פשיעה, גזענות וקפיטליזם: העבריינים באליטיזם קפיטליסטי

מעניין היה להשוות את התגובות בארץ ובעולם לחשיפת G על העבריינים הישראלים במרוקו. במרחב המדינות דוברות הצרפתית באירופה ובאפריקה הגיבו בענייניות: באתר המרוקאי יא בילאדי, למשל, ציטטו בשבועיים האחרונים את הפרסום בישראל על הגירת העבריינים, ותהו, "אם מרוקו הפכה למקלט של המאפייה הישראלית".

בישראל אפשר היה להתרשם מהטוקבקים, ששיקפו עוד אחד מאותם מופעי שנאה הזויים, גזעניים ומבישים. מסרים כמו, "המקור לרוב האלימות והפשע הוא ביהודים שעלו בשנות ה-50 מצפון אפריקה", גררו מהצד השני תגובות כמו, "אני נהנה לשנוא אשכנזים ובכל הזדמנות פוגע בהם". גם קוראי "הארץ", שנחשפו לסיפור באמצעות כתבה ממוחזרת בעיתון ביום שלמחרת, הגיבו באוטומט על-פי אותה נוסחה סימטרית: "השילוש הקדוש - מרוקו, פשע, רבנים" מול "אשכנזיפט מסריח, גזען מטונף".

פעם, כתלמיד הריאלי בחיפה האדומה, התביישתי לאכול את הכריך עם המטבוחה שאמי הייתה מכינה לי לארוחת העשר, ומאות הטוקבקים מוכיחים, לצערי, שדבר לא השתנה כאן ביחס המזלזל אל השורשים המרוקאיים שלי. שני סוגי המסרים גם יחד עוררו אצלי ככותב הכתבה תהיות בדבר הקלישאה שנשמעת כאן לאחרונה, על כך שהשד העדתי אינו קיים יותר. אינו קיים? רק תנו לנו סיבה, קומץ עבריינים, מדינה אקזוטית - ויאללה, מרוקאי-סכין, רומני-גנב. חולצים את הפקק, הבקבוק כבר נשבר מאליו. אז עכשיו, אחרי שהרווינו את צימאון שנאת החינם, אפשר להתפנות לגופו של עניין.

כן, השד העדתי מהווה מקור לאין-ספור שיחות חולין גם בקרב עבריינים. לא משהו שהם עצמם עושים ממנו מחאה חברתית, הגם שהפנתרים השחורים צמחו מחבורתם של צ'רלי ביטון, של סעדיה מרציאנו ושל יעקב אפנג'ר בשכונת מוסררה. ועדיין, בפרלמנטים שלהם בבתי הקפה ובמועדוני הקוביות והקלפים, על הברזלים ועל המדרכות שבשכונות המצוקה, בדירות פרטיות ובחצרות - שם בגין הקפיטליסט היה ונשאר קדוש חברתי, ואילו שמעון פרס היה ונשאר סמל האפליה של בית אבא. וגם בכלא, בשיחות אל תוך הלילה, נשענים על דלת סורגים קרירה בתוך תא חנוק ולוהט, לוגמים קפה מכוסות פלסטיק מעופשות, מעשנים סיגריה ועוד סיגריה, מאזינים לרדיו, צופים בטלוויזיה, מתווכחים בקול רם על מה שיקרה כאן אחרי המלחמה הבאה או הבחירות שבפתח, מבטאים עמדות של שמאל קיצוני - כולל שאיפה לדיור ציבורי ולחברים טובים מארגוני הפשיעה במגזר הערבי - אבל תומכים ללא לאות בדרכי הפעולה של הימין.

אחרי אחת הטרגדיות מבית היוצר של משפחת אבוטבול, שאל אותי מנחה "ערב חדש" דן מרגלית, מדוע דווקא נתניה כל-כך פלילית, כל-כך עוינת. הסברתי לו שזה מחיר הקיפוח המשווע בן עשרות השנים בשכונות הקשות של ישראל השנייה. מדוע אתם מתעוררים רק באירועים קשים, דן? הרי זו לא רק שכונת דורה של שושן ברבי ושל חבריו מנתניה, אלה גם שכונת שמשון הכושלת של שלום דומרני באשקלון, שכונת הקטמונים של גבי בן-הרוש, ומה יש לומר על רמת החינוך, הרווחה והגינון בשכונת בנית המזעזעת של האחים אברג'ל בעיר לוד, או בשכונת מורשה של אבי רוחן ברמת השרון?

ההזנחה בערי המשולש, ביפו, בשכונת הרכבת, בג'ואריש היא הרי פשע חברתי ממש.

כך הגענו עד הלום במרוקו (וגם ברומניה). רק שעברייני הדור החדש כבר אינם הולכים בנתיב הסמים ההרסני של בוגרי שכונותיהם; נתיב שאולי התאים לגורמים ממסדיים כאלה ואחרים. טעונים ברגשות קיפוח ובשאפתנות אינדיבידואליסטית במתכונתה הפוסט מודרנית, רק כסף רואים אלה. קפיטליסטים למהדרין.

כיום כבר פועלים בישראל כמה ארגוני פשע שמגלגלים בארץ ובעולם עשרות מיליוני דולרים, במזומן ובניירות ערך; רשתות שיווק, חקלאות, נדל"ן ושוק אפור, הימורים ובורסה. הכול הולך, ותמיד בסטייל: הבחורות שלהם מתהדרות בגוצ'י ובדולצ'ה גבאנה בלבד, והם מכורים לג'יפים של ב.מ.וו ושל מרצדס, וגם ללקסוס. על-פי רוב, שומרי ראש כבדים כבר אינם מקיפים אותם, רק חברים ממושמעים, אשפי תוכנה מבריקים, ברוקרים ומנהלי עסקים מדופלמים, ועורכי דין אזרחיים.

אז העבריינים היהודים והערבים מהדרג המוביל השאירו מאחור את גיבורי ילדותם מהשכונה, את השסע הלאומי ואת השד העדתי, יימח שמו, ואפילו ויתרו לחלוטין על תוכניות השיקום היוקרתיות של משרד הרווחה ושל שירות בתי הסוהר, והחליטו לעשות את זה לבד - בדרך הראויה לגינוי כמובן. ורק הטוקבקיסטים אניני הטעם שלנו, במקום לעסוק במהות הפסולה תקועים עם קלישאות בלתי עדכניות, גזעניות ומבישות, על ערבים ועל יהודים, על אשכנזים ועל מזרחים, על חילונים ועל חרדים.

כי לפי הטוקבקיסטים הישראלים - ולא רק הם, גם מבקרי התרבות למשל - טוני סופרנו האיטלקי-אמריקאי הוא מאפיונר קלאסה, שמותר להתרווח על הכורסה ולהתמוגג בסלחנות מביצועיו, ממלבושיו, מהוריו, מילדיו ומנשותיו; אבל טוני דומרני התימני-אתיופי, או ריקו שירזי הפרסי ואברג'ל המרוקאי האסלי - הם כולם פושעים מזרחים וערסים ישראלים, טיפוסים דוחים שצריך לשכוח במרוקו או לזרוק אותם איפשהו בין חצי האי ערב לבין טהרן.

רשימות נוספות של אמיר זוהר באתר פוסטה posta.co.il