"אני חרד לחופש הביטוי בגלל רגישות יתר לסמלים דתיים"

ד"ר אמל ג'מאל מסביר מדוע הסרט "תמימות המוסלמים" עורר מחאה אלימה בעולם הערבי, ומתריע מפני פגיעה בקבוצות שלמות תחת מעטה של "חופש הביטוי"

המהומות שפרצו לאחרונה בעולם הערבי כנגד ארה"ב וישראל בעקבות הסרט "תמימות המוסלמים", שמציג את הנביא מוחמד באופן שלילי, היוו עליית מדרגה בכל הקשור למחאה מוסלמית. מי שהתרגל לראות בשנתיים האחרונות את העולם הערבי מפגין למען עצמאות, מקבל תמונות מחאה אחרות, שמראות איך סרט דל תקציב שהופק באופן עצמאי הופך לאש בשדה קוצים והביא - בינתיים - לרציחתו של שגריר ארה"ב בלוב, מעל 30 הרוגים בהפגנות שונות ולסגירת שגרירויות של צרפת ברחבי העולם.

ד"ר אמל ג'מאל, ראש התוכנית לתקשורת פוליטית למנהלים באוניברסיטת תל-אביב, מסביר מדוע המחאה המוסלמית מתלקחת בכזו מהירות בעקבות הסרט.

- למה מייחסים בעולם הערבי חשיבות גדולה כל-כך לסרט שנעשה באיכות ירודה?

"הסרט פוגעני מאוד. גם אם הוא לא עשוי טוב, הכוונות מאחוריו ברורות, והוא חלק ממגמה הולכת וגוברת של פגיעה מכוונת בערכים מקודשים למוסלמים. זה נתפס כהתגרות ולא כאמנות ולכן זה פוגע. אם זה היה עשוי טוב, בטעם ובצורה יותר יצירתית אולי זה היה מתקבל בצורה אחרת".

- ובכל זאת, מדוע סרט כזה מוביל להפגנות אלימות, שהביאו לרציחתו של שגריר אמריקני?

"הניתוח של תגובות העולם המוסלמי הוא ניתוח מערבי, וזו לא המציאות. כמות האנשים שמחו והגיבו היא יחסית קטנה לכמות האוכלוסייה כולה - במצרים יש 85 מיליון מוסלמים ורק 2,000-3,000 הפגינו. אני לא ממעיט בחריפות המעשים של האנשים אבל מבחינת ההיקף והכמות, הדגש על תגובת הרחוב מראה כאילו כל תושבי מצרים יצאו להפגין.

"התקשורת אוהבת סנסציות. הפוקוס על האלימות והריגתו המצערת של שגריר ארה"ב בלוב זה מתאים לנטייה הדומיננטית הקיימת בתקשורת אבל צריך להכניס דברים לפרופורציות".

- למה ארה"ב נתפסת כמי שאחראית לסרט שהופק באופן עצמאי לחלוטין?

"לאדם הממוצע ברחוב המצרי, התימני או הסודני, הדבר המרכזי שעולה מהסרט הוא קדושת הנביא והניסיון של אנשים מסוימים לפגוע בו וליצור משהו שבאופן מכוון יוצר סיטואציה נלעגת. בתקשורת הערבית עצמה, הרבה מנהיגים מוסלמים יצאו כנגד השימוש באלימות ואפילו השייח' יוסוף אל-קרדאווי אמר בצורה מפורשת שארה"ב לא יכולה להיתפס כמדינה כמי שאחראית לסרט".

- הסרט הוליד גם סדרת קריקטורות בגנות מוחמד בעיתון צרפתי, שגם הן לא התקבלו יפה בעולם המוסלמי.

"גל של התגרות הוא בעייתי. אם מרחיבים את היריעה ומדברים על אנטישמיות או תופעות דומות, יש אפס סובלנות וזה אסור בחוק הבינלאומי. אנחנו נמצאים על חבל מאוד דק. צריך לשמור על חופש הביטוי עד כמה שניתן אבל לא צריך להגיע למקום שבו האינטרס הציבורי בפרסומים מסוימים לא קיים כלל, ולעומת זאת קיימת נטייה לפגוע בציבורים מסוימים. האיזון בין חופש הביטוי לבין שמירה על רגשות ציבור ואי פגיעה בביטחון הציבור חייב להישמר".

- מדוע עיתונים מפרסמים קריקטורות נגד מוחמד על אף שהם יודעים שזה עלול לגרור מהומות ושפיכות דמים? האם הם צריכים להתחשב מראש בתוצאות?

"אין פרסום שאיננו מתחשב בתוצאות. אם אתה יודע שתכתוב משהו שיגרור תביעת דיבה של 2 מיליון שקל, אז אתה כנראה תימנע מהפרסום. צריך להיות שיקול דעת בכל פרסום. בבית משפט בצרפת פסקו בימים האחרונים נגד פרסום תמונות העירום של הדוכסית הבריטית ומנעו פרסום של תמונות משום שאין בהן אינטרס ציבורי אלא יש פגיעה בכבוד האישי ובצנעת הפרט.

"לא כבודם של האסלאם או הנביא נפגעים מפרסומים כאלה אלא כבודם של מוסלמים מאמינים, ולכן כשבאים לשקול את הפרסום צריך להתחשב בכבודם של המאמינים - זה הרי לא ישנה את העובדות ההיסטוריות, הבעיה היא עם הרגשות של המוסלמים בימינו".

- השבוע הגיש חבר הכנסת טאלב א-סנע עתירה נגד גוגל ישראל על מנת שתסיר את הסרט מיו-טיוב, בדומה לפניות שנעשו במדינות ערביות שונות. לדבריו, חופש הביטוי לא יכול להתיר למטורף להבעיר את העולם. האם צריך להגביל את חופש הביטוי?

"אני מאוד חרד לחופש הביטוי בגלל רגישות יתר. רגישות יתר לסמלים דתיים, תרבותיים או היסטוריים עשוי להיות חרב פיפיות וזה מדאיג לא פחות. אין ערכים אבסולוטיים וגם לא חופש הביטוי, שלפעמים מביא לפגיעה בעצמו. בשם חופש הביטוי צריך להגביל אותו משום שתפקידנו לשמור על דיון תרבותי שמאפשר את קידום חופש הביטוי ולא את חסימתו. צריך לשקול פרסום תכנים שאין בהם אינטרס ציבורי ועשויים לחסום תקשורת רציונלית שמקדמת הבנה הדדית של בני אדם כי אין בהם שום תועלת.

"בסופו של דבר צריך לחפש את האיזון עם נטייה ברורה לטובת חופש הביטוי. אם נגביל קריקטורות נגד נביא כזה או אחר, אז אח"כ נגיע למצב שנגביל קריקטורות כנגד עם ואז כנגד מנהיג וכן הלאה והלאה. "בפרסום צריך להיות אינטרס ציבורי - מה האינטרס הציבורי בפרסום נגד הנביא מוחמד? יש מטרה לחופש הביטוי - הוא אמור לאפשר דיון רחב על מנת להגיע לאמת. כאשר האמנות הופכת להיות זולה ומטרתה היא לפגוע, אנחנו נכנסים לשדה מוקשים. כל הדיון על גבולות חופש הביטוי הוא בגלל שיש ניצול ציני של חופש הביטוי".