ארז קומרובסקי עם מתכונים השומרים על טעם זרעי שומר

לקראת החגים מגיעים אל דוכני השוק ברחבי הארץ השומרים הראשונים. בניגוד לשאר הירקות הסתוויים, הם נראים זקנים ומדובללים. הם באמת מרגישים כאילו חלו במחלת ההזדקנות עוד בהיותם תינוקות. עציים וחסרי כל חינניות. שומרים צריכים גשם. המון מים. בוץ. וכל השומרים האלה, שמגיעים לשוק מפני שחלקנו נוהג להכין מהם סלטים לחגים, הם אנומליה חקלאית מהסוג הנלוז ביותר. השומרים אצלי בבוסתן טרם נבטו. גבעולי התפרחת היבשים של שומרי השנה שעברה עומדים בהיכון לפזר את זרעיהם לכל רוח, להתאמן ברגבים ולנבוט אחרי שיבוא הגשם הראשון. רק אחר כך הם יהיו עסיסיים ומתוקים ומלאי כל טוב.

בכל פעם שבה אני מתפתה לרכוש את הירקות האלה שלא בעונתם, בגלל הגעגוע לטעמם ולזיכרונות הרטובים והקרירים שהם מייצגים - זיכרון של בוץ ושל שלוליות, זיכרון של נחליאלים ושל עננים אפורים - אני מוצא את עצמי בסופו של יום תקוע עם ירקות חצי רקובים שאין בינם לבין הסתיו שום כלום.

השנה האדמה שלי לא תעבוד כמו סוס. כבר סיפרתי לכם שאני והיא נכנסנו לשבתון. באמת מוזר להיות בתקופה הזאת רגוע, ולא לדאוג לכך שהערוגות יהיו מוכנות לקלוט לרחמיהן את ים הזרעים שאני טומן בהן בדרך כלל בדיוק בעונה הזאת. גם בוסתן צריך לנוח. גם בוסתנאי צריך שידשנו אותו בקומפוסט ובזבל עופות מטאפורי.

סתיו ראשון במתת בלי הבוקה ומבולקה של מריצות זבל, קלשונים ושקיות זרעים. פעם ראשונה במתת בלי שאסתובב בדיוק ברגעים אלה בין חממות הגליל ומגדלי שתילי הירקות ברחבי הארץ, בניסיון למצוא את זני הכרוב, הכרובית, הסלק והצנון שיעשו לי חורף דשן וטוב. כל סיפור השמיטה האישי הזה בא לי טוב.

קוראי המדור המתמידים זוכרים מן הסתם את סאגת הזרעים הפסאודו מוברחים. בשובי מחו"ל עצרו אותי במכס בנמל התעופה בן-גוריון, וחיפשו אצלי זרעים. סוג של טראומה, שהעצימה עם נחיתתם בבוסתן של פקחי משרד החקלאות. יומיים אחרי שחזרתי לארץ מצרפת התדפקה על דלת ביתי חבורת פקחים עזי מצח, שהתחילו לחקור אותי בקפדנות על הזרעים שהבאתי לכאורה מארצות זרות.

הם אספו בבוסתן דלעות חשודות, פלפלים, עגבניות וחצילונים מזנים שונים, והזהירו אותי שאני עובר על החוק. ניסיתי להסביר שלא דובים ולא יערות, אבל זה לא עזר. החקירה נמשכה תחת אזהרה במשרד החקלאות. הסברתי שוב ושוב שעיתונאי ותיק כמוני חייב להמציא דברים ולדמיין קצת. לא כל מה שכתוב בטור אישי בעיתון, דינו כידיעה בעמוד החדשות, וגם שם כבר היו דברים מעולם.

תנוח דעתם של פקידי משרד החקלאות, אני מודע לעובדה שזרעים מוברחים עלולים להעביר מחלות איומות. קצת כמו סקס בלי קונדום. וירוסים איומים שיכולים להרוג. גם בארצות הברית ובאוסטרליה ובעוד הרבה ארצות יש חוקים נוקשים שאוסרים הכנסת פירות, עלים וזרעי ירקות, מחשש מפני הכנסת חרקים קטנים, נבגים מסוכנים שעלולים להעביר מחלות נוראיות.

