יזם. איש לילה. נטורופת. פליט ריאליטי. גיא גיאור מדבר

לאחר שהשיק מיזם דיגיטלי בתחום תכנון החתונות, גיא גיאור לא מצטער לרגע על שהשתתף ב"הישרדות" ושהיה "הרווק", אך מבהיר: "זו חרב פיפיות חדה"

מחוץ לעולם שכולו תדמיות תקשורתיות, עולם כמו זה שבו דרך כוכבו של גיא גיאור, מעניין לעמוד על הפער שבין הדימוי לבין הגילוי. הדימוי, לו אחראי במידה רבה האיש עצמו, בבחירותיו הטלוויזיוניות ובפרסומו, הוא כמובן של פליט ריאליטי, סלב, יפיוף צפוני - וכפועל יוצא, אולי של שום דבר עצמאי ומעמיק.

הגילוי, בוודאי בעיניי, היה שונה לחלוטין. לא שאין שם ריאליטי ופרסום (ואף יפיופיות), אלא שיש הרבה יותר.

גיאור, 32, ההוא מ"הרווק" ומ"הישרדות" ומתוכניות הבריאות והטיולים - חולש היום על קשת של עיסוקים ועסקים. הוא שותף פעיל במסעדות ובברים בתל-אביב ("גורדו", "בוטיק דיזנגוף", "בוטיק קינג ג'ורג'"), במכון כושר לאימונים אישיים ("פופאי") ובמיזם החתונות האינטרנטי החדש, "וודנינג בוק". אבל את רוב זמנו תופס תפקידו כמנהל פרויקטים בחברת "תארא" לייעוץ אסטרטגי ולניהול פרויקטים של עובד יחזקאל, מזכיר הממשלה לשעבר. בקיצור, גיאור הוא מסוג הטיפוסים שלצדו אתה חש כי אינך עושה כלום בחייך - גם אם בעיני עצמך אתה עובד כחמור.

"אני היפראקטיבי", מעיד הנחתום. "כל הזמן חושב, כל הזמן עובד, 20 שעות ביממה. בשעות העבודה תסתכל עליי ותראה אדם עם רגל קופצת. אני רואה שחובת ההוכחה, שחובת ההצלחה - עליי. אני נמצא בשלב בחיים שבו אני מפתח את עצמי, מנצל הזדמנויות שנקרות בדרכי באופן מאוד קפדני. השלב הבא יהיה שלב הפוך, שבו אוריד הילוך. ואז, הדבר הכי חשוב יהיה להקים משפחה. אני רואה דברים בשחור ולבן. אומר: קודם תצליח, ואז תיצור את התא המשפחתי".

בחיי הלילה, סביב הזנב של עצמו

התא המשפחתי ממנו בא גיא גיאור עיצב את אישיותו הכלכלית. הוא בן למשפחה אמידה מרמת השרון, בה שני ההורים עצמאיים. "הייתי פותח וסוגר את מרכז הטניס", הוא מתאר את שגרת יומו בפרבר הבורגני. גיאור מספר שכילד, אביו היה מצרף אותו לפגישות עסקים ומתייעץ איתו. "מה שהייתי אומר כן, היה כן, ומה שלא, היה לא. ולפעמים, כשהיה עושה אחרת, העניין היה נדפק". כשהיה בן 13, פקד את המשפחה "משברון כלכלי" שנמשך כמה שנים, וגיאור, לדבריו, "עשה מהלימונים לימונדה, דבר שאקח איתי כל החיים". זה היה השלב בו הבין שעליו לעבוד עבור שאיפותיו ומותרותיו, ואת זה הוא עושה מאז במלוא המרץ.

