יש לי חוב שומה במס הכנסה. אני עובדת בשלוש וחצי עבודות למחייתי השורדת לכן ביררתי בין לבין במה מדובר. בשלב ראשון, כשהקלדתי על המחשב 'שומה' נכנסתי לדף שהסביר כי שומה היא "נגע עורי, גידול שפיר, הצטברות הפיגמנט בעור היכול בהמשך להתפתח לגידול ממאיר"; בקיצור, אסופת חרדות מחרידות בנושא עור. אלוהים, כמה מהר עפתי לדף מתחת, עם הכותרת "שומת מס".
אלא ששוב הרגשתי שטעיתי. ההגדרה הייתה תלושה ולא ברורה ואמרה כי "שומת מס היא הערכה, קביעת שווי, אומדן ערך". לא מצאתי אפשרויות אפשריות נוספות לכן נאחזתי בפרשנות השנייה, מתוקף המילה מס. לא מסופקת ולא מרוצה מהגילויים יצאתי מהאינטרנט שנמאס עליי עוד לפני שהומצא.
והנה, אני חייבת חוב שומה למס הכנסה בשווי 9,280 שקל. בצדק.
אני שואלת את עצמי: האם מישהו חשב עליהם פעם, על פקידי מס הכנסה היקרים; האם מישהו פעם הוקיר להם תודה על הרוח, מהגבוהות באנושות המבצעת עבורי "הערכת הון"; זו שעובדת בשבילי אפילו בלי להגיד מי-מה-מו היא עושה למעני בדיוק. צניעות מטורפת.
מקסימים שם, במס הכנסה. הם העניק לי פריסה של 8 צ'קים, דהיינו 1,160 שקל לצ'ק. באו או לא באו לקראתי? אלף זה כנראה העשרה שקלים החדש. אלף שקל מתעופפים מהכיס אל החופש הכלוא כמו אבק ברוח עומדת. אז מס הכנסה נתנו לי כלא של שמונה חודשים - וזה מקסים בעיניי. רגע! הם אפשרו לי גם אופציה של כלא לתשעה חודשים, עם 1,050 שקל לצ'ק; כלומר, לא ירדו מ"העשרה שקלים החדש" כדי לא להגזים, גם לא ברוח הכלא. אחרי הכל, הם באו לקראתי. ברור לגמרי שבלי הכסף שלי הם יקרסו, אבל היה חשוב להם שקודם אני אסתדר.
מס הכנסה כל כך קסומים על כך שבאו לקראתי. לכן, אני חייבת להם גם את נשמתי. הם דואגים לחופש שלה, הם דואגים לאזרחות שלי שתשתפר, הם דואגים לכל דבר שזז ועומד בחיים שלי, לכל מה שקשור בשיפור איכות חיי ההישרדותיים. אני רואה את ההשקעה והתועלת של מס הכנסה בתחבורה, חינוך, בריאות, ביטחון, תעשייה - בכל תחום ובעיקר בהתקיימותו החופשית של האזרח מפרנסתו לטובת מס הכנסה, שפשוט עושים עבודה נפלאה. אני מנסה להגיד שהכסף שהם מקבלים ממני ניכר כמעט בכל. הם עוקבים אחריי מדאגה לי.
תשלום הפריסה שהציעו לי חייב להיעשות עד ה-15.9 שאם לא כן סתם אטריח אותם והם יצטרכו לחשב עבורי קנס חדש, כי הכל מאוד מקצועי אצלם ומיידי; והחוב יקפוץ קפיצת צפרדע ויגיע לסך של 18,560 שקל. הם יצטרכו להגיע אליי ממש עד הבית, לסחוב מתוכו דברים השייכים לי באמצע הלילה במקום לישון ולנוח; מילא אני, אבל הם שעושים שירות כה חשוב. בקיצור, לא רוצה להעמיס עליהם עבודה נוספת.
תשלום החוב על פי הפקודה המקצועית שלהם יביא לכך שהמינוס בחשבון הבנק שלי יגדל ממינוס סטנדרטי ויומיומי למצב של חריגה במסגרת. טוב, הם לבטח הרבה ואני רק אחת לכן עדיף ורצוי שהמינוס שלי יגדל עד לחריגה; ועדיף שהקניות לחג ההולך וקרב, יהיו בגדר חוצפה אישית שלי.