למען האמת, מעבר לטראומת החקירה ומעבר לחוויה הלא נעימה, דווקא די התפעלתי מחריצותם של חוקרי משרד החקלאות ומרצינותם, שלא איבדו רגע וטרחו לבדוק את הבוסתן שלי כאילו היה זירת פשע מסוכנת. טוב לדעת שגבולות ארצנו החקלאית אינם פרוצים לכל וירוס ולכל דכפין מעולם החרקים, ושיש מי שדואג שאנחנו, האזרחים הפשוטים והבוסתנאים האורגניים הקטנים, לא יביאו "זרעי רוע" מארצות אחרות. אבל טראומה בכל זאת נשארה בי.

כל אימת שאני עומד, כמו ברגעים אלה ממש, מול עמודי התפרחת המיובשים של השומרים מהשנה שעברה ומתבונן בזרעים המיובשים שמוכנים להיכנס לאדמה ולנבוט, אני חושב שאולי עדיף שלא ינבטו ושלאדמה שלי לא יהיו מחלות.

ככה יוצא שהשנה כנראה איאלץ לקנות את הירקות שבהם אשתמש. ירקות ישראליים, ציוניים עד לשד עצמותיהם. כאלה שגדלו על אדמת ארץ הקודש ובעמק החסות, ושלא יביאו עלינו מחלות. ירקות נקיים מווירוסים ומנבגים מסוכנים, ירקות כחול-לבן חמודים מאוד.

ואני מודה ומתוודה שדגדג לי באצבעות ואני מת לחפון את האדמה ולדחוף לתוכה זרעים ולקלטר ולהשקות, אבל אני מבטיח להתאפק ולתת לאדמה שבתון. ובינתיים, עד שהשומרים הקטנים יגיעו אחרי הגשם, אני מוצא את עצמי אוסף את כל זרעי השומר היבשים שבבוסתן ומשתמש בהם במטבח כציפוי לדג מעושן וכחלק מהטעמים שאותם אני מרעיף על הגזר או על הדלעת או על העוף.

מאז ומעולם השתמשתי בזרעי שומר כחלק מרפרטואר התבלינים שלי, גם טריים וירוקים וגם יבשים כמו החול. טעמם המתקתק משתדך נפלא עם אין-ספור מנות. אז רבותיי היקרים, דעו שיש בארץ אין-ספור זרעים כחול-לבן נקיים ובריאים, ושאסור להבריח שום דבר מחו"ל!

מתכונים

דג ים במיסו לבן ובזרעי שומר

חומרים: 1 קילוגרם פילה דג ים (לוקוס, אינטיאס, מוסר) חתוך למנות במשקל 150 גרם נטו, 2-3 כפות מיסו לבן, שלושה רבעים כוס יין קינוח לבן ואיכותי מאוד, 1 כף זרעי שומר, 3 כפות שמן זית עדין, 1 כפית גדושה גרגירי פלפל לבן, מלח ים גס לפי הטעם.

הכנה: משרים את פילה הדג במיסו הלבן, בשמן הזית העדין וביין הקינוח. מוסיפים למשרה את זרעי השומר ואת גרגירי הפלפל הלבן שכתשתם בעלי ומכתש. משהים במקרר למשך שעות אחדות מכוסה בניילון. מחממים גריל פחמים, או מחבת ברזל עד שהיא מתלהטת. צולים את פילה הדג כשהעור כלפי מקור החום (הגריל או המחבת) במשך כמה דקות והופכים לצד השני. ממליחים קלות במלח ים גס לפי הטעם, וממשיכים בצלייה עוד 2-3 דקות תוך כדי שמברישים במשרה שבו הושרה הדג. מגישים מיד עם איזשהו סלט טוב.

חזה עוף צרוב בזרעי שומר

חומרים: 1 קילוגרם חזה עוף נקי משומן ונטול עור, 1 כף זרעי שומר, חצי עד שלושה רבעים כוס בצל ירוק קצוץ, 1 פלפל ירוק חריף מגורען וקצוץ, 2-3 כפות מיץ ליים, 1 כפית גדושה קליפת ליים מגוררת, חצי כוס שמן זית עדין, מלח ים גס לפי הטעם.

הכנה: כותשים בעלי ומכתש את זרעי השומר יחד עם הפלפל הירוק החריף, עם קליפת הליים המגוררת ועם הבצל הירוק. מערבבים עם שמן הזית ועם מיץ הליים ליצירת משחה. מורחים בנדיבות את המשחה שנוצרה על חזה העוף מכל צדדיו. משהים במקרר ללילה, מכוסה בניילון. צולים בגריל פחמים חם במשך דקות אחדות מכל צד, ומגישים עם כוס ערק טוב.