כ-55% מכלל כלי הרכב הפרטיים החדשים שנמכרו באיחוד האירופאי בשנה עברה צוידו במנועי דיזל. ולא שבאירופה מחיר הסולר נמוך יותר ממחיר הבנזין או שרכבי הדיזל זולים יותר. נהפוך הוא. בחלק גדול ממדינות מערב אירופה מחירו של ליטר סולר זהה, גבוה או נמוך באחוזים בודדים ממחיר ליטר בנזין וגרסאות הדיזל של המכוניות יקרות יותר מגרסאות הבנזין.
מה שמביא לקוחות עשירים להזמין לעצמם רכבי יוקרה עם מנועי טורבו-דיזל זו היעילות והעליונות הטכנולוגית של מנועי הדור האחרון, שמתורגמת לביצועים חסרי מאמץ על הכביש. צריכת הדלק שלהם, שנמוכה בכ-25% מזו של מנועי בנזין בנפח מקביל, היא רק בגדר בונוס ללקוחות שיכולים להוציא 40-50 אלף אירו פלוס על רכב יוקרה.
בישראל, לעומת זאת, המצב שונה בתכלית. מנועי דיזל ניתן למצוא בכמה רכבי כביש-שטח יוקרתיים - פחות ופחות מדי שנה - אך מכוניות סאלון מונעות סולר עדיין סובלות מתדמית של "מונית" ונענשות בביקוש מינימלי ובנכונות דלה של היבואנים לייבא אותן. גם בנסיעת המבחן המקומית שלנו ביגואר XF טורבו-דיזל החדשה שמענו ברחוב ללא הרף את הקלישאה השחוקה "גוף סקסי, מנוע טקסי".
לפיכך, היה זה צעד אמיץ מצידה של סוכנות יגואר לצרף להיצע שלה בישראל גרסת טורבו דיזל של מכונית הספורט-סאלון היוקרתית יגואר XF, ועוד עם מנוע ארבעה צילינדרים בנפח צנוע של 2.2 ליטר.
ה-XF עדיין נראית אלגנטית ויוקרתית ומזוהה מיידית ברחוב בתור יגואר. תא הנוסעים עבר שדרוג חיוני במסגרת מתיחת הפנים האחרונה של הרכב והוא כבר לא נראה כמו גרסה מורחבת של פורד מונדיאו. עמדת הפיקוד משובצת בצגי מידע ושליטה צבעוניים, איכות חומרי הדיפון השתפרה משמעותית, בידוד הרעשים מרשים והתא כולו מרגיש מושקע ומהודק היטב.
מוקד העניין במכונית הוא מנוע הדיזל בנפח 2.2 ליטר. הנפח אמנם צנוע וגם הספק של 190 כ"ס אינו מרשים במונחים של רכבי פרימיום גדולים אבל בסעיף המומנט אנחנו מוצאים 45 קג"מ, שזמינים כבר ב-2,000 סל"ד. רק לשם השוואה, זהו מומנט מקביל לזה של גרסת ה-V6 בנזין בנפח 3 ליטר של המכונית, עם 340 כ"ס.
התרגום של המומנט הזה למונחים מעשיים הוא FUN, מהסוג שקשה לחוות במנועי בנזין. לחיצה בריאה על הדוושה, בכל שיפוע, מייצרת גל של דחף שרירי בנוסח גלישת גלים ותאוצות ביניים מאסיביות. תגובת הדוושה הראשונית אמנם אינה חדה כמו במנועי בנזין והתאוצה מעמידה ל-100 קמ"ש אינה עוצרת נשימה, אך יכולת העקיפה של הדיזל הזה יכולה להעביר על דתם גם מכורים מושבעים לבנזין. הדיזל מרשים גם בשיוט על הכביש המהיר. במהירויות, שאותן לא נציין כאן מחמת אימתם של הטוקבקיסטים, הוא משייט בחרישיות נטולת מאמץ עם פחות מ-2,000 סל"ד על השעון. למרבה המזל מצוידת המכונית בבקרת שיוט מתוחכמת, שמונעת מפגשים לא רצויים עם מערכת האכיפה.
לחלק גדול מתחושת העידון בנסיעה אחראית תיבת ההילוכים האוטומטית החדשה בת 8 המהירויות, שמשייפת חלק מהצדדים הלא מהוקצעים של הדיזל ומספקת תמיד את ההילוך הנכון למצב הנכון. המנוע עדיין נשמע מחוספס בהתנעת בוקר קרה ומגרגר בקולניות בפקקים וזו גם לא התיבה האוטומטית הטובה ביותר לשליטה ידנית, אבל בסה"כ יחידת ההנעה בהחלט מספקת עידון ראוי.
אי אפשר להתייחס למנוע דיזל מבלי להקדיש שורה לצריכת הדלק. המכונית הזאת, שנמתחת לאורך כמעט 5 מטרים, שוקלת יותר מ-1.7 טון ומאיצה מאפס ל-100 קמ"ש ב-8.5 שניות, מתהדרת בצריכת דלק ממוצעת רשמית דמיונית כמעט של 18.9 קילומטר לליטר - פחות מרוב המשפחתיות הקטנות שבשוק. נהגים רגועים שינהגו במכונית במסגרת מגבלות החוק הישראלי לא יתקשו להגיע לצריכה ריאלית של כ-15 קילומטרים לליטר וזה אומר טווח של יותר מ-1,000 קילומטרים בין ביקורים בתחנת הדלק. רגל כבדה יותר תגלח עד 40% מהנתון הרשמי.
שלדת ה-XF עודכנה במסגרת מקצה השיפורים של 2011 ולמרות המתלים אמנם אינם מספקים את הספיגה הרכה המפורסמת של יגואר, הם גם אינם נוקשים כמו בחלק מהגרמניות. שיבושי כביש עירוניים טיפוסיים נספגים היטב, עד לדרגה מסוימת. ההגה זריז ומדויק, הגוף נותר מאוזן היטב על כבישים מפותלים ובסך הכול זו מכונית הנעה אחורית, שאמנם אינה מפתה את הנהג להשתובב - כמו ב.מ.וו סדרה 5 - אך גם לא שולחת אותו לבידוד קהה חושים מאחורי ההגה.
אז מה היה לנו כאן? מכונית סאלון מפוארת ומפנקת, שמספקת כוח עקיפה מרשים, מפגינה יכולת דינמית משובחת, מפיגה את המתח בנסיעות למרחקים ארוכים, רושמת ביקורים נדירים בתחנת הדלק ונושאת סטיקר של 389 אלף שקל בגרסת הבסיס, לפני מבצעים והנחות - מה שמציב אותה כ-XF הזולה במשפחה וכמתחרה לגרסאות הבסיס, עם ארבעה צילינדרים, של אאודי A6, מרצדס וב.מ.וו סדרה 5. קרוב לוודאי, שזו לא מכונית שתיכנס למיינסטרים של שוק רכבי הפאר אבל הנתונים הללו יכולים להרשים ללא ספק את חשב החברה - גם מבלי שיצטרך להתחנף לבוס.
יגואר
חלק מהמתחרות
וולבו S80
ב-349 אלף שקל מציעה וולבו את גרסת הטורבו-דיזל של ה-S80 עם מנוע בנפח 2 ליטר. ההספק עומד על 163 כ"ס בלבד אך המומנט רציני - 41 קג"מ - וגם הביצועים סבירים. צריכת הדלק הממוצעת הרשמית עומדת על כ-18 קילומטרים לליטר.
מרצדס E250CDI
ללקוחות פרטיים שיתעקשו מרצדס תשמח לספק את ה-E250 טורבו-דיזל שמצוידת במנוע ארבעה צילינדרים בנפח 2.2 ליטר. המנוע מייצר לא פחות מ-204 כ"ס ו-50 קג"מ ב-1,600 סל"ד ועדיין להחזיר 20 קילומטר לליטר (מוצהר).
ב.מ.וו 520d
גרסת ה-520d מצוידת במנוע 2 ליטר שמייצר 184 כ"ס ו-38 קג"מ ומסוגל להאיץ את המכונית, בגרסה האוטומטית, ב-8.1 שניות בלבד מאפס ל-100 קמ"ש. צריכת הדלק המוצהרת עומדת על כ-19 קילומטרים לליטר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
