עונש כלכלי קולקטיבי

בלי הודעה רשמית, אך באפקטיביות גדולה למדי, הוכנסה ישראל לרשימת המדינות במזרח התיכון אשר נתונות במשטר של סנקציות כלכליות.

עיקר הסנקציות הן צמצום השקעות זרות, צמצום בהלוואת של זרים לממשלת ישראל, הודעה ללקוחות של מפעלים ישראלים שיש ספק ביכולתם לספק הזמנות החל מהרבע האחרון של 2012 והודעה לחברות ישראליות שעליהם להקפיא תכניות עסקיות, או כל הרחבה של השקעות ותעסוקה. במסגרת הסנקציות גם נמסרה לאזרחי ישראל כי עליהם להתכונן לאפשרות של משבר פיננסים פנימי.

תוצאות הסנקציות הכלכליות על ישראל טרם מורגשות במלואן, אך הנתונים הסטטיסטיים הקיימים מצביעים על מיתון שהולך ומתפשט במשק הישראלי. יחד עם זאת ההשפעה המלאה של הסנקציות על כלכלת המדינה תורגש רק לאחר ספטמבר.

לא ברור גם מתי אזרחים שונים יחלו בקניות מסיביות של מטבע חוץ ובלחץ על פיקדונות בבנקים, אם כי מצב זה עלול להתפתח אם יוזמי הסנקציות ימשיכו במלאכתם.

מיתון הולך ומתפשט

מי שהטיל את הסנקציות הכואבות האלה על משק הישראלי הם שני אנשים, אחד המשרת בתפקיד ראש הממשלה של ישראל והשני שר הביטחון שלה. הצעדים בהם הם נוקטים כוללים הצהרות מתלהמות, הדלפות וראיונות למשרתם באמצעים התקשורת.

הסיבה לענישה הכלכלית הקולקטיבית היא סרבנותם של אזרחי המדינה להעניק להם אישור מראש לתקיפה באירן, וגם סרבנות של אנשי המטה הכללי בצבא ושל ראשי המוסד להעניק להם לגיטימציה לצעד זה.

כתוצאה מהסנקציות האלה החל אמון משקי הבית בישראל לרדת במהירות עוד בחודש יולי, זאת לאחר כמה חודשים בהם משקיעים זרים החלו לקבל את המסר המתאים מצד שני מתכנני התקיפה. במחצית הראשונה של השנה נפדה סכום נטו של 5 מיליארד דולר מאג"ח ממשלת ישראל, והחל מחודש מאי החל גל של מימושים בבורסה.

להכאיב באיבר הרגיש

בצד הריאלי אין עדיין נתונים מעודכנים. אנו יודעים שעד חודש יוני הייתה האטה של ממש ביצוא, ועלייה ביבוא, והתוצר התרחב בקצב שנתי של 2.7%. אבל זהו הייתה תקופה בה העימות בין מדינת ישראל לבין אהוד ברק ובנימין נתניהו עדיין מתון באופן יחסי. הצריכה הפרטית עלתה באותה תקופה, והייתה קצת פעילות של בנייה והשקעה. האווירה היא שונה מאד עתה, כאשר שר הביטחון מבקש מבני תמותה רגילים להתחיל במלחמה על סמך חושיו ותחושותיו. מכיוון שבני תמותה לא ממש מוכנים לשתף פעולה, החליט שר הביטחון שעליהם להכאיב להם באיבר הרגיש, זה שבו כואב להם באמת. בכיסם. יש להודות שבינתיים הוא די מצליח.

עד כאן הקריקטורה, ועתה ללקח העצוב של מה שקורה סביבנו: אין לדעת אם ברק ונתניהו יצליחו לגרור את ישראל והעולם למלחמה אזורית, אשר עלולה להיות ארוכה ואכזרית. יש מי שמטיל ספק באפשרות תקיפה בלי ארה"ב, אך מה שבטוח הוא שלמעשיהם יש מחיר ובינתיים הוא משולם במלואו על ידי כלכלת ישראל. ומישהו צריך לקחת אחריות גם על זה.