יורו-כאוס: היורוליג יוצאת לדרך

1. הטענה כנגד מכבי ת"א על הפירוק וההרכבה שהיא עוברת בכל שנה נראית על-פניו הוגנת. רק שלא בטוח שיש לה אחיזה במציאות של הכדורסל האירופי. גם במקומות עם יותר כסף, קבוצות שהצליחו על המגרש מתפרקות ונבנות מחדש בעיקר בגלל שינויים כלכליים בתוך אירופה עצמה, או בגלל ההשפעה של שוק הכדורסל האמריקאי. הנה דוגמה קטנה מהקיץ האחרון: 3 קבוצות ששיחקו בפיינל-פור האחרון של היורוליג (פנאתינייקוס, צסק"א, ברצלונה) בו זכתה אולימפיאקוס, איבדו 20 מתוך 36 השחקנים שאיתן הגיעו לפיינל-פור. רוב שחקני ה-NBA ששטפו את אירופה בעונה שעברה בזכות השביתה העדיפו לחזור לארה"ב. ההשפעה הדרמטית של בנייה ופירוק הגיעה גם לגזרת המאמנים - 3 מ-4 המאמנים שהובילו את הקבוצות שלהם בעונה שעברה לפיינל-פור הלכו הביתה.

השנה לא היה צריך לקרות יותר מדי כדי לגרום לתזוזת יבשות: ההתפרקות הכלכלית ביוון הציפה את השוק ב-10 שחקנים של פנאתינייקוס ששינו את כל מאזן הכוחות. בטורקיה הסתערו שתי קבוצות על רוב הכוכבים הגדולים של אוברדוביץ' ועל עוד כמה שחקני NBA. ובאיטליה הספיקה נפילה כלכלית של בנק מונטה די פאסקי, שהוא במקרה גם הספונסר של סיינה, כדי לשחרר כמה מהשחקנים הטובים לשוק. לוואקום באיטליה נכנס כוח חדש-ישן - מילאנו, ש"גנב" למכבי ת"א רבע קבוצה, ושלח אותה לעשות שוק אצל קבוצות הדרג השני-שלישי.

למה יש לתנודות האלו משמעות? כי למרות הפערים הכספיים העצומים ביורוליג, קבוצות עשירות שמרכיבות את עצמן בכל פעם מחדש (כולל את צוות האימון) הן הסיבה העיקרית לכך שלא פחות משמונה קבוצות שונות הצליחו להעפיל לפיינל-פור בשלוש העונות האחרונות, ושש אלופות אירופה שונות הוכתרו מאז שנת 2000.

2. הכדורסל האירופי ממשיך לזוז לאט. הוא חי על ניצול הזדמנויות. פה זה כספי אוליגרכים, שם זה מועדוני כדורגל עשירים (ריאל מדריד, ברצלונה), פה זה שגעון רגעי (טורקיה). לפני חמש שנים עמד התקציב הממוצע של 24 הקבוצות ביורוליג על כמעט 11.5 מיליון אירו. העונה הוא כבר יגיע ל-13.5 מיליון. אולי זה לא נשמע הרבה (גידול ממוצע של 17% הוא כלום על-פני 5 שנים). אבל אם נזכרים שמדובר בגידול של 50 מיליון אירו בעונה בסך התקציבים, ושהגידול הוא מנת חלקן של 10-12 קבוצות הרף העליון - אפשר להבין איך בעונה שעברה היו ביורוליג 46 שחקנים שהרוויחו שכר של מעל מיליון אירו בעונה. ולמה שחקני NBA בכל זאת חושבים שלשחק באירופה זה רעיון לא רע בכלל.

הקושי להיצמד לקבוצות הצמרת מקשה בעיקר על קבוצות הדרג השני. אם לפני חמש שנים סיינה הסתפקה בתקציב של 8 מיליון אירו כדי לתפוס את המקום העשירי מבין התקציבים ביורוליג, מכבי ת"א העונה מדורגת במקום העשירי מבחינת תקציב, עם 15.5 מיליון אירו. כך שהכדורסל האירופי נע קדימה, אבל בעיקר בקבוצות השפיץ שלו.

למה זה כל כך קשה? בעיקר בגלל שהכדורסל לא מספיק פופולרי באירופה, וכל שינוי קטן בכלכלה זורק אותו לאחור. ההחלטה של היורוליג ללכת על ארבע קבוצות ספרדיות נראתה נכונה עד לא מזמן. אבל הקריסה הספרדית הביאה לכך שגם שוק התקשורת בספרד מת, ומלאגה הצליחה עם השיניים לסגור הסכם טלוויזיה (עם "מארקה TV") שישדר אותה מול מכבי ת"א מחר. גם לריאל מדריד יש בעיה עם הסכם טלוויזיה. מכבי ת"א, שהגיעה בעבר ל-7 מיליון דולר בעונה מטלוויזיה, חיה עכשיו על בערך חצי מזה, וזה עדיין יותר מכל קבוצה אחרת.

3. הרצון להתקדם יצר מודל תחרותי מעניין/מוזר מאוד ביורוליג. משנים כל יומיים את השיטה על בסיס מה שקורה בשטח ועל-פי היכולת הכלכלית של קבוצות ושווקים פוטנציאליים חדשים. השנה הרחיבו את השלב השני ל-14 משחקים במקום שישה, כדי לרצות את הקבוצות הגדולות ולמנוע מהן ללכת לליגות איזוריות. בהתחלה היה קצת קשה לקבל את המודל הלא-תחרותי ואת תופעת השריונים שמבטיחה לקבוצות מקום ביורוליג ללא קשר להופעה שלהן בליגה. אבל זו הדרך היחידה של הארגון הזה להתקדם. את רעשי הרקע השתיקו עם "פתיחת התחרות לעוד קבוצות", אותו שלב מוקדמות מגוחך ששולח 8 קבוצות להתחרות על הכרטיס ה-24 והאחרון. כהשוואה: בצ'מפיונס ליג בכדורגל מתמודדות 55 קבוצות במוקדמות על 11 כרטיסים.

והנה עוד השוואת יורוליג-צ'מפיונס: 13 שנים אחרי שנוסדה, היורוליג עדיין סגורה לרוב אירופה. בעוד שבצ'מפיונס ליג מוענק ל-52 מדינות זכות להשתתף לפחות במוקדמות, ביורוליג רק 17 מדינות השתתפו במעגל התחרויות העונה.

4. הדינמיות של היורוליג מודגשת גם בוויתורים כאלו ואחרים. למשל, הקריטריון של אולם בן 10,000 מקומות כתנאי להשתתפות במפעל הוא סלוגן יפה. מה עושים כשהקבוצה החשובה והעשירה ברצלונה (שבמקרה היא גם מקום מושבו של הארגון) משחקת באולם של 7,500 מקומות? מסדרים משהו.

הדינמיות מורגשת גם ברצון העז להכניס את שתי הכלכלות הגדולות באירופה, בריטניה וגרמניה, למשחק. הבעיה היא שלא מדובר במדינות כדורסל. את בריטניה בינתיים מנצלים באמצעות הפסיליטיז (לונדון תארח את הפיינל-פור בשנתיים הבאות), אבל אין פתרון תחרותי שיביא קבוצה בריטית ליורוליג. הניסיון האחרון היה מביך - ב-2001/02 לונדון טאוורס סיימה במאזן 14-0 ומאז לא רוצים לשמוע על קבוצה בריטית.

הכלכלה הגרמנית חשובה, והשנה הכניסו שתי קבוצות, כולל את אלבה ברלין שסיימה את הבונדסליגה החלשה רק במקום החמישי. למה? כי אי אפשר לסרב לקבוצה עם אולם של 16 אלף מקומות. חוץ מזה, ביורוליג יודעים שחייבים להשאיר פתח לפוטנציאל הגדול הבא שעשוי להגיע משם: באיירן מינכן.