גיאור סיים שירות צבאי במורן, יחידה מיוחדת בחיל התותחנים, בשורותיה הוא עדיין פעיל במילואים ("מאוד נהנה. אוטוטו אימון של שבועיים. מחכה לזה, ניקוי ראש"), ואחרי טיול בהודו פנה ללימודי נטורופתיה. "אבא שלי רצה שאלמד ממשל, וכשחשבתי בשלב מסוים ללמוד וטרינריה, זה פוצץ אותו. רציתי ללמוד משהו שאני אוהב כדי לעסוק בדבר שאני מאמין בו". נושא הבריאות קרוב ללבו גם כיום ונוכח מאוד באורח חייו. "העובדה שלמדתי נטורופתיה ואני מיישם אותה על עצמי נותנת לי שליטה על החיים שלי. מעטים הדברים שאני נלחץ מהם", הוא אומר.

במקביל ללימודיו, עבד בברים כברמן וכמנהל, עד שהפך למנהל "בלנד", אחד המגה-ברים הראשונים בתל-אביב. היום, עם המשרה המשרדית וענייני היזמות, גיאור נשאר יצור לילה. "סיגלתי את זה לעצמי. קשה לי לוותר ולא להיות ער בשעות האלה. אין בהן טלפונים, אין עבודה, הן נטו לעצמך".

הוא העמיק את מעורבותו בתחום המסעדנות, פתח מקומות חדשים ולאורך כל הדרך למד את חשיבותו של ההון האנושי. "היכולת לעשות הרבה דברים תלויה קודם כל בהחלטה לגבי האנשים שיקיפו אותך. הערך הכי חשוב הוא מי הפרטנרים שלך". ועל הפרטנרים שלו, חברים מימים ימימה, הוא מרעיף מילים רבות, טובות ונרגשות כל כך, עד שקשה שלא להשתכנע שגיאור הוא איש של אנשים - ושהוא מתכוון למה שהוא אומר עליהם.

הבחור סיים את לימודיו, התחיל לעבוד כמטפל, ניהל את הברים שלו, אבל "הרגשתי די תקוע, שלא מספיק דברים קורים לי". את מה שקרה לו בשלב הזה קשה היה לצפות. המפיק מוטי רייף הבחין בו יום אחד ב"גורדו", התעניין מיהו והחליט שהוא רוצה בו לעונה השנייה של "הישרדות". "אמרתי 'אין מצב'", נזכר גיאור, ומסביר שבסופו של דבר נעתר כי ייחל לשינוי בחייו. "הייתי קצת עצוב. עשיתי המון, אבל הרגשתי שאני רודף סביב הזנב של עצמי. וזה היה משהו אנרגטי, שטרף את הקלפים. ב'הישרדות' רזיתי, שמנתי, הייתי בסיטואציה מטורפת".

- ואיך זה במבט לאחור?

"בפרספקטיבה של זמן - חוויה. היום אני מת על זה. שמח שעשיתי. אבל זו חרב פיפיות הכי חדה שיש. לא כל אחד צריך לעשות את זה".

- מי לא?

"מי שבא עם ציפיות לא רלוונטיות - להתפרסם מזה, לשאול 'לאן זה ייקח אותי'. אני חזרתי משם ועשיתי דברים שונים. לא רציתי למלא את עצמי בדברים השוליים שהתקופה הזו יכולה להביא. הדבר הכי מסוכן בתחום הזה הוא שאתה מתחיל לקחת את עצמך יותר מדי ברצינות. זה אסון, אסור שזה יקרה, אבל נורא קל ונורא טבעי שזה יקרה. אם אתה מתחיל לחשוב מה יגידו עליך, לחשוב מה ללבוש, אתה מוצא את עצמך נורא מחושב, נורא לא קליל. ואז צריך להתנתק רגע".

הרווק המועיל מול הרווק המביך

הוא אכן השקיע עצמו בעיסוקים מקצועיים, ובין לבין הכיר "איש יקר, אחת הדמויות המרכזיות בהתפתחותי בחיים". זה היה עובד יחזקאל, אז לקראת סיום תפקידו הציבורי, שצפה בו שתי דקות ב"הישרדות" והזמין את השורד לפגישה עסקית. "דיברנו על הקמת מרכז לרפואה משלימה. היום אני מבין שהוא בדק אותי. הרמתי את הכפפה, הבאתי אנשים - ובסוף החלטנו לא לבצע את המיזם, מסיבות כלכליות".

ואז, דווקא אז, שנה אחרי "הישרדות", הגיעה ההצעה להשתתף ב"הרווק". "ממש נעלבתי כששמעתי אותה", מפתיע גיאור כשהוא מתאר את תגובתו בזמן אמת. "אמרתי למפיק גיא המאירי, 'אני לא מאמין שזה מה שאתה חושב שמתאים לי'".

- וזה לא מה שמתאים לך?

"הוא שכנע אותי שמדובר במשהו רומנטי, מכבד, לא סליזי. אחד הדברים הבעייתיים שאני יודע על עצמי הוא, שאני יכול להיות מאוד אימפולסיבי, להיפגע ולהיסגר. אז ביקשתי 48 שעות למחשבה. כשאתה מקבל הצעה כזאת - אתה לא יכול לישון בלילה. לא יודע מה להחליט. התייעצתי עם קרובים אליי ועם אנשים בתעשייה והגעתי למסקנה שאי אפשר לדעת לאן זה יילך אחר כך. חזרתי לגיא המאירי אחרי 48 שעות ואמרתי שאנחנו עושים את זה יחד. יצרנו יחד את התוכנית, משהו שהוא אני. 'הרווק' הביא אותי לאקסטרים, לטיסה לזנזיבר, פאק איט - לנחות במסוק במגדלי עזריאלי ולצאת משם לארוחת ערב".

- עדיין לא הבנתי למה הסכמת.

"הסכמתי כי הרגשתי ש'הישרדות' הביאה אותי להשתפשפות, למצב שבו אני יכול לעשות כל דבר בחיים. הרגשתי שהדבר הזה, 'הרווק', יביא אותי לתוכנית. יכול להיות שלא יאהבו את זה, אבל אני אוכל להסתכל בעצמי במראה".

ועם זאת, שידור התוכנית גרם לו לפעמים חשק לעצום עין. או לפחות לא להישיר מבט. "לגבי 'הרווק' אמרתי שיש מצב טוב שאחרי זה אני עוזב את הארץ. מה שמראים בתוכנית, הדברים האינטימיים, היה מבחינתי נורא מביך. יש לי חברה אחת, נורא ביקורתית, והיינו רואים את התוכנית יחד, מתחת לשמיכה. השתדלתי להתעלם מהסביבה".

- אז אני מניח שלא היית עושה את זה שוב.

"לא הייתי עושה את זה שוב - אבל אין לי חרטה".

בשלב הנימוקים ל"אין לי חרטה" מציין גיאור תחילה את הרווח הגדול שלו מ"הרווק": בת זוגו דפנה דה גרוט, איתה הוא חי כיום בדירה בשיכון בבלי בתל אביב. "מציין" יעשה עוול להתייחסותו של האיש לנושא. "משתפך" ידייק יותר. "הכרתי את האדם הכי קרוב אליי בחיים. זו בחורה מאוד מוזרה במובן החיובי. היא רואה את המציאות בדרך שלה והיא תעביר לך אותה באופן שיעלה לך חיוך על הפנים. היא חמה, היא מעניינת, היא מצחיקה, ובתוך התוכנית הזאת, היא עשתה לי בית ספר".

נימוק נוסף, תועלתני יותר ודובשני פחות, הוא הנימוק המקצועי: "יצרתי לעצמי תחום נוסף, תחום המדיה. ב'הרווק' הייתה התמודדות הרבה יותר חזותית עם מצלמה, במאים, הפקה, ממה שהייתה ב'הישרדות'".

- אתה אדם דו-צדדי שכזה. מה אתה יותר, בעצם: איש עסקים שהתגלגל לריאליטי, או כוכב ריאליטי שהתגלגל לעסקים?

"אני לא רואה עצמי כאיש עסקים, אלא כיזם, כאופורטוניסט. אם אני רואה משהו בתחום המדיה, זו הזדמנות לייצר בעזרתו דברים נוספים. הלוואי שכל דבר שאני עושה ישרת את הדברים האחרים. והמדיה זה גם פאן".

- אתה לא נראה לי תמיד משועשע מהשלכותיה. הזיהוי ככוכב ריאליטי מסייע במיזמים, או מחבל בדימוי העסקי?

"כשמציגים אותי בתחילת פגישה או כנס כ'גיא גיאור פליט הריאליטי', זה מביך אותי. זה מרגיש לא נוח. אבל אני נכנס לפגישה ומביא את התוכן. אני לא מביא את 'הרווק' או את 'הישרדות'. אני מרגיש מאוד יציב, רציני, עם הרבה אחריות על הכתפיים. עמדתי בהרבה מבחנים בחיים, עמדתי מאחורי עקרונות - ואני לא מצטער על מה שעשיתי. בהחלט לא".

- וזה שהדימוי שלך בעיני רוב האנשים הוא אחר לגמרי - מבאס אותך?

"אני לא אתחיל לחשוב על מה אחרים חושבים. לא יכול להרשות את זה לעצמי. אחרת, אני אשתגע".

אם כך, יחסו של גיא גיאור לעולם הריאליטי אמביוולנטי למדי: הוא מוקיר את החוויה (או לפחות אומר זאת), הוא סחט מהלימונים האלה לימונדה אישית ומקצועית, אבל את התדמית הלא רצינית ואת הפולשנות המתלווה לפרסום המסוים הזה הוא ממש לא אוהב. "הייתה לי רוויה מהכניסה לחיי הפרטיים. נורא קשה שפותחים לך את העור ומסתכלים לך מתחת. זה נורא לא נעים. מביך אותי עכשיו לדבר על זה. עד היום השאלות האלה: 'נו, זה היה אמיתי? נו, אתם מתחתנים?' בשלב מסוים לא יכולתי לספוג את זה. הרגשתי שבא לי להקיא. החלטתי שאני רוצה יותר. לכן, הטלפון הראשון שהרמתי אחרי 'הרווק' היה לעובד יחזקאל".

החתונה כאפליקציה

הוא הבין שלא יוכל עוד לעבוד כמטפל בנטורופתיה ("אנשים הגיעו אליי מהסיבות הלא נכונות, בגלל המדיה"), ולצד עסקי הלילה החל לעבוד בחברת "תארא". כבר שנתיים וחצי הוא שם, עוסק בשיווק, בניהול פרויקטים, בייעוץ אסטרטגי לתוכנית בריאות של הפורום הישראלי לאורח חיים בריא בשיתוף המועצה הלאומית לסוכרת. גיאור שוטף מידע, הסברים ולהט, באופן שמבהיר עד כמה הוא שקוע בעניין ואף נהנה ממנו.

- זה מתאים לך, עבודת הניהול, במשרד, מול מחשב?

"מאוד לא. זה כמו לשים ציפור בתוך כלוב. אני מפעיל על עצמי את כל המניפולציות כדי לשבת ככה - אבל זה מה שצריך".

למרות שהעבודה ב"תארא" גוזלת את מרב זמנו, ולמרות שמה שנשאר מזמנו מתחלק בין כמה וכמה עיסוקים ועסקים, נכנס גיאור לאחרונה למיזם חדש. זהו אתר האינטרנט וודינג בוק (WeddingBook.co.il), אמצעי מתוחכם לתכנון חתונות.

כמו שיכול לקרות רק בברנז'ה התל אביבית, הוא התחבר למיזם דרך אמן הקעקועים שצייר על גופו. תחילה התבקש לשמש פרזנטור, מהר מאוד הפך לשותף - אבל נשאר גם פרזנטור, כפי שמוכיחים שלטי החוצות הענקיים שנפרשו במקומות שונים. "הרווק", המתווך עתה שירותי חתונה באינטרנט, נראה בהם, בין השאר, כשהינומה לראשו. "מה, אני לא מפחד שיהיו תגובות ציניות לקמפיין עם ההינומה? בטח שאני מפחד", הוא מודה.

האתר הוא מעין יריד חתונות וירטואלי, המאפשר לזוג המתחתן לשוטט בין ספקים המציעים שירותים רלוונטיים שונים, לקבל הצעות ולהשוות ביניהן, לדבר ולהתייעץ עם מתחתנים אחרים. גם הזמנת האורחים, קבלת אישורי ההגעה וביצוע סידורי הישיבה יכולים להיעשות דרך האתר. באלה אין למעשה חידוש בתחום, אבל, מגדיר גיאור, כאן מדובר בשילוב בין עולם החתונות לבין רשת חברתית.

- לא שאני מתכנן משהו, אבל נסה לי להסביר לי.

"הפלטפורמה הטכנולוגית שלנו מבוססת על הדור המתקדם באינטרנט. האתר מייצר מעגל סגור של חברים, האורחים באירוע, סביב החתן והכלה. אתה יכול להעלות תוכן - למשל, סיפור ההיכרות של הזוג, תמונות, תגובות. או מדד הרווקים והרווקות הצפוי בחתונה: כמה יהיו, מי יהיו. זה יוצר עולם חברתי סביב האירוע. והכל מתקיים בממשק עם פייסבוק".

- ומה הכי מיוחד אצלכם?

"אפשרות להענקת מתנה כספית לזוג דרך האתר - כשהתשלום מתבצע בכרטיס אשראי, בתשלומים, וגם אפליקציית וודינג בוק: כל תמונה שהאורחים מצלמים בסמארטפון בחתונה עולה און ליין לאתר ולמסכים באירוע עצמו".

- מה דעתך האישית על תרבות החתונות הישראלית, על האטרף הזה?

"קשה לי עם זה. ואני, גם אם זה יקרה לי וגם אם לא, עד שאני לא מתחתן אני לא מתחתן. את החתונה שלי, גם בגלל 'הרווק', אני יכול לדמיין בבית של ההורים שלי, עם חברים".

משפחה וחיות אחרות

"ברור שאני מותש בתקופה הזאת", גיאור מודה. "ויש חוק: ככל שאתה עושה, אתה עושה יותר. אז אני אוהב את זה - ואני עייף. נגזר עלי להיות היפר אקטיבי. אבל לא יהיה לי כוח לעשות את זה לנצח. מתישהו אני אתכנס. ארגיש שהצלחתי ביום שבו אוכל לחיות באורח החיים שאני רוצה להגיע אליו - עם המשפחה, שהיא ערך עליון בעיניי, כמו חברים, ליהנות, לעסוק באקסטרים".

- אבל עד אז אתה מסתער על כל החזיתות.

"אין לי ספק שיהיו לי מעידות, ושלא יהיה לי קל. יש המון אתגרים שאני מתמודד איתם. שום דבר לא זורם כמו מים".

- כישלונות לא מפחידים אותך?

"מאוד מפחידים אותי כישלונות".

- ובתוך כל היזמות הזאת, תרצה לשלב עיסוקי טלוויזיה ובידור, או שהספיק לך?

"למה לא? זה כיף. השבוע צילמתי תפקיד קטן בפיצ'ר, תפקיד בשני פרקים ב'המשרד' ופיילוט לתוכנית. אני יודע היום שאני יכול לעשות כל דבר".

- אני קובע איתך פגישה לעוד 20 שנה. איפה אתה חי ומה אתה עושה?

"אני לא גר בתל אביב, אלא באחד המקומות שאפשר לבנות בהם חווה, בבית עם מלא חיות. נשוי עם ילדים, מתעסק בבריאות, יש לי השקעות - וכמובן, יש לי מסעדה. תהליך של הקמת מסעדה הוא מרגש. זו יצירה, זה פיסול".