במקום כחלון יביאו את דוד לוי

‎‎העזיבה של משה כחלון היא בשורה לא טובה למפלגת השלטון. ספק אם היה אי פעם שר, שאיננו שר ביטחון, שזכה לשיעורי אהדה גבוהים כל-כך. מסכנים תועמלני הליכוד, מעניין כמה שעות של תשדירים שמרו לאביר הסלולר והלוחם בטייקונים.

‎‎לפני כשבע שנים, בינואר 2006, התקיימו הפריימריז לרשימת הליכוד לקראת הבחירות שנערכו באותה שנה. הליכוד באותם ימים התדרדר לשפל עמוק ביותר - חבוט ומפולג, מדמם מנדטים בסקרים לטובת קדימה הנוצצת, שזה מקרוב קמה. בחגיגה הדמוקרטית ההיא היו בעיקר אנרגיות שדמו יותר להלוויה. רק יומיים קודם התפטרו שרי הליכוד מהממשלה, והעתיד נראה מדכא מתמיד.

המועמדים שביקשו את קולותיהם של חברי המרכז הצטופפו באוהל הגישה לאתר ההצבעה. בינם לבין הבוחרים הפרידו גדרות מתכת גבוהות. בחוץ היכה הגשם והטיפות שחדרו מבעד לאוהל הפכו את ים הפלאיירים על הרצפה לעיסה בוצית לא נעימה. בכירי הליכוד, שניסו לפלס דרך בין הגדרות והבוץ כדי ללחוץ יד לחברי המרכז נראו ממש אומללים.

אך בתוך העגמומיות המדכדכת הזו התבלטה דמותו המחויכת, השמחה וטובת-הלב של משה כחלון. האיש דילג בנינוחות מפעיל לפעיל, פה חיבוק שם נשיקה. כחלון היה ברגע ההוא מלך הרחבה והוא גם נבחר למקום הראשון בפריימריז. וכך, ברגע אחד הפך הצפרדע לנסיך. עד אז הוא חמק מתחת לרדארים, הן של העיתונאים והן גם של עמיתיו בצמרת הליכוד. מאז אותם פריימריז איש כבר לא הקל ראש בכחלון.

כשם שהיכה את כולם בתדהמה אז, כך הפתיע אמש כשהודיע השר על החלטתו לפרוש מהחיים הפוליטיים. השמועות שהחלו לדלוף לאחרונה טיפין-טיפין הפכו אתמול לאורך שעות היום לשיטפון, ועדיין כשיצאה בערב ההודעה הרשמית, ההפתעה הייתה מוחלטת. הניסיון למצוא כעת הסבר הגיוני ומניח את הדעת לתעלומת פרישתו נועד לכישלון. יכול להיות שזו ההנחה שלא יזכה לקידום בממשלה הבאה, ואולי הוא מעריך שהמתנה בחוץ תהפוך את מועמדותו לאטרקטיבית יותר ביום שאחרי נתניהו.

אתמול כבר נפוצו שמועות שכחלון בכלל רוצה להתמודד על ראשות עיריית חיפה, אך ייתכן שמדובר בסיבה אחרת לגמרי. בתרבות הפוליטית שלנו, הסוגדת לדוקטרינת ה"להישאר על הגלגל" של אריאל שרון, פרישה פתאומית של פוליטיקאי צעיר, מבטיח ופופולארי נתפסת כמהלך תמוה וחסר פשר. מה? הוא לא מבין את אשר יודע כל שר בלי תיק או ח"כ מקדימה המחפש כעת מפלגה (לא חשובה האידיאולוגיה, העיקר שיהיה במקום ריאלי). הגלגל הקדוש חשוב כאן יותר מהכול.

כמה משרי הליכוד פרסמו אמש הודעות המצרות על החלטתו של כחלון. מעניין כמה מהם חשים באמת צער על המתחרה שיצא להם מהפריים. ארבע שנים הם חורקים שיניים ומביטים בנסיקתו הפנטסטית. הם נותרו שרים בשעה שהוא הפך לכוכב רוק.‏

‎‎נתניהו לא יוותר עליו

מוטב לכל המתמודדים בליכוד, גם לאלה ששחררו אתמול אנחת רווחה, לשים לב לדברים שיצאו אמש מלשכת ראש הממשלה. בנימין נתניהו, נאמר, לא מתכוון לוותר על כחלון כל-כך מהר. הוא יוסיף לנסות ולשכנע את השר הפופולארי לחזור בו מהחלטתו.

מדוע נתניהו מתאמץ כל-כך לשנות את רוע הגזירה? כמה שרים נוספים היו גורמים לו לצאת במסע כזה של שכנוע לו היו מחליטים לפרוש? לכחלון יועד תפקיד מרכזי בקמפיין הבחירות של הליכוד. הוא היה אמור להיות התשובה הניצחת של נתניהו לכל דורשי הצדק החברתי למיניהם. הם יצעקו שטייניץ, הוא יגיד כחלון.

נתניהו רוצה שנדבר בחודשים הקרובים בעיקר על איראן, אולי גם קצת על הסרבנות הפלסטינית ועוד טיפה איראן. ועדיין ישנה אפשרות שמערכת הבחירות הזו כן תעסוק גם בכלכלה, מחאה, טייקונים ובעליות מחירים. לכן העזיבה של כחלון היא בשורה לא טובה למפלגת השלטון.

ספק אם היה אי פעם שר, שאיננו שר ביטחון, שזכה לשיעורי אהדה גבוהים כל-כך בציבור. מסכנים תועמלני הליכוד, מעניין כמה שעות של תשדירי תעמולה הם שמרו לאביר הסלולר והלוחם בטייקונים. ועוד יותר מעניין - מה תהיה עכשיו התשובה החברתית של הליכוד? מירי רגב? אולי יחזירו את דוד לוי.