ד"ר גיא בכור: חלק מהסודאנים שהסתננו לישראל - מרגלים

ד"ר בכור מנתח את תקיפת מפעל הנשק בסודאן ועומד על הקשר סודאן-איראן ועל ההזדמנות של ירושלים לשתף פעולה עם ג'ובה

בליל יום רביעי האחרון הושמד חלק הארי של מפעל ליצור נשק, "אלירמוכ", בדרום הבירה הסודאנית חרטום, מבלי שאיש השאיר עקבות. מי הפציץ את המתקן, כיצד ומדוע? ומה היה כה מיוחד במפעל הזה?

על פי העיתונות הבינלאומית היו אלה מטוסי תקיפה מסוג F-15i שהפציצו את המתקן ונעלמו כלעומת שבאו. על פי אותה עיתונות זרה, וכן גורמי אופוזיציה בסודאן, המתקן הזה ייצר טילי קרקע-קרקע, או ציוד לחימה רגיש אחר, בידע ובהכוונה של "משמרות המהפיכה" האיראניים. כיוון שהם מתקשים לייצא את הטילים משטח איראן בשל המעקב והסנקציות העולמיות, מייצרים אותם האיראנים, כפי שדווח, על אדמת סודאן.

תחילה שיקרו השלטונות הסודאנים וטענו שמדובר בתאונת עבודה, אבל אחר כך האשימו את ישראל, וכך טענה גם העיתונות הבינלאומית. העיתוי קשור, כפי שזה נראה, למשלוח אמצעי לחימה, שהיה אמור לצאת לעבר האיזור שלנו. אלא שהמרחק הוא 1,900 ק"מ מישראל לסודאן לכל כיוון, וזו תקיפה המצריכה מומחיות רבה, התגברות על מכ"ם האויב, דיוק במודיעין, דיוק טכני, גיבוי צבאי למקרה של הסתבכות, ומקצועיות. המבצע המורכב הזה הסתיים באופן כירורגי ומדויק: היעד נפגע ונוטרל, בעוד שהכוח התוקף נותר שקוף לגמרי, וכמו שהופיע, כך נעלם. בלי להשאיר עקבות. כך הוצא המקסימום באמצעות המינימום.

זה זמן שסודאן משמשת יעד קדמי של המשטר האיראני המבודד, באמצעות חלוקת כסף והשפעה. משם מציצים האיראנים לעבר מצרים, סעודיה וישראל, מה שאמור לאחד את שלוש המדינות האלה כנגד המזימות האיראניות, דבר שגם יקרה עם הזמן. דרך נמלי סודאן מלבינים האיראנים מטעני נשק, מחליפים כתובות מטען, ומשמרות המהפכה משתמשות במדינה מתפרקת זו כסוכן לשחלוף פעולותיהם. אלא שכל ארגוני המודיעין במערב יודעים זאת, כך שגם משם מתקשים האיראנים לפעול, עובדה, המפעל ליצור נשק וטילים היה חשוף ובלתי מוגן.

כיוון שמצרים הפכה לסוג של ואקום טריטוריאלי, מעבירים הסודאנים את המטענים בנסיעה תמימה בשטח מצרים עד לסיני, ומשם בעיקר אל הג'יהאד האסלאמי, הסוכן של איראן ברצועת עזה. זו הסיבה מדוע כה חשוