למה שלא יהיה ראש ממשלה?

1. שלא תטעו: משה כחלון הוא פוליטיקאי ממולח, מנוסה, מחושב. הוא גם איכותי וגם חברתי. הוא רגיש ובעל רקורד מוכח של עשייה. אז מה הביא אותו להחלטה? לכחלון יש שלושה וקטורים שמשפיעים עליו בקבלת ההחלטה הזו, ואסור להקל ראש באף אחד מהם:

הראשון - סיכוייו לקידום משמעותי אחרי הבחירות: מדובר בחשבון קר של פוליטיקאי מנוסה שמבין שלאחר הבחירות הסיכוי לכך קלוש עד כדי בלתי אפשרי. סביר להניח, או יותר מכך, שליברמן ואלי ישי, קיבלו את ליטרת הבשר שלהם, או יקבלו אותה בוודאות. הבאים בתור יהיו שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד, שזקוקים לתפקיד מיניסטריאלי בכיר כמו חמצן לחולה ריאות.

כל הרביעייה הזו אינה חושקת בתיק הביטחון, כך שכולם יזכו לתיקים כלכליים חברתיים או ביצועיים. ועכשיו יגיע תורם של סער ושטייניץ (הנאמנים על הגברת נתניהו). הראשון כבר הודיע בחצי פה שיישאר בחינוך, והשני ככל הנראה זה שהצית את האש. בשבועות האחרונים נפוצו שמועות עקשניות בליכוד, שנתניהו החליט לתת לו את האוצר גם בקדנציה הבאה. ומכל הסלט הפוליטי הזה, רק לכחלון לא נשאר.

במעמדו ועל פי תפיסת עולמו, כל מצב שבו כחלון לא מקודם משמעותית הוא בלתי נסבל מבחינתו, שהמדבר הפוליטי עדיף עליו.

השני - כמו כל פוליטיקאי ממולח, מנוסה וחכם - ומי אם לא כחלון מכיר היטב הלך רוחם וחשיבתם של פוליטיקאים - הוא חושד בכוונותיו הנסתרות של נתניהו, וחושש מצעדי ייבוש והגליה למחוזות נידחים. בכל מערכת פוליטית של מפלגה, יש קו גבול דק, כמעט בלתי משורטט, בין נכס לנטל. הפופולריות העצומה שלה זוכה כחלון, העשייה ההחלטית והאיכותית שלו, הסמל והערך שהוא מייצג - מתחילים לאיים. הם מאיימים ראשית על חבריו הטוענים לכתר, אם וכאשר, והם מאיימים גם על נושא הכתר הנוכחי. לא שמישהו מעלה בדעתו שכחלון הנאמן לנתניהו יקום ויעשה מעשה בגידה או התקוממות, אבל אף פעם פופולריות גדולה מדי של שר מתחת לראש ממשלה, לא עשתה טוב ליחסים בין השניים.

את זה כחלון הרגיש ועוד איך, והבין זאת היטב עם האיתותים לגבי מעמדו של שטייניץ בקדנציה הבאה. מי כמוהו יודע ומבין את המדרון החלקלק שבו עשוי להשתמש נתניהו. הניסיון והעבר הפוליטי מראים מקרים רבים שבהם ראשי ממשלה ייבשו ושלחו למחוזות אפלים גורמים שהיוו איום עליה. למה לכחלון להיות שם? בהינף רגע מתחלפת האמרה מ"תהיו כחלונים" ל "רק אל תהיו לי כחלונים".

השלישי - עתידנו לאן? פוליטיקאי, בדומה לכל אחד אחר המנהל קריירה, נדרש בגיל ובמעמד מסוים לשאלה הזו עם עצמו. בגיל 52, עם רקורד עשייה מכובד ביותר, עם מחמאות מכל עבר, עם כישרון יוצא דופן, עם רגישות חברתית, עם פופולריות כזו עצומה בקרב הציבור הרחב (לא רק במפלגתו), סביר שישאל עצמו, מה עושים עם כל הנכסים והעוצמה הללו מכאן ואילך. וכאן האגו והמעמד מתחילים לשחק תפקיד מאוד משמעותי. זוהי תכונה אנושית מאוד מובהקת וסבירה. ישקר מי שיטען אחרת.

וכחלון, הילד מגבעת אולגה, הבן של סימה, פתאום הפנים אילו נכסים יש לו ביד. ואז עולה השאלה מה עושים איתם בגיל 50? ומכאן שתי דרכי פעולה החלו להשתלט על התודעה. או שעושים מזה כסף, והרבה, או שהולכים עם זה עד הסוף: ראש ממשלה. אופציה שעד לפני שנתיים אין סיכוי שעמדה בכלל על דל שפתיו או בתת המודע שלו. כשכחלון מסתכל ימינה ושמאלה ומנסה להבין מי ה"דור הבא" אחרי נתניהו, הוא מתקשה לראות דמות שעולה עליו, ביכולות או בכישורים. אז למה לא בעצם?

2. ואם כבר, אז למה לא, גם וגם. ואם כבר נוגעים בכסף, אז בואו ניגע בזה לעומק. שכרו ברוטו של שר עומד על 33 אלף שקל, ויחד עם כל הקצובות, התוספות והזקיפות, מגיע לכ-45 אלף שקל. כיוון שכמעט כל הזקיפות אינן מגולמות, וניתנות כשווי כסף (כמו רכב), הנטו בחשבון הבנק הור כ-18 אלף שקל.

למרבית האזרחים זה נראה אולי סכום מופרז, אבל לקוראי "גלובס", ניתן לומר בלב שקט וביושר, שזהו סכום שאינו משקף בכלל את המעמד, היקף העבודה, הלחצים, הכישורים הנדרשים ובטוח שלא את האלטרנטיבות לחלק לא קטן מהשרים. היום בבוקר פורסם בגלי צה"ל, שאולי פניו מועדות לאיש העסקים קובי מימון. אם זה נכון או לא, ימים יגידו, אבל הפרופיל בהחלט סביר.

3. אז מה היה לנו כאן: כחלון לא ביקש כלום, וממילא נתניהו לא סירב לכלום. כל אחד מהם עשה הערכת מצב וקיבל החלטות רלוונטיות, שבסופו של יום יצרו את המציאות הנוכחית. נתניהו ינסה לשכנע ולשנות את רוע ההחלטה, אך הסיכוי לכך הוא אפסי. ב"הארץ" פורסם שנתניהו לא מוכן למנותו לשר אוצר בקדנציה הבאה.

נניח שזה נכון, אז מישהו מאמין שיש סיכוי היום, שנתניהו יצא בהצהרה קבל עם ועדה שכחלון יהיה שר האוצר הבא? הוא כנראה לא רוצה, וגם אם כן, הוא גם לא יכול.

4. עכשיו נשאר להבין מה יקרה בינתיים. לא לנתניהו ולא לכחלון יש אינטרס שהפרידה תלווה בדם רע. וזה מה שיקבע את המנגינה בטווח הזמן הקצר, לפחות עד אחרי הבחירות. אם נתניהו רוצה למזער את הנזק, הוא חייב את כחלון לצדו עד הרגע שאחרון הבוחרים יטיל את המעטפה לקלפי. נתניהו מרגיש מספיק חזק היום שהמהלך של כחלון לא צריך לשנות את מאזן הכוחות או את התוצאות בבחירות.

ואסור גם לשכוח את שליטתו של כחלון במרכז הליכוד. יש לו תפקיד מפתח בוועדת החוקה של הליכוד, יש לו שיח וקרבה לאיש השטח החזק בליכוד, פייגלין. אלו נכסים קריטיים מבחינת נתניהו.

אם כחלון חושב על פסק זמן, הרי שאין שום יתרון, אלא רק נזק, בלריב עם ראש ממשלה מכהן ומועמדה לראשות הממשלה של מפלגת השלטון. כולם יתאפקו ויתנהגו יפה. אחרי הבחירות, לנתניהו זה כבר ממש לא ישנה כלום, ראשו יהיה עסוק בבעיות ומטלות אחרות. לכחלון, לעומת זאת, יש משימה לא פשוטה, לשמר מודעות ציבורית-חברתית.

5. מקורבי כחלון מספרים שהוא סיכם על פעילות התנדבותית בעמותת "יש סיכוי", הפועלת לשינוי שיטת הממשל, כך דיווח הבוקר "ידיעות אחרונות". זוהי פלטפורמה לא רעה בכלל עבורו. הנושא על סדר היום הציבורי.

ההסכמה בקרב הציבור הרחב, יחסית גבוהה. הביצוע עד היום אפסי. הקשר למערכת הפוליטית קיים, הערך החברתי בהחלט שם, ומי כמוהו, כבעל עשייה מוכחת, יוכל לקדם את זה באופן משמעותי. אבל מותר גם להמר שזו לא תהיה הפעילות הציבורית היחידה שלו בשנתיים הקרובות.

6. שלא נתבלבל, זו אינה החלטה של רגע, זו אינה החלטה אמוציונלית, זו אינה החלטה שנבעה משום "איום" או חלילה ממצב בריאותי. זו החלטה שקולה, מדודה, אחראית מאוד מבחינתו, ובעלת הערך המוסף הגדול ביותר עבורו.

בנקודת זמן הנוכחית, המערכת הפוליטית לא תוכל לתת לו את מה שהוא צריך לקבל לטעמו. אל תטעו באיש, הוא מהחומר שיודע לבצע הערכות מצב, שיודע להכיר בערך עצמו, שיודע לקחת סיכונים מחושבים ומדודים, שיודע להיות קר רוח, וגם רגיש. בקיצור - ראש ממשלה, כבר אמרנו.