אני מתרגשת קצת מבוא החג. עוברת עליי תקופה מחורבנת והחג היה יכול לרומם את רוחי, אילו לא היה מס הכנסה בעולם. בשומה שנוצרה לי הייתי יכולה לקנות מצרכים לעוגה ולמנה עיקרית לארוחת החג, מתנה למארחים אליהם אני מוזמנת, פרחים לסבתא, מתנה להורים שלי, אולי גם איזו חולצה אלגנטית בשבילי, עד 100 שקלים, ונעל עקב שחורה מלק.
את הפן שאותו קניתי בתשלומים אעשה לעצמי בבית משום שמספרה היא פינוק, פינוק זה מותרות, מותרות הן חיים וחיים זה עצמאות. זו נוסחה לא הגיונית למדינה שגילתה את ההישרדות מחדש. אחת הדרכים לשרוד(חוץ מהמשימות) היא נטרול ההיגיון, הכרה בהיפוך הדבר והשתלבות בתוכו - זה ה לא הגיוני. זה הלהיט החדש-ישן, סוג של ויתור, כניעה של העצמי. אם מנסים זה קצת כמו ללכת על ארבע כחיות, מתרגלים.
אם מס הכנסה לא היו קיימים, הייתי מממשת ממש את הפנטזיות לחג. לא נורא. אני, שורדת אמיתית, משיבה טובה תחת טובה לגיבורים ממס ההכנסה שבאו לקראתי. גובהי מתנשא על פני 159 סנטימטרים והם... טוב, הם מס הכנסה.
מי הם באמת, מס הכנסה? כמה הם? יותר מארבעה, פחות ממאה? עם מי עליי לדבר כשנניח ארצה להודות להם על המחווה היפה? למי באמת אני משלמת? לחשבון הבנק שלהם קוראים "מס הכנסה"? מי האנשים שסופרים את הכסף שלי, לוקחים נתחים ממה שהרווחתי, מי הם אלהו שאוכלים מהכסף שלי, נוסעים, חיים ממנו? יש להם משפחות, הורים, ילדים?
בטוח שיש להם, אחרת איך אפשר להסביר את הניסיון שבשירותיות, הטיפול והמסירות שלהם כשהם כל כך עסוקים בעבודה קשה עבור האזרחים. לכן, גיליתי סבלנות. ידעתי שהם מטפלים באדיקות באלמנה עם שלושה ילדים, שמנסה להוריד לשווא את גובה המס שנגזר עליה כי היא עובדת בשלוש עבודות. טוב, היא חוצפנית. בעיה שלה ולא של אף אחד אחר שהיא איננה מבינה שמס הכנסה זהו גוף גדול המורכב מהרבה גופות קטנות.
נראה כי האישה הזאת עדיין לא נטרלה את ההיגיון, בעיה שלה. מס הכנסה בטח מטפלים כרגע בעוד איזה בחור נכה, שלפני חמש שנים סיים את שירותו הצבאי כקצין בגזרה המזרחית ואחר נפצע בתאונת עבודה כמאבטח; ובעוד קשיש חולה, שבקושי מממן את התרופות. ובטח שוב הקשיש לא מבין מה מדברים איתו ו-וואלה יופי, אולי הוא גם רוצה שאנשים ימתינו עד שיבין את פקיד השומה המקצועי המסור והשירותי, ששולח את הקשיש לכל שמונת הקומות שבבניין מתוך רגישות וטיפול כאילו היה בן משפחה; שיעשה קצת ספורט.
מס הכנסה, זהו, שברתם אותי. נכנעתי ואני רוצה להוקיר אתכם, תנו לי לתת לכם. לכם, מי שמקבלים ממש את הצ'קים שלי, לא למזכירה או למנקה או דומה לזה. לכם, ששולחים לי מכתבים מאיימים בכוונה טובה ולמען הסדר והמשמעת; אתם, שהפחדה היא לכם כוח מניע; אתם שמטפלים באנשים, שחיים מחיים של אחרים. זו גאונות.
חג שמח, עידית.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
