עיתונאי שפוטר: "כולם בשוק העיתונות רק מחכים לגיליוטינה"

שוק התקשורת במשבר: מאות עיתונאים צפויים להיות מפוטרים, וקיצוצים נראים בכל פינה ■ "גלובס" מביא 3 מונולוגים של עיתונאים שפוטרו ומחפשים את דרכם

הנה האנדרסטייטמנט של השנה: זוהי תקופה שפל לעיתונות הישראלית. הכרזות על מותו הקרוב של הפרינט, המשבר המתמשך בשוק התקשורת, המחאה החברתית דאשתקד, בריחת המפרסמים, קשרי הון-שלטון-עיתון, עליית מחירי הנייר בעולם, הירידה הדרסטית באמון שהציבור מביע בדף המודפס, עלייתו המטאורית של החינמון "ישראל היום" - אלה הן רק חלק מהסיבות שניתנות כיום להיחלשותה הטבעית של העיתונות המודפסת והידלדלות מעמדה של העיתונות בכלל.

התחרות הגוברת מצד אתרי החדשות האינטרנטיים, שפעמים רבות מאירים באור מגוחך את כותרות עיתוני הבוקר שהפכו מ"חדשות" ל"ישנות" במהלך הלילה, יחד עם צו השעה לצמצם את המשאבים הכרוכים בהפקת מוצר חדשותי איכותי, מביאים לירידת קרנו של המוצר שזכה בעבר לשם תואר המחייב - הרשות הרביעית.

בקרב היומיומי הסיזיפי על ליבו של הקורא הפוטנציאלי מפסידה לא אחת דווקא הדמוקרטיה. העורכים הראשיים, שנאלצים להתמודד עם מצב בלתי אפשרי כמעט, נדחקים להצהיב את תכניהם במאבק ההישרדותי מול המתחרים.

תחקירים עיתונאיים, שהיו פעם גולת הכותרת של המקצוע, הפכו לדבר נדיר, וגם אם לא נעלמו כליל, קלושים הסיכויים שתהיה בהם מן הסכנה לטייקונים פוליטיים או כלכליים, ששולטים כיום בדרכים ישירות ועקיפות, ברוב שוק העיתונות. תוסיפו לזה את המיתון שהיה ואת המיתון שיהיה - ותקבלו עיתונות במילכוד.

תוכניות "ייעול", קיצוצים "כואבים" ופרידה מ"אנשים יקרים" הפכו לצירופי מילים שגרתיים במערכות התקשורת - מילים שמחביאות מציאות משברית.

העיתונאים, שעובדים שעות נוספות ככל שהולכים ומתגברים גלי הפיטורים, וחוששים למעמדם התעסוקתי המקליש גם ככה, כבר מזמן אינם כלבי השמירה של הדמוקרטיה.

הנה רשימה חלקית מהחודשים האחרונים: עשרות מפוטרים ב"מעריב", בקבוצת "ידיעות אחרונות", בחדשות 10 וכן פיטורים צפויים של כ-70-90 עובדי "הארץ" ו"דה מרקר". נוסיף לאלה את הקיצוצים בגלי צה"ל, פרישת עיתונאים רבים מרשות השידור במסגרת הרפורמה, הערכות בדבר קריסת רשתות המקומונים שתביא לאובדן מקום עבודה של מאות עיתונאים, איום ממשי לפיטוריהם של כ-150 עובדי החדשות המקומיות וכן את מצבו הבעייתי של ערוץ 10, שמאיים על כל עובדי חברת החדשות שם.

במילים אחרות, אנחנו מדברים על פיטורים של מאות עיתונאים, ועל-פי הערכות, המצב לא ילך וישתפר.

החשש של אלה שלא פוטרו מפני גורל דומה לחבריהם מביא לא אחת לסירוס וצנזורה אישית. בסופו של דבר העיתונות צועדת על קיבתם של העיתונאים, ועיתונאי שחש פחד קיומי לעתידו התעסוקתי הוא בהכרח עיתונאי חלש יותר.

וכמו תמיד מאחורי הסיפור הגדול - ויש כאן סיפור גדול עם סוף לא ידוע - מסתתרים הסיפורים הקטנים של עיתונאים שפוטרו ונפלטו לשוק בלתי אפשרי.

העיתונאים המפוטרים שרואיינו לכתבה הסכימו לחשוף בפני "גלובס" את התלבטויותיהם האישיות לגבי ההווה והעתיד - אך לא את שמם. בכל זאת, מדובר בשוק קטן, והם אינם יודעים את מי הם יפגשו בסיבוב הבא.

דינוזאור עם משכנתא

"אני קצת כמו האסקימוסים שמגיעים לגיל מסוים, ואז זורקים אותם ואת הניסיון שלהם לפח. ההיגיון אומר שככל שאתה נמצא יותר זמן במקצוע וצברת יותר ניסיון, אז ירצו אותך יותר, אבל במידה מסוימת הם גם מבינים שככל שאתה יותר זמן במקצוע, אתה פחות נוטה לעשות את דבר המשורר. הבוסים מפרשים את הניסיון שלך, ובצדק, כפגיעה ביס-מניות שלך. במציאות הנוכחית הניסיון שלי, הגיל שלי והשכר שקיבלתי הם המכשול הגדול ביותר שניצב מולי בניסיון שלי להישאר במקצוע הזה", מספר נ', עיתונאי עם ותק של עשרות שנים.

- למה זה קורה?

"מספיק להסתכל מסביב ולבחון את הפירמידה שנוצרה בשוק התקשורת. יש מתי מעט שמרוויחים המון, ורוב הנותרים הם צעירים מאוד, חסרי ניסיון ובעיקר כאלה שמוכנים לקבל שכר רעב בעד האפשרות לדחוף את הרגל בתוך דלת הכניסה.

"אין לי, אגב, מילה רעה לומר על החבר'ה הצעירים שנכנסים למקצוע. אם אני מפנה אצבע מאשימה, זה אך ורק כלפי אלה שמעדיפים להעיף את הדינוזאורים עם הקשרים, הניסיון והידע לטובת אנשים צעירים חסרי ניסיון שיפחדו לדרוש את השכר המגיע להם".

- איך אתה מעריך את הסיכויים שלך בשוק?

"במובן מסוים ברור לי שהסיכויים שמישהו חדש ייקח אותי הם קלושים. אני תקוע בין לבין: בין האהבה למקצוע, לחשיבות שלו ולטפיחה לאגו שהוא מספק לי - לבין העובדה שלא רוצים אותי.

"איך שלא נהפוך את זה, המשמעות של המהלך הזה היא פגיעה משמעותית מאוד בתחום החשוב הזה. אפשר לראות כאן בבירור שההיגיון הכלכלי הקר מביא לחורבן המקצוע. אבל האמת היא שגם את המו"לים או הבעלים קשה לי להאשים. הם במצב קשה מאוד ומנסים במקרים רבים רק להחזיק את הראש מעל המים".

"באופן פרדוקסלי", מוסיף נ' ,"מה שהשוק 'אומר' לי זה שהמכלול, שכולל את הגיל, את הניסיון ואת השם שעשיתי לעצמי, הוא המכשול של עצמי".

מול שוקת שבורה

"עברה כבר תקופה מאז שפוטרתי", מספרת ע' בקול שהעצב והייאוש ניכרים בו, "אני נמצאת עכשיו בתקופה של לבטים מאוד קשים מול עצמי. יש לי הרבה מחשבות בחודשים האחרונים מאז שפוטרתי, אבל האמת היא שעדיין לא התחלתי לחפש, ונראה לי שאני עדיין רחוקה מלדבר עם אנשים או לעשות פגישות".

- למה את תקועה?

"כל הסימנים מעידים על כך שהתחום הוא סוג של ספינה טובעת, ולכן זה די ברור לי שגם אם אני אעשה עוד תפקיד בעיתונות, לא ברור לאן זה יקדם אותי הלאה. בסך-הכול אני כבר לא בתחילת שנות ה-20 לחיי, ויש לי רצון ללכת למשהו בטוח שיש בו עתיד", עונה ע'.

ע' היא עיתונאית שלזכותה ניתן לזקוף לא מעט חשיפות בתחומי הסיקור שלה. יחד עם זאת, ניכר כי הסיטואציה החדשה אליה נקלעה הותירה אותה במובנים רבים בצומת דרכים ללא כיוון מוגדר.

"ברור שאם נשארים במקצוע העיתונות, במוקדם או במאוחר יש מצב שתמצא מול שוקת שבורה", היא אומרת. "ככה שההתלבטות מאוד קשה, ואני בהחלט לא יודעת עדיין מה אני אעשה בעתיד.

"מבחינת דוברות ויחסי ציבור, זה תחום שלא הייתי רוצה לעבור אליו. זה מצריך ממני לשנות פאזה למצב שקשה לי לדמיין אותו. אני אחשוב על זה רק אם יצוץ משהו שאני מאוד אזדהה איתו. אני באמת ובתמים לא יודעת מה לעשות עם עצמי".

- הקצבת לעצמך זמן מסוים עד למציאת עבודה?

"בשלב הזה יש לי עוד כמה חודשים לחתום אבטלה, ואני בשאיפה שהזמן הזה יספיק לי כדי להתאפס על עצמי ולמצוא עבודה".

חיים את הפראנויה

"יותר מדי אנשים חיים באמת את הפראנויה המוחשית הזאת שהולכים לפטר אותם", אומר ז', עיתונאי ותיק שנשא בעברו במספר תפקידים בכירים. לדבריו, "ברור לגמרי שהשוט הכלכלי הזה, בין אם תרצה ובין אם לא, גורם לאנשים לצנזר את עצמם ולנסות להרוויח עוד זמן הישרדות או זמן גסיסה כזה. כמובן שהרף של המשכורות הולך ויורד, ונשארים עיתונאים הרבה יותר זולים, הרבה יותר צעירים והרבה יותר מוחלשים".

ז' מזהיר כי "היכולת של האנשים שנשארים מאחור לנהל מלחמות עקרוניות או לעשות עיתונות בועטת, אנטי-ממסדית, תחקירית, הופכת ליותר ויותר מוגבלת. אתה רואה את התמרונים שעושים בחלק מהמערכות כדי לא לעצבן אף אחד, לא לסקר את המחאה, להיות כמה שיותר מחונכים ומהונדסים - זו לא מגמה מבשרת טובות".

- אתה שוקל לעזוב את המקצוע?

"אני משתעשע בכל מיני רעיונות לעזוב את התחום ולמצוא מסגרת יותר יצירתית שתאפשר לי להתפרנס. אבל זה לא כל-כך פשוט, אחרי כל-כך הרבה שנים שזה מה שאתה יודע לעשות, ובמשך שנים אמרו לך שאתה טוב בזה. אני גם עשיתי כל מיני תפקידים בכירים בעברי, כך שהאופציות שלי בתחום די מוגבלות. יש אפשרות אולי להתנהל במקביל, לעשות דברים יותר יצירתיים, אבל זה לא משהו שאפשר לחיות ממנו".

ז' מוסיף כי "קשה להיגמל מהמקצוע הזה. בזמן האחרון ניהלתי שיחות עם כל מיני אנשים שנמצאים במצב דומה לשלי, שגם פוטרו. כולם מדווחים שקשה להם להיגמל מווירוס הזה, מהחיידק העיתונאי. משיחות עם אנשים בכמה מערכות אני יכול לומר שיש תחושה כזאת שכולם מתבוססים בחומצה הזאת ורק מחכים לגיליוטינה. זו תחושה לא נעימה. אתה לא רואה שום דבר קונסטרוקטיבי באופק".

- חשבת "לחצות את הקווים" לכיוון דוברות או יחסי ציבור?

"אותי אישית זה לא מעניין. אני לא מזלזל בזה או באנשים שבוחרים ויבחרו לעבור למקצוע הזה, אבל אני פשוט לא חושב שאני אצליח בזה, בין היתר כי אני מראש לא רואה את עצמי משתלב במרחב הזה".

הזעזועים בעיתונות

* קבוצות "מעריב" ו"ידיעות" מפטרות עשרות עובדים.

* עיתון "הארץ" מתכוון לפטר בין 70 ל-90 עיתונאים.

* עתיד מערכות החדשות המקומיות אינו ברור.

* ערוץ 10 נמצא במצב בעייתי.

צרו איתנו קשר *5988