טבלאות האקסל של מכבי ת"א

אז יוגב אוחיון שחקן מכבי ת"א. נו, מופתעים? למען האמת, קשה ליפול מהכיסא מסיומה של הסאגה האיראנית-רוסית-ישראלית. כי אם לוקחים את הסיטואציה שמכבי הצליחה להביא על עצמה עם בניית קבוצה מבורדקת-רשלנית בקיץ, סיטואציה שגרמה למאמן שלה להגיע לנקודת רתיחה על ההנהלה אחרי שהתברר לו ששולחים אותו לחזית עם אקדח קפצונים - הדבר האחרון שהיא היתה צריכה אחרי שהבורר של פיב"א פסק שיוגב הפר חוזה, זה לשחק משחקי כבוד.

מכאן והלאה אפשר לספר סיפורים על יום כיפור, ימי סליחות, לבקש מיוגב להתנצל במסע"ת. בשורה התחתונה: ההפנמה שבקיץ נעשתה עבודת בנייה גרועה הביאה לכזה לחץ, עד שהילד הרע - אחרי ה-נו-נו-נו - עוד זכה לשדרוג שכר. תמצאו אחד שלא יהיה מוכן לדבר מדף כתוב בנוסח שסוכם מראש על-ידי ההנהלה, כדי ליהנות אח"כ מאקסטרה בחוזה.

***

אבל נעזוב לרגע את הציניות. העובדה שבמכבי לא שברו את הכלים בסיטואציה שמישהו שיחק להם קטע מסריח היא לא תעודת עניות. היא מראה דווקא על אחריות ויכולת לנהל עסק עם פחות אמוציות. בימים אחרים לא בטוח שזו היתה הסיטואציה. פעם זה היה נגמר עם שפיץ של שמעון לראש. אבל הימים הם באמת ימים אחרים. מלאי השחקנים הישראלים הטובים מזכיר את הכינרת, מתחת לקו האדום, וכשזה המצב מוכנים להכניס יד עד לקרקעית כדי להוציא שחקנים כמו מורן רוט שאפילו לא מקבלים דקות בנבחרת ישראל. שחקנים זרים באים לעונה או שתיים לעשות סטאז' עם גופייה צהובה כדי לקבל חוזה כפול או משולש אח"כ באירופה. וככה בכל שנה מחדש מתחילים לפרק ולבנות.

במצב שנוצר, יוגב אוחיון נראה כמו האבן בחומה שאף אחד לא יודע מה יקרה אם יוציאו אותה החוצה.

למכבי יש תשובה ברורה לכל מה שקרה בקיץ הזה. פה זה מקרים שאי אפשר לעשות איתם כלום (ההחלטות של בורשטיין ובלו לפרוש), כאן זה ההתחרפנות של אוחיון שבאה משומקום, שם זו ההחלטה של קית' לנגפורד להעדיף "פתאום" את ההצעה הגבוהה ממילאנו (ומה ההסבר על ההחתמה של הכוכב הגדול פופס בונסו שהגיע בלי ברך?). השאלה מה מכבי רוצה לעשות עם זה גם לקראת העונה הבאה כדי שאז השוקת לא תישבר שוב. כי גם אז יהיו בלת"מים שכולם קשורים לכסף. כשמכבי מחתימה שחקן ישראלי (אוחיון) עם פוטנציאל מקצועי נפיץ על חוזה של 200 אלף דולר, היא צריכה לקחת בחשבון שיש סיכוי שהפוטנציאל הזה יתממש וה-200 אלף דולר יהיו סכום כל כך קלוש, ששווה לשבור עבורו כל הכלים שבעולם. ההיסטוריה האחרונה הראתה למכבי שאף אחד מהשחקנים הישראלים הכי בכירים שלה לא נשאר בחמש השנים האחרונות כשההצעות לשדרוג מקצועי או כלכלי הגיעו לשולחן (הלפרין, אליהו, כספי).

