולמדיניות איסוף אקטיבית שלנו, שאינה פתוחה ללחצים של הקבוצה.

"מצד שני, החברים בקבוצה הם שותפים פעילים ולא רק חותמים על הצ'קים. הם נחשפים להרבה השכלה אמנותית ולהבנת תהליכי הפנים של האוצרות ובסופו שלדבר יש להם איזו זכות הכרעה, לבחור מה מתוך היצירות שהמוזיאון מציע יירכש".

- אם הכול כל-כך הרמוני איפה הקושי?

"יש דברים שלאורך השנים אנחנו מאוד מתקשים להשיג. יש הבדל מאוד גדול בין יצירה שתרצה לחיות איתה בבית לבין יצירה מוזיאלית. יש כאן צורך בקפיצה מנטלית - גם לתת אמון בתבונת האוצרים וגם להשכיל לראות קדימה. אנחנו בונים את הרשימה תוך כדי תנועה וחשיפה לאמנים ולתערוכות, לכן יש גם הפתעות".

- מה מדיניות המחירים שתסכימו לשלם?

"זו מערכת עדינה ומאוד רגישה של יחסי המוזיאון עם האמנים והגלריות. אנחנו כל הזמן בדיונים האלה של איך וכמה לעמוד על המקח".

בקבוצת הרכישה נשמעו קולות המבקשים לקחת חלק פעיל בעמידה על המקח, לצד האוצרים. אנשי המוזיאון הבטיחו בזהירות לשקול זאת, אך לא נשמעו נלהבים. "חשוב לעשות הבחנה בין מחירי גלריות לבין רכישה מהאמן עצמו - שבקושי חי מעבודותיו", מדגיש מנדלסון בפני הקבוצה.

"מחירי האמנות הישראלית נמוכים ביחס למחירים בעולם ותפקידנו גם להכניס כסף לשוק הזה", אומרת אחת מחברות הקבוצה.

- יש בקרב חברי הקבוצה גם בעלי גלריות. זה לא ניגוד אינטרסים?

לפידות: "אנחנו בודקים זאת בקפידה. מדובר במערכת יחסים ארוכת טווח ולעתים התורמים גם עוסקים בתחום קרוב".

פערי מחיר בין הוותיקים לצעירים

בכל העולם מקובל שמחירים עבור מוזיאונים נמוכים יותר ב-15%-30% ממחיר השוק, כי הכניסה לאוסף מוזיאלי מאשרת את החשיבות של האמן ותורמת לערך יצירותיו.

בצד הצעירים, הציג המוזיאון בקשה לרכוש מקבץ עבודות וידיאו של נלי אגסי, ציורים ריאליסטיים של גיל הלר, עבודת שכבות נייר של ליאת לבני, וידיאו-ארט של הינדה וייס, עבודות של דרור קרטה, אורי רדובן ודרור דאום.

פערי המחיר בין האמנים הצעירים לוותיקים בולטים לעין. יצירתה של הינדה וייס, למשל, שמחירה 11,450 שקל, היא עבודת וידיאו-קולאז' עתירת הפקה. בטכניקת סטופ-מושן, היא משלבת דימויים שצילמה מדירת הגג שלה בת"א עם מגדל פעמונים כנסייתי מברוז', בבלגיה, ודיוקן עצמי שלה נעה כענבל הפעמון. וייס, ילידת 1980, גדלה בירושלים למשפחה חרדית ולמדה אמנות במדרשה בבית ברל. תשומת הלב שהמוזיאון מעניק ליצירתה היא אישוש לחשיבות עבודתה בשדה האמנות.

גם עבור גיל הלר וליאת לבני מכירת עבודות לאוסף מוזיאון ישראל היא מאורע משמעותי. להפתעת האוצרים, קבוצת יצירותיה של נלי אגסי, אמנית צעירה אך יותר מוכרת ומצליחה, שהתבססה זה כבר גם בזירה הבינלאומית, לא נכנסו לרשימת החלטות הרכישה. בין היושבים בקהל שמעתי קולות שאמרו "אני הולכת לתת להם את הכסף". ללמדנו שבקבוצת הרכישה יש גם שיקולים עצמאיים של התורמים שמוכנים להגדיל לעשות ולתרום סכומי כסף נוספים עבור המוזיאון, תמורת העבודות שהם מאמינים בהן.