הסיפור גדול מדי בשביל להרוג אותו

גם אם מישהו החליט לקחת מארמסטרונג את הזכיות בטור דה פראנס, הסוף הטוב של ספורטאי-על שניצח את הסרטן לא ייהרס בגלל שטויות כמו חומרים אסורים

בסדר, אז הסוכנות האמריקאית נגד שימוש בסמים (USADA) סוג-של-הרשיעה את לאנס ארמסטרונג בשימוש בסמים אסורים והודיעה שמבחינתה שבעת הניצחונות הרצופים שלו בטור דה פראנס כאילו לא קרו. אבל האם המציאות - כלומר הסיפור של ארמסטרונג כמו שאנחנו מכירים אותו - באמת השתנתה כתוצאה מהחדשה המסעירה?

***

ברמה הספורטיבית, התשובה חייבת להיות שלילית. בשבע השנים (1999-2005) שארמסטרונג זכה בטור דה פראנס, 41 מתוך 70 הרוכבים שסיימו את המרוץ בעשירייה הראשונה נכשלו בבדיקות סמים, כולל כל הרוכבים שסיימו במקום השני והשלישי. זה אומר שארמסטרונג, גם אם השתמש בחומרים משפרי ביצועים, לא נהנה משום יתרון תחרותי על השדה - חוץ מהיכולות הטבעיות שלו כמובן.

את היכולות הטבעיות של ארמסטרונג אף אחד לא יכול לקחת ממנו. בנוסף למתנות שהגנים נתנו לו - לב ענק, פיזית, שעוזר בצריכת החמצן, ובעיקר יכולת התאוששות פנטסטית שמבוססת על שרירים שמייצרים בערך חצי מחומצת החלב שאדם ממוצע מייצר במאמץ, ארמסטרונג התעלה על היריבים שלו בזכות שתי תכונות: 1. אתיקת עבודה חסרת תקדים: אד קויל, פיזיולוג מאוניברסיטת טקסס שחקר את הקריירה של ארמסטרונג, טוען שהוא שדרג את יעילות השרירים שלו ב-8% כתוצאה מאימונים, שזה 8% יותר מכל בן אנוש אחר אי פעם (כולל המסוממים); 2. היכולת ללמוד את הספורט שלו.

ארמסטרונג, אומר קויל, "יכול להיות מרצה מקצועי ומבוקש לפיזיולוגיה, פסיכולוגיה, כושר סיבולת או כל תחום אחר הקשור בספורט, כי הוא מכיר את הקשר בין מדע לספורט יותר טוב מכל ספורטאי אחר". קויל פגש את ארמסטרונג ב-1992, ארבע שנים לפני שהוא אובחן כחולה סרטן עם סיכוי של 20% לחיות, וכבר אז לארמסטרונג היתה אובססיה לאינפורמציה על כל מה שקשור לרכיבה על אופניים. האובססיה הזאת רק גדלה אחרי הניצחון על הסרטן, והשילוב שלה עם העוצמה המנטלית שהניצחון על הסרטן בנה אצל ארמסטרונג, יצרו מתחרה (Competitor) אוברמנשי - עם או בלי סמים.

ההכרזה של ה-USADA שארמסטרונג השתמש בסמים, שדרך אגב אכן מגובה בראיות חזקות וכמות רצינית של עדים, גם לא משנה משמעותית את המציאות הכלכלית של ארמסטרונג. הספונסרים הגדולים שלו (נייקי, יצרנית הבירה אנהאוזר-בוש, מותג המשקפיים אוקלי) הודיעו שהם עומדים מאחוריו, וגם אם בשנים הקרובות הוא לא ימשוך מפרסמים חדשים ו/או לא יחדש חוזים עם כמה מהישנים - מדובר בתהליך שממילא היה אמור לקרות: ארמסטרונג, בן 40, הוא לא ספורטאי מקצועני כבר שנתיים (מתחרה בטריאתלונים בשביל הכיף) ובאופן טבעי נמצא בצד השני של הגבעה מבחינה שיווקית.

***

השאלה היחידה שנשארה היא האם ההרשעה לכאורה תשפיע על ההישג הכי חשוב של ארמסטרונג, שהוא כמובן המפעל הפילנתרופי שקיבל את השם המוצלח LIVESTRONG. העמותה של ארמסטרונג גייסה עד היום 470 מיליון דולר, שמימנו יותר מ-550 ארגונים שמנהלים מחקרים על סרטן או מציעים שירותים לחולי סרטן. ההכנסות של LIVESTRONG מגיעות מהצמידים הצהובים של נייקי (עד היום נמכרו 100 מיליון צמידים אותנטיים במחיר של דולר לצמיד), ממכירת השם שלה למותגים נוספים (סך הכל 10 פירמות קנו את הרישיון למותג LIVESTRONG), ומגיוס תרומות. ב-2011 העמותה הכניסה 32.5 מיליון דולר, 16.7 מיליון מהם באירועי התרמה. ולפחות לפי התגובה להכרזה של ה-USADA, לארמסטרונג אין סיבה לדאוג שזרם התרומות ייחלש.

ביום שישי, אחרי שהתקשורת פרסמה שארמסטרונג הושעה לכל החיים ואיבד את התארים שלו, 411 אנשים תרמו 78 אלף דולר ל- LIVESTRONGדרך האתר של העמותה - כמעט פי 25 מביום חמישי (3,200 דולר מ-45 אנשים, מספרים שגרתיים ליום לפי דאג אולמן, יו"ר העמותה). האנומליה הזאת באופן טבעי לא תימשך, אבל היא מעידה על משהו בסיסי שלא ישתנה גם במקרה של ארמסטרונג: אנשים אוהבים סיפור טוב, והם לא ייתנו למשהו בסופו של דבר טיפשי כמו שימוש בסמים משפרי ביצועים (בטח כשידוע שהדבר נהיה נורמה) להרוס להם אותו.