בנימין נתניהו כבר נכנע

1. אהוד אותו אהוד, יובל אותו יובל ובנימין אותו בנימין. הפחד אותו פחד והיהירות אותה יהירות. רק רצינו לומר: אין סיכוי לקיצוץ בתקציב הביטחון. אהוד ברק, מצחצח חרבות ידוע, יסתער - סיבוב ראשון ביום רביעי השבוע - בראש לובשי המדים שיגישו (בפעם המי-יודע-כמה) את מצגת האימים.

יובל שטייניץ - קרוע בין היותו ביטחוניסט לכלכליסט, ולמרות שהוא בלחץ תקציבי כבד - יקבל התקף אלם כשהאנימציה הצבעונית המשוכללת במצגת הפאוור פוינט תראה פריסת הטילים שהציב חאסן נסראללה, השפעת פצצת האטום שתיכף תהיה לאחמדינג'אד, וענני הנשק הכימי והביולוגי של אסד הסורי... ועוד לא דיברנו על האחים המוסלמים של מצרים.

ובנימין נתניהו יעשה מה שעשו כל קודמיו, משמאל, ממרכז ומימין: אהוד אולמרט, אריאל שרון, אהוד ברק, נתניהו הראשון, יצחק רבין, שמעון פרס, יצחק שמיר ומנחם בגין. הוא ינגב את הזיעה הקרה, יגיד כמה מילים דרמטיות (שהוכנו מראש) ולא יעז לקצץ.

בורות שומן ונהנתנות

עוד לא נולד ראש ממשלה שלא ידע, מהיכרות אישית לוחצת, שמערכת הביטחון לא באמת מנהלת את הכסף שלה, שכסף ציבורי לא מהווה שיקול בעבורה, שיש בה בורות שומן, חורים שחורים, אדישות, בזבוז ונהנתנות (לא לקפוץ: לא מדובר בלוחמים, שהם בבת עינו של עם ישראל) הבאים על חשבון תקציבי הצטיידות, וגם על חשבון רווחה, חינוך ובריאות; ועוד לא נולד ראש ממשלה שהעז באמת לקצץ בתקציב הביטחון (ממשלת רבין היה קיצוץ של מיליארד שקל, שהוחזר באותה שנה בסכום כפול ומכופל).

עוד לא נולד ראש ממשלה שמסוגל לעמוד בעינוי הנפשי והפיזי הלא-מתון של ראשי מערכת הביטחון: ברגע שמדברים על קיצוץ פורץ רעב כבד בבסיסים, אין מים לשתייה, נגמר הדלק למטוסים, כיפת ברזל פושטת רגל, טנקים פורסים שרשרת, טייסים מפוטרים, גמלאים נאנקים ואפודי המגן של הלוחמים מתבררים כחדירים לכדורים (אפשר לחשוב ש"המערכת" רכשה אותם ברגע ההודעה על הקיצוץ).

אף ראש ממשלה ישראלי לא הודח בגלל עוני, אבטלה, מחוסרי דיור, תלמידים כושלים או תאונות דרכים קטלניות. ראשי ממשלה, גם שרי ביטחון, נזרקים ונרשמים לגנאי בדפי ההיסטוריה בגלל מלחמות. בגלל כישלונות במלחמות. מערכת הביטחון יודעת את זה, ואשר על כן מפעילה את האיום האולטימטיבי: קיצוץ שווה כישלון במלחמה הבאה. ראשי ממשלה יודעים את זה. לכן הם נכנעים.

נתניהו בעצם כבר נכנע. הוא נכנע לאיום הביטחוני כאשר אימץ את המלצות ועדת טרכטנברג, אבל לא אימץ - למרות שהתחייב בחתימתו - את המקורות הכספיים למימון ההמלצות: 3 מיליארד שקל מתקציב הביטחון. הוא נכנע שוב אתמול (א'), כשאמר "כל האיומים מתגמדים מול איראן" ("גלובס", 12.8.12).

מטר איומים

את החודשים הבאים תבלה ישראל תחת מטר איומים, כפולים וסותרים. אנשי ראש הממשלה יספרו/ירמזו/יפיצו את איומי הגרעין האיראני. אלה שלא אוהבים את ראש הממשלה - בגלל מחלוקת פוליטית, בגלל שהם מפסידים בגללו כסף גדול, בגלל שלא סידר להם תפקיד או הארכת תפקיד שרצו או בגלל חברות שהתפרקה - יבעירו את הקיץ בתיאורי האסון הכבד שעומד ליפול עלינו בגללו.

הוויכוח על תקציב הביטחון ישתלב בזה במלוא הודו. לכן, כאשר בחודשי הדיונים הקרובים נחזור ונשמע על "קיצוץ כואב בבשר החי", זו תהיה לא יותר מעוד סיסמה שנועדה לכתוש את קצות העצבים, המתוחים גם כך.

אפשר לקצץ, בנדיבות, בתקציב הביטחון. אבל זה לא יקרה, כל עוד הדבר מותנה בהחלטה של מערכת הביטחון לייעל עצמה. נתחיל להתקרב לזה אולי בעוד כשנתיים, כאשר השקיפות והבקרה שנכפו על מערכת הביטחון לפני כמה חודשים ייכנסו למסלול. זה תהליך ארוך, מורכב, מלא מהמורות והתנגדויות. רק כשיתבצע אפשר יהיה לסמן, במדויק, את קפלי השומן המיותרים... ולהתחיל לחתוך.