מה בוער לך, מריסה?

מריסה מאייר עשתה היסטוריה פעמיים: ביולי האחרון היתה האישה הראשונה שמונתה למנכ"לית יאהו ועוד בגיל 37, והמנכ"לית הראשונה של חברת פורצ'ן 500 שנכנסה לתפקיד בחודש השישי להריונה. כל אישה ששוויון חשוב לה, היתה גאה בגברת מאייר שהוכיחה לעולם שהריון לא מוחק בהכרח את כל התאים האפורים ומאפשר לאישה להמשיך לתפקד כרגיל. הגאווה הזאת החזיקה עד לרגע הלידה.

בעוד צפצוף הטוויטר הנרגש של זקארי בוג, בעלה של מאייר, על הולדת הבן עדיין נשמע באוויר, מיהרה דוברת החברה להוציא הודעה לפיה המנכ"לית שלה מתכוונת לעבוד מייד מהבית, ותוך שבוע, ובמקרה הגרוע שבועיים, היא תתייצב כרגיל במשרד.

קראתי ולא האמנתי.

כאמא לשלושה שעברה שלוש לידות, אני יודעת היטב שיומיים אחרי הלידה הדבר היחיד שמעניין אותך זה קודם כל לישון קצת, אחר כך להצליח לעמוד על הרגליים יציב בדרך לשירותים, בגלל הדם הרב שאת מאבדת, לנסות להתגבר על כאבי החזה שמתמלא בחלב ולהשתלט על ההורמונים שפורצים בהשתוללות חסרת רסן, אך מובנת, בגלל הטראומה שעבר הגוף. ומה עם התינוק? הרי כרגע הבאת לעולם יצור חמוד שחיכית לו תשעה חודשים, ואת רוצה, יש להניח, לחבק אותו קצת, להריח, להרגיש, אולי אפילו להניק.

אז איך בדיוק בתוך הכאוס הזה מתכוונת המנכ"לית לשלב וידאו קונפרנס עם הדירקטוריון שהעולל בוכה החדר השני, לקבל החלטות קריטיות, ולחשוב בצורה קוהרנטית על תכנית הבראה ופיטורי עובדים? יכול להיות שיש לה כוחות על, ואם זה כך, כדאי שלפני שהיא מצילה את יאהו, תציל את כלכלת העולם. אבל מכיוון שמדובר בבת אנוש, נדמה לי שמאייר עושה משגה לא רק לעצמה ולתינוק שלה, אלא לכל הנשים והגברים שנושאים אליה את עיניהם.

קודם כל פוזת ה"גבר גבר" שהיא מנסה לשדר, לא רק שלא במקום - היא עושה נזק עצום למין הנשי. אנחנו לא גברים וטוב שכך. יש להם את המעלות שלהם והבעיות שלהם ולנו את שלנו. לידה היא לא בעיה, אבל ביולוגית התקופה שבאה אחריה דורשת טיפול מיוחד ותקופת החלמה, התאוששות והתענגות על הרך הנולד. גם הגברים הכי מחוברים לנשיות של עצמם, לא יצליחו להבין את זה עד הסוף.

אז להתעלם מהעובדה האבולוציונית הזאת בשם שורת הרווח בסוף הרבעון, זו טיפשות. בעוד שנה, חמש או עשר שנים, כשיאהו תפטר את מאייר המוכשרת, האם תעמוד לזכותה המסירות המוגזמת ששמה את צרכיה וצרכי תינוקה בצד? האם הבעלים יתנו לה על זהבונוס שמן או מדליה? סביר שלא. אם יאהו הצליחה לשרוד שנים לא פשוטות, היא תצליח להחזיק מעמד עוד שישה שבועות של משכב לידה או חופשה של כמה חודשים שתיקח המנכ"לית, ואם החברה לא מסוגלת לתפקד בלי מאייר, עדיף שתסגור את הבאסטה.

לא פחות גרוע הוא המסר שבוסים ובעיקר בוסיות, שמתעמרות בעובדות בהריון ואחרי לידה, מקבלים מהמעשה ההירואי, לכאורה. אפשר לוותר על חופשת לידה, ועל חופשת מחלה ועל חופשה בכלל. נניח שעובדת של יאהו תרצה לצאת מוקדם מהעבודה כדי לטפל לילד החולה שלה, איך תוכל לבקש את זה מהמנכ"לית שעזבה תינוק בן כמה ימים בשביל העסק?

אז מריסה יקרה, כאם ותיקה שמצאה את מקומה בשוק אחרי כל לידה, אני יכולה להרגיע אותך שהכל יהיה בסדר. שבי בבית, תיהני מהתינוק, תצברי כוח, שום דבר לא בוער. בעוד 20 שנה תצטערי שלא עשית את זה.