הפרה החולבת של אירופה

בשבוע שעבר, האיחוד האירופי זכה בפרס נובל לשלום, ולרגע נדמה היה כי כל גרמני כמעט הרגיש שהוא אישית זכה בפרס המכובד, וכי הציבור בגרמניה יהיה מוכן להגיש סיוע רחב יותר למדינות הזקוקות לעזרה באירופה. אבל התחזיות לגבי הכלכלה הגרמנית מעמידות בספק את האופטימיות הזאת. הארגון לשיתוף-פעולה ולפיתוח כלכלי, ה-OECD, פרסם השבוע את התחזית שלו לגבי הצמיחה בשבע המדינות המפותחות ביותר, ולפיה, הכלכלה הגרמנית צפויה להתכווץ ברבעון השלישי והרביעי של 2012, וההאטה הזאת עלולה להימשך גם ב-2013.

תחזית כזאת, של ירידה קלה בצמיחה, אולי לא הייתה גרועה כל-כך עבור הגרמנים בתקופה רגילה. זאת כיוון שהגידול באוכלוסייה הגרמנית הוא אפסי וההשפעה של מיתון קל על התעסוקה איננה גדולה. אבל השנה הבאה בגרמניה איננה שנה רגילה, אלא שנת בחירות. לצערה של הקנצלרית המכהנת, אנגלה מרקל, בשנת בחירות כל מספר שלילי נראה גרוע יותר; ומרקל יודעת את זה טוב יותר מרוב האחרים. היא הצליחה לנצח את הקנצלר הקודם, גרהרד שרדר, בעיקר בגלל שהוא העביר רפורמות כלכליות, שאמנם בנו את התשתית להצלחה הגרמנית בשנים האחרונות, אבל בשנת הבחירות, ב-2005, עוד הייתה להן השפעה שלילית על הכיס של הבוחר.

עלייה באבטלה וביוקר המחיה

מרקל מודעת לבעיה ולכן היא מנסה למזער את ההשפעות של המיתון על יכולת התמרון שלה בזירה האירופית. היא מנסה להעביר כעת החלטה בפרלמנט, שתאפשר לה לאחד את הדיון בכל חבילות החילוץ שיידרשו בעתיד הקרוב למסגרת של דיון יחיד. בדרך זו, היא מקווה כי במקרה הצורך, ניתן יהיה להעביר חבילת הקלות ליוון יחד עם חבילת סיוע שכנראה תידרש לספרד, ואולי גם לאיטליה, במסגרת דיון יחיד, כך שהבוחר יתקשה להבחין בפרטים, ומשך הזמן המינימלי שלו לא יאפשר לאופוזיציה לנגח אותה בחוזקה.

אבל האופוזיציה איננה מתכוונת לוותר. האופוזיציה יודעת שהיא יכולה להרוויח הרבה קולות אם תזכיר לבוחרים שהמדיניות של מרקל מובילה לעלייה באבטלה וביוקר המחיה; ושמרקל מתכוונת לסכן גם את הפנסיות של החוסכים הגרמנים על-ידי כך שהיא תאפשר ליוונים דחייה בתשלום החובות שלהם. ובנוסף, מרקל מתכוונת להגיש חבילת סיוע נוספת לספרדים, כך שבנקים חסרי אחריות בספרד יחולצו מכספי המסים של אזרחי גרמניה, ומרקל אישרה לבנק האירופי המרכזי לרכוש אג"ח של ספרד בכמות כזאת שתחליש את האירו ותוביל לעליות מחירים נוספות בגרמניה.

משא-ומתן קשוח במיוחד

אחד העיתונים המובילים בגרמניה, "הבילד", כבר סימן לאופוזיציה את הדרך. במאמר מערכת הוא מדגים כיצד במדינות אחרות באירופה הציבור, שחי באזורים העשירים של המדינות, בוחר במפלגות בדלניות. בבלגיה, למשל, המחולקת באופן היסטורי לחבלים עשירים דוברי פלמית, ולחבלים עניים יותר דוברי צרפתית, זכתה המפלגה הפלמית הבדלנית לרוב בבחירות המקומיות; ואחד הדוברים הקולניים ביותר, הקוראים לפיצולה של בלגיה נבחר לראש העיר של אנטוורפן. מעמדת הכוח הזאת הוא קורא לפלמים להיפרד מדוברי הצרפתית, כדי שהכספים של הפלמים ישמשו רק אותם, ושדוברי הצרפתית יפשטו את הרגל לבד. "הבילד" מספר כי גם באיטליה, תושבי החבלים העשירים בצפון יוצאים להפגנות בדרישה להפריד בין הצפון העשיר לדרום העני.

בהסתמך על האנלוגיה של "הבילד", הסיסמה הטובה ביותר של האופוזיציה בגרמניה תהיה כנראה: "נמאס לנו להיות הפרה החולבת של אירופה". לצערה של מרקל, זאת אכן עשויה להיות הכותרת של מסע הבחירות. ומכיוון שמרקל תיאלץ להתאים את האסטרטגיה שלה למצב הרגיש, מדינות שיזדקקו לסיוע נוסף צפויות להיתקל הפעם במשא-ומתן קשוח במיוחד.

הכותב הוא כלכלן במכללה האקדמית נתניה