***

"הניהול השפוי" שמוביל הדור החדש במכבי ת"א (שי רקנאטי אבל בעיקר דני פדרמן) נראה לעתים כאילו שמישהו התאהב יותר מדי בקונספציה, עד ששכח שלא מדובר בטבלת אקסל אלא בקבוצת כדורסל תחרותית שצריכה להילחם על שחקנים. לכל שחקן יש את הערך שלו מעבר לכסף. אם מישהו בחבורת האקסל החליט שלא ללכת על ריצ'י הנדריקס כדי לפנות מקום לקית' לנגפורד זה בסדר, כל עוד אח"כ הוא לא מתקפל כשלנגפורד מקבל הצעה גבוהה יותר ממילאנו. האם לאור הקבוצה שנבנתה הקיץ וכאבי הראש שבאו אח"כ, אף אחד לא חשב שכדאי לזרוק לרגע את האקסלים ולתת ללנגפורד את מה שרצה, עוד כמה מאות אלפי דולרים?

גם עם יוגב אוחיון נראה כי הפתרון יביא לשקט זמני. זכותו של אוחיון להרגיש דפוק עם שכר של 200 אלף דולר לעונה, וגם עכשיו עם שכר של 400 אלף דולר. הסיטואציה הזאת לא תיפתר, כי עם עוד עונה כזאת כמו שנתן, יוגב יהיה שווה באירופה פי שלושה. ומה יקרה בעוד עונה או שתיים ששוב יקבל את ההצעה הזאת מאירופה בכסף גדול? כמה שחקנים כמו יוגב אוחיון צמחו בכדורסל הישראלי בשנים האחרונות, שמענישים אותו עם שכר שכל שחקן זר בינוני לוקח במכבי בלי למצמץ אפילו?

הבעיה סביב אוחיון היא בעיה שנמשכת כבר שני עשורים בגישה של הנהלת מכבי כלפי שחקנים ישראלים. שחקנים ישראלים לא צריכים להרגיש דפוקים בגלל סוגיית המיסוי. למה את יוגב צריך לעניין שהוא עולה למכבי הרבה כסף בגלל שהמיסוי עליו מקסימלי (48%), בעוד שלשחקן זר אין שום בעיה לתת חוזה גדול שישאיר לו פי שניים בנטו, בגלל המיסוי הנמוך שלו (25%)? צריך להפסיק להתייחס לשחקנים ישראלים כבעיה. ככל שזה יימשך, שחקנים ישראלים ימשיכו להבין במוקדם או במאוחר שהמעביד מתגמל אותם נמוך מדי משיקולי מס, וייצאו לקבל פי חמישה או שישה בחוץ.

***

שני פתרונות יש לעניין הזה (בהנחה שההנהלה לא עומדת לצאת מעורה ולהתחיל להזרים כסף מהבית עוד לפני תחילת עונה): הראשון, להתחיל לבנות סגל קצר יותר עם 2 שחקנים שלוקחים כסף גדול. כלומר, כסף גדול מספיק כדי להביא לכאן שחקנים מהצמרת הגבוהה באירופה, ושלא יברחו אחרי עונה אחת טובה. ואז להתחיל לחלק את הכסף כלפי מטה, עד ששחקנים 9-12 יקבלו כסף קטן מאוד. ב-NBA ככה נבנות רוב הקבוצות: סגלים של 13 שחקנים עם היררכיה כספית ברורה של 2-3 כוכבים שלוקחים יותר מ-50% מהשכר של הקבוצה, ובסוף שרשרת המזון 4-5 שחקנים עם שכר מינימום.

הפתרון השני: שאלת המשקיע הנוסף במכבי ת"א. השאלה הזאת חייבת להיות על השולחן. מאז העזיבה של רענן כץ נכנסו יתר המשקיעים לבונקר. אי אפשר להתחרות באירופה במצב הקיים שבו בעלים לא רוצים להוציא כסף מהכיס. לאוהדים יש זכות לשאול את השאלה הזאת, ועוד כמה שאלות: למה הקבוצה שלהם לא מתמודדת על שחקנים שהם הקצפת של אירופה? למה הקבוצה שלהם לא מצליחה להחזיק שחקנים טובים יותר מעונה-שתיים? ולמה הם, האוהדים, בתמורה ממשיכים לשלם בכל שנה את המנוי היקר ביותר מבין כל הקבוצות באירופה ורצים אחרי הקבוצה בתקווה שנס יספיק כדי להוביל אותה לפיינל-פור?

במכבי התאהבו מאוד בקונספציה של השנתיים האחרונות שבהן הקבוצה הצליחה עם סגל לא יקר ללכת יותר מהציפיות. אבל לא תמיד הניסים של בלאט יצליחו. כמו שזה נראה במשחקי האימון בגרמניה בסוף השבוע, יש מצב שהחורף לא יהיה השנה חם בכלל.