"שלא ינסו אותנו; אנשים פה ישרפו את עצמם"

דודי מלמר יודע מה להגיד כדי להקפיץ את הרשויות: "שלא ינסו אותנו", הוא שולף את נשק יום הדין, "אנשים כבר הודיעו שישרפו את עצמם". מלמר וחבריו סוחרי הבדים מרחוב נחלת בנימין בתל-אביב מתכוונים ללכת עד הסוף. בשבוע הבא ייאסר עליהם באופן רשמי להציב את הסחורה מחוץ לחנויות במדרחוב, ומבחינתם זה גזר דין מוות לעסק: "כמעט מחצית מהמכירות שלי הן על-סמך מה שרואים בחוץ, שכר הדירה הגבוה שאנחנו משלמים מבוסס על ההכנסות כשהבדים בחוץ. אם נצטרך להכניס אותם פנימה, לא נוכל לעמוד בו".

לכאורה מדובר בסכסוך קטן בין סוחרי טקסטיל מקומיים לעירייה, אבל מבט עמוק יותר יכול ללמד משהו על השלכותיהן של התפתחויות אורבניות: זה התחיל לפני 25 שנה, בהחלטת עיריית תל-אביב להפוך את נחלת בנימין למדרחוב. העירייה סיכמה עם הסוחרים בזמנו, באופן בלתי פורמלי, כי הם יפוצו על הנזק שייגרם להם בכך שיתאפשר להם להציג את סחורתם בחוץ, בשטח של עד מטר מחזית החנות.

"עד אז היו מגיעים אוטובוסים מבת-ים, מחולון", משחזר מלמר, "כשהפכו את זה למדרחוב, כבר אי-אפשר היה להגיע, אז באו פחות קונים".

אלא שבהמשך צומצם השטח המותר ממטר אחד לארבעים סנטימטרים, ובפברואר 2011 הוציאה העירייה הוראה לאסור הצגת הסחורה מחוץ לחנות. הסוחרים ניהלו מאבק והצליחו לדחות את רוע הגזירה בשבועיים, ומשלא היה כל שינוי בעמדת העירייה פנו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. השופטת מיכל אגמון-גונן פסקה לאחרונה לטובת העירייה, והצו ייכנס לתוקפו בשבוע הבא.

"תמיד הוציאו את הבדים", אומרת סילבי קצנשווילי, המפעילה את "בית הבד של סילבי" ברחוב. "זה האופי של הרחוב. זה מביא תיירים. גם אלה שגרים פה אוהבים את זה".

האיסור הזה, טענו הסוחרים בעתירה שהגישו באמצעות עו"ד משה לין, יהפוך את הרחוב לסטרילי ומנוכר: "תארי לעצמך איך זה ייראה אם הכול יהיה בפנים, הכול יהיה מת", אומר מלמר. "גם ככה בעלי החנויות לא יכולים לעצב אותן כי חלק גדול כאן אלה בניינים לשימור".

בעירייה, כמובן, רואים את הדברים אחרת: המדרחוב, טענו נציגיה בבית המשפט, הפך למעין ג'ונגל; הסוחרים ניצלו את ההיתר להוציא את הסחורה החוצה לטווח של עד ארבעים סנטימטרים, השתלטו על שטח המדרכה הסמוך לחנויותיהם, והפכו אותו לשטח המסחר העיקרי שלהם כך ששטח החנויות הפך למחסן בלבד.

הסוחרים אינם מבינים על מה הרעש: "עשינו מה שאנחנו עושים כל השנים, לא פחות ולא יותר", מצטדק מלמר, שמתפקד גם כיו"ר ועד הסוחרים. "הנה, תראי", הוא מצביע על הפרוז'קטור החזק שמאיר את הבדים ומדגיש את הצבעוניות שלהם. "את יודעת כמה עולה לי חשמל, הדבר הזה? זה הכול בשביל למכור. בשביל שיראו את זה. תארי לעצמך עכשיו את הרחוב בלי האורות בחוץ על הבדים, כשהכול בפנים. זה פשוט יהיה מכוער".

"העירייה מעדיפה את האמנים"

בשש בערב, ביום ראשון השבוע, המדרחוב שקק חיים במידה. סוחרי הבדים התקבצו בבית הקפה החביב עליהם, לה-קוקט בבעלות משפחת דניאלי, השוכן בבניין לשימור. כבר שנה וחצי, אומרים הסוחרים, עומדים פיגומים בבניין בלא שנעשית כל עבודה, ותוך סיכון העוברים והשבים ויושבי בית הקפה. העירייה, הם מתאוננים, מחרישה נוכח המחדל הבטיחותי, אולם תחת זאת היא משקיעה את מרצה כדי לנהל מרדף אחריהם - גליל אחד חורג מהשטח? מיד יצוץ פקח וירשום דוח.

"אולי היא רוצה שיהיו כאן ברים, פאבים", מגחך אחד מהם, "אולי היא מעדיפה את האמנים, שמשלמים לה 300 שקל, במקומנו, שמשלמים אלפי שקלים כל חודש".

האמנים שמציגים ברחוב את מרכולתם בימי שלישי ושישי מעוררים מחלוקת בקרב הסוחרים: יש האומרים שהם מושכים תנועה ותורמים לאווירה; אחרים גורסים כי הם מפריעים וכי העירייה מבכרת אותם על פני הסוחרים. מה שכן, כולם מסכימים שהאמנים אינם המטרה שאליה צריך לכוון את החצים.

"הטקסטיל גם ככה לא במצב מזהיר", מסביר שוקי קצנשווילי, בעלה של סילבי ומי שמחזיק חנות באזור כבר יותר משלושים שנים. "זה לא שוק עצום, והתחרות קשה. הארנונה כאן עלתה ולאנשים קשה לשרוד. תני להם עוד מכה - תכניסי את התצוגה פנימה בזמן שהאמנים חוסמים את החזיתות - ולא תהיה תנועה ברחוב. ואז יתחילו גם הסכסוכים".

- אז למה שלא תעזבו אם קשה להתקיים כאן?

"אני פה ארבעים שנה! למה שאני אעזוב?! מי זה האמנים, הם לא משלמים פה כלום. אני משלם כמו עשרה אמנים. עיננו לא צרה בהם, אבל שעינם לא תהיה צרה בנו".

מלמר מהנהן בהסכמה: "כל תשומת הלב הולכת לאמנים. אולי העירייה מעדיפה אותם ברחוב".

דודי קאירי, שמשפחתו מחזיקה כמה חנויות ברחוב, מתנגד לתזה: "זה לא נכון להעיף אותם. זו סתם התלהמות. האמנים הם מוקד משיכה לתיירים, רק שכל זה לא מנוהל נכון".

"אולי הם מנסים לייבש אותנו", מסנן דודו, ניסו קאירי שמחזיק חנות ברחוב כבר קרוב לרבע עשור.

"ועוד איך!", עופר בכר, שמחזיק באזור שתי חנויות בדים, קופץ על ההזדמנות. "תראו איך מגבילים אותנו בפריקת הסחורה. אומרים לי, אתה יכול לפרוק סחורה בין שבע לעשר בבוקר, אבל מה, מכוניות חונות לי כאן מחוץ לחנות אז אני לא יכול לפרוק. פעם מכונית חנתה לי במקום שמיועד לפריקה, אמרתי למשאית שבאה לפרוק שתעמוד בצד. העירייה באה והוציאה דוח למשאית. עוד מעט ידרשו מאיתנו שנפרוק סחורה באמצעות הליקופטר. תבואי אליי, תראי כמה דוחות צברתי. ערימת דוחות".

"לחולדאי לא אכפת"

לקראת שמונה בערב, תומר דניאלי, בנו של בעל בית הקפה לה-קוקט, כבר מקפל את העניינים. "פעם הייתי מחזיק פה צוות של 4 מלצריות ופיקולו", מספר דניאלי הבן. "כיום רק אני כאן. אין ברירה. ההכנסות ירדו". הם ביחד בסיפור הזה, סוחרי הבדים ובעלי העסקים הוותיקים. הם מאשימים במצב את מנהלת המדרחוב בעשור האחרון, בינה מוכיח. לטענתם, במקום לקדם את המדרחוב כפי שעשתה המנהלת הקודמת, מוכיח פעלה נגד הסוחרים. עובדה, הם אומרים, גם האמנים המציגים ברחוב יצאו נגדה למאבק ונכשלו.

בד בבד, התנועה במתחם הידלדלה והארנונה ושכר הדירה עלו. הקיום היומיומי הפך לקשה מנשוא. "מחזיקים בשיניים", הם אומרים. עכשיו, אחרי שבית המשפט אמר מה שאמר, הם איבדו כל תקווה. למשטרה הם כבר העבירו מסרים על כך שההפגנה שהם מתכננים למחר עומדת להיות סוערת, ואף הציעו לקרוא לאמבולנסים שיהיו בהיכון. בעקבות כך, מספרים הסוחרים, הגיעו חוקרי משטרה וביקשו לברר את העניין.

"שאלו אותי מה עומד להיות פה", מספר מלמר, "הסברנו לשוטרים שאנחנו רוצים שזה ייגמר בטוב, אבל אני אומר, אם לא, אז תהיה כאן קטסטרופה. זה דבר לא נורמלי שעסק לא יכול לקיים את עצמו. יש פה אנשים הלומי קרב, פגועי נפש. אלה אנשים שמסוגלים לפגוע בעצמם".

- ניסיתם לדבר עם ראש העירייה?

"נו, בטח, מה לא עשינו. לחולדאי לא אכפת. בעדלאידע הוא בא לכאן מחופש. ביקשנו לדבר איתו. הוא אמר שהוא לא מדבר עכשיו על עבודה".

הרחוב מתרוקן. דודי קאירי נח על כיסא מחוץ לבית הקפה אחרי שפרק סחורה במשך כשעתיים. אחיו איציק משחק שש בש עם חבר שגדל בשכונה, וכיום מתגורר בבני ברק. "מאז שאני זוכר את עצמי הגלילים היו בחוץ", מספר החבר, "זה חלק מהרחוב. מה רוצים מהם? שיעזבו אותם בשקט. בתורה כתוב שהפגיעה הכי קשה בבן אדם היא הפגיעה בפרנסה שלו". גם מלמר כבר הולך לסגירה. השבוע ערך בנו, טומי, דור שני בעסק, ברית מילה לבנו השני. כשהסתיים האירוע, שהתקיים בשעות הצהריים, חזר לחנויות של המשפחה במדרחוב. "נו, ברור", משתומם הסב שהתברך בנכד חדש. "זו האהבה שלנו כבר 28 שנים".

תגובת עיריית תל-אביב יפו

"מטרת המדיניות המדוברת הנה לאפשר מעבר חופשי ללא כל מכשול לציבור הרחב העובר במדרחוב, וכן לאכוף את חוק העזר - שמירת הסדר והניקיון, על-פיו חל איסור על עסקי החנויות להוציא מיטלטלין לשטח הרחוב ללא היתר. זאת, לאחר שמספר בתי עסק החלו להשתמש במעבר הציבורי ללא כל היתר ותוך גרימת הפרעה לכלל הציבור. יצוין כי גם בית המשפט קיבל את עמדת העירייה ודחה את עתירת הסוחרים, וכך גם ראש העירייה, ששמע ומכיר את עמדתם והכריע לטובת כלל הציבור.

"באשר לאכיפת החנייה, הרי היא נעשית על-פי חוק ועל-פי הוראות התמרורים ברחוב. בעניין הפיגומים בבניין לשימור: העירייה חידשה את היתר הבנייה רק לאחר שבעל ההיתר קיבל וביצע את הוראתה למקם את הפיגומים כך שלא יפגעו בתנועה ובעסקי הסוחרים. העירייה מצפה כי השיפוץ יסתיים בקרוב. הטענות נגד בינה מוכיח נבדקו על-ידי מנהליה, ופעילותה נמצאה ללא רבב".