רעמים וברקים

שטייניץ מצא נוסחת הרעל, והצליח לטפטף אותה לרה"מ נגד ברק

נוסף על תפקיד ראש הממשלה, בנימין נתניהו היה רוצה לכהן גם כשר האוצר, גם כשר החוץ וגם כשר ההסברה. אבל שר הביטחון הוא לא רוצה להיות. אהוד ברק נתפס אצלו, עוד מהתקופה שהיו יחד בסיירת, כסמכות ביטחונית, כמי שאפשר לסמוך עליו. בקיצור, כשברק מחזיק את תיק הביטחון, נתניהו יכול לישון בשקט בלילה.

לתלות הזו חברו אינטרסים פוליטיים, כשבקיץ 2008 היה זה ברק שהתנתק מחברו הטוב אהוד אולמרט ועבר לתקוף אותו (ואז גם הפיצו מקורבי אולמרט את תיאוריית הצפרדע והעקרב על ברק. אחרי הכול, היה זה אולמרט שמינה את ברק לשר הביטחון לפני שנעקץ). כבר אז היו מי שאמרו לנתניהו: 'חכה חכה, גם אותך הוא יעקוץ'. ובכל זאת, אז, באותו הקיץ לפני ארבע שנים, נכרתה הברית בין שני אנשי הסיירת האינטליגנטים והמנוסים, שכיהנו בעבר כראשי ממשלה. מאז ועד לשבועיים האחרונים הם צעדו שלובי זרוע לעבר הזריחה. עד שהתברר שמדובר בשקיעה.

הזעם והכעסים של נתניהו על ברק החלו להצטבר כבר לפני כמה חודשים, אבל מי שהצית את האש השבוע הוא שר האוצר. יובל שטייניץ טפטף את הרעל נגד ברק על אוזניו הזקורות של נתניהו, שכמו כל פוליטיקאי, אוהב לקבל מידע. אצל נתניהו מדובר בסוג של אובססיה. הוא תמיד עסוק בלזהות איומים וקונה בעיקר את המידע השלילי שמגיע אליו. ככה למשל, בנה את עצמו נתן אשל אצל נתניהו עוד קודם שנכנס לתפקיד ראש הסגל, ודאי שגם לאחריו. אשל היה לוחש על אוזנו של רה"מ מידע, מייצר משבר, ומיד מתנדב לפתור אותו.

מזמן לא ידע שטייניץ ימים כל כך טובים. אחרי שבועות ארוכים שהוא יושב אצל רה"מ ומנסה לסכסך ללא הצלחה, סוף-סוף השבוע הוא הבקיע את החומה הבצורה של נתניהו. בשלישי בבוקר, בפגישה שקיימו בבית שברחוב בלפור - ושעסקה כנראה הרבה פחות בכלכלה והרבה יותר בענייני פוליטיקה - הצליח שטייניץ לשכנע את נתניהו שברק נגדו. אפילו הוא לא האמין שיצליח לקבוע את סדר היום.

היחסים בין שר האוצר לשר הביטחון היו רעים במשך כל הקדנציה. שטייניץ מעולם לא הסתיר את רצונו להיות שר החוץ או הביטחון, אבל הוא מצא את עצמו במשרד האוצר, מבלי שהתבטא בכלל בענייני כלכלה. מ-1999 ועד 2009 הוא עסק בכנסת רק בענייני ביטחון ואסטרטגיה. ייתכן שחלם להיות שר הביטחון כבר בקדנציה הזו. ואולי זה עוד אפשרי.

בשבועות האחרונים עלתה בשיחות בין נתניהו לשטייניץ האפשרות לפטר את ברק. השניים רואים בו את המכשול האמיתי להעברת התקציב - לא בישראל ביתנו, לא בש"ס. התנגדות של ברק לקיצוץ בתקציב הביטחון תחייב את נתניהו בקיצוצים כואבים יותר במשכורות העובדים במגזר הציבורי, גזירה שהציבור לא יוכל לשאת ואותותיה יבואו לידי ביטוי בקלפי. הוצאתה של העצמאות מהממשלה תהיה העוקץ המושלם, חשבו לעצמם נתניהו ושטייניץ, וגם לא מעט אחרים בליכוד, ובהם ח"כ דני דנון, שפתח מזמן בקמפיין לפיטוריו של ברק. המחשבה שחמשת חברי העצמאות יתייבשו בכנסת עד לבחירות ממש קסמה לנתניהו ושטייניץ, ולפני שבועיים היא ממש עמדה על הפרק.

ככל שמתקרבות הבחירות, הפנטזיה הזו הולכת ונגנזת. לאחר שהתברר שהמרוויח העיקרי מפרסום הקרע עם נתניהו הוא ברק, שהצטייר כמתון, כמבוגר האחראי, הם לא יתנו לו את הלוקסוס הזה.

מופז במקום ברק?

כמה שבועות לפני בחירות 2009 היו אמורים כמה ראשי ערים - ובראשם ראש עיריית קריית מלאכי, מוטי מלכה - להכריז על חזרתם לליכוד. קדימה, שאליה חברו שלוש שנים קודם לכן עם הקמתה, הידרדרה בסקרים ל-19 מנדטים, והליכוד נראה כמו השקעה בטוחה. אף אחד מהם לא צפה את הרוח הגבית שתקבל המפלגה בראשות לבני שבועיים לפני הבחירות, ולא דמיין שבפרק זמן כה קצר תקושש קדימה 9 מנדטים ותסיים המרוץ עם יתרון של מנדט אחד על פני הליכוד. המומנטום של קדימה הדהים את ראשי הערים. המעבר לליכוד בוטל ברגע האחרון.

עתה, על פי הסקרים, נתניהו על הסוס. נראה שאחרי אין סוף התלבטויות הוא לקח צד והחליט לסיים את הקדנציה. נכון לזמן כתיבת שורות אלה (צהרי יום חמישי) הוא קרוב מאוד להצהרה על בחירות, אבל מספיק סקר אחד שינבא לו 25 מנדטים, או אפילו הניצחון של מיט רומני על נשיא ארה"ב ברק אובמה בעימות שהתקיים הלילה, כדי שיגרמו לו להרהר, להתלבט, להתחבט ולתהות שוב. בימים הקרובים תנסה שלי יחימוביץ' לטעון לצמצום הפערים בין העבודה לליכוד, והמחשבות של נתניהו יתהפכו שוב-ושוב.

לפי שעה נראה שרכבת הבחירות דוהרת בלי בלמים לתחנה הסופית. שכבר אי אפשר לעצור אותה. מי שנמנה השבוע עם 4,000 האורחים בסוכה של שר התחבורה ישראל כץ יכול להעיד שהפריימריז והבחירות כבר כאן. כל יום שעובר יקשה על החזרת הגלגל לאחור, אבל זה עדיין אפשרי. עד פתיחת מושב הכנסת, יש לנתניהו שבועיים להיבהל מעצמו. אחרי שב-7 במאי הלכנו לישון עם בחירות וקמנו עם ממשלת אחדות, אף אחד לא יתעלף אם ב-15 באוקטובר נלך לישון עם בחירות ונקום עם תקציב (רוב כבר יש. אפילו תמיכה של 12 מחברי קדימה הושגה), או אם נלך לישון עם ברק ונקום עם מופז כשר הביטחון. נכון, זה נשמע מופרך, זה אולי תרגיל אחד יותר מדי בשביל מופז, אבל אחרי השפן שנשלף בפעם הקודמת, אין מי שמוכן לחתום שהפעם התסריט יהיה שונה.

פשט ודרש

ליוסי לוי, יועץ אסטרטגי ומי שהיה יועץ התקשורת של נתניהו ומכיר אותו מקרוב, יש פרשנות אחרת מזו שנשמעה לסכסוך בין שר הביטחון לרה"מ. "הפשט", הוא אומר, "שמדובר בסכסוך פוליטי גרידא. והדרש - שהרקע לסכסוך הוא הטרילוגיה של הכישלון בנושא האיראני: קריסת הקונספציה לגבי ארה"ב שבשנת בחירות שם, הנשיא אובמה יהיה בידינו כחומר ביד היוצר; הכישלון של ברק לגייס את ראשי זרועות הביטחון לתמוך בעמדתו בנושא האיראני; והכישלון לגייס את דעת הקהל בישראל, כשהתקשורת יצרה מצג שווא ולפיו מי שתומך בתקיפה הוא הרפתקן פזיז ומי שמתנגד לכך הוא שקול ואחראי. כשיש הצלחות, יש ריב על הקרדיט, וכשיש כישלונות - יש הטחת האשמות. כאן לא ראינו ריב על הקרדיט".

בעבודה מצחצחים חרבות

הקרבות המפוארים ביותר, מאז ומתמיד, היו במפלגת העבודה. במפלגה שהסכינאות היא חלק מהמורשת שלה כבר נערכים למרחץ דמים, ולא נגד הליכוד. בקרב ותיקי המפלגה מתעורר החשש שהקאמבק של ציפי לבני יביא לזליגת מנדטים מהעבודה. על פי סקרים שנעשו בימים האחרונים, מפלגה בראשות לבני תגרוף 14 מנדטים, מה שיחזיר את העבודה לגודלה בכנסת כיום. סגירת הפער מול הליכוד, ששלי יחימוביץ' הבטיחה לעשרות שמתכוונים להתמודד בעבודה, עלולה להותיר לא מעט מאוכזבים שידרשו את ראשה. באליטה המפ"איניקית כבר מצחצחים חרבות. זה הזמן לקנות כרטיסים לשורה הראשונה.

צרו איתנו קשר *5988