המושיע או המחסל של "מעריב"

יש נחמה בכך שמישהו שעיקר עסקיו תקשורת עוד לא התייאש

זה קרה. כך לפחות נדמה. לאחר שנים ארוכות שבהן הוא חג סביב הלבה של מדיית המיינסטרים המקומית, שלמה בן-צבי, מו"ל "מקור ראשון", דרך היטב במרכז. אמנם "מעריב", העיתון שהוא רוכש, כבר אינו מה שהיה פעם. השפעתו על סדר היום קיימת, אולם אינה מכרעת כבעבר, אבל בעבור בן-צבי זה מספיק. איש העסקים שנע בתקשורת המלבלבת שבשולי הקונצנזוס, מתמקם בעמדה חשובה דיה כדי להשפיע, או לפחות להרגיש שהוא משפיע.

ההשפעה של בן-צבי, ששפת אמו אינה עברית ושמקום מגוריו אינו בתחומי הקו הירוק, לא תהיה רק על התכנים. בן-צבי מתברג בדיוק בעמדה שהמעשים בה יכולים להדהד במשרד ההון-שלטון-עיתון.

להחלטה פשוטה ביותר באשר לעתידו של "מעריב", כמו למשל איפה להדפיס ועם איזה עיתון אחר לשתף פעולה או במי להתנגח, יכולות להיות השלכות על כל השחקנים האחרים בתחום. כי כך זה היום - אמנם נדמה שחשיבותם המעשית של בתי הדפוס הולכת ופוחתת, אך חשיבותם האסטרטגית רק הולכת וגדלה. לפחות, כל עוד "ישראל היום" מוצא עניין בפרינט.

האמון של בן-צבי בתעשיית הפרינט הוא חלקי. מצד אחד הוא קנה עיתון שעדיין מופיע על גבי נייר, אך הוא ברח מהחזקה בבית דפוס כמו מאש. זו הייתה כמעט ההתניה היחידה שהוא העמיד ולא היה מוכן להתגבש באשר אליה. בן-צבי, כבר אומרים בסביבתו באופן גלוי וברור, שואף אל עולם הדיגיטל. לא צריך להיות נביא זעם כדי להעריך שהוא ישאף לייתר עד כמה שיותר בסופו של דבר את השימוש בנייר.

באשר לכל היתר, יש עוד הרבה שאלות שעולות מכניסתו של בן-צבי ל"מעריב". האם ישפיע על התכנים? האם יבקש למשוך אותו אל כיוון לאומי יותר? האם יאחד לפחות כוחות מסוימים עם המערכת של "מקור ראשון"? האם ימשיך בהליך הצמצום והפיטורים?

ובכן, התשובות לכל השאלות האלה הן (על-פי הסדר) - כן, כן, כן וכן. כך או אחרת, כרגע זה נראה בדיוק מה ש"מעריב" צריך.

פרט לסיפור הפרטי של בן-צבי, לעלייתו יש מספר משמעויות חברתיות ותרבותיות רחבות יותר. הרכישה של "מעריב" היא במובן מסוים ניצחונו של הפלורליזם הישראלי ודחיקה נוספת של תקרת הזכוכית שהציב השבט הלבן.

לצד זה, יש משהו מנחם בעובדה שיש מישהו, עדיין, שעיקר עסקיו הם תקשורת והוא עדיין לא התייאש מעסקים אלה - מסיבה כזו או אחרת. כמו בן-צבי, טוב לראות ויש נחמה בכך שהאדם האחר שהראה רצינות בעניין העיתון הוא אלי עזור, שגם הפורטפוליו שלו עשיר במוצרי מדיה מצליחים. פרט לסימבוליות הישראלית שמביא עמו בן-צבי, יש בהצלחתו סממן לתקופה המורגשת ברחבי העולם, תקופה של פתיחות וכניסת שחקנים חדשים ואחרים אל התקשורת.

גם אם הכסף שבן-צבי ישקיע ב"מעריב" לא מגיע בהכרח מהרווחים שקצר בעיתונות, הוא בעל ניסיון בניהול כלי תקשורת. החשש העיקרי מרכישתו את העיתון הוותיק היא מהניסיון שלו בחיסולם של גופי תקשורת בעבר. ערוץ "מורשת" שלא התרומם, ערוץ "תכלת" ועיתון "ישראלי" שנסגרו.

בן-צבי ראה שמשהו לא עובד ולא גרר את הגופה. זה אולי חשוב בעולם העסקים, אבל מדאיג כשזה נוגע לעולם העיתונות המקומי השברירי. הדבר מוכיח שעם כל החשיבות הערכית, ניהול עיתון צריך בראש ובראשונה לנהל כעסק שירוויח.

האם "מעריב" הגיע סוף-סוף אל גאולתו? ימים יגידו.

lior-a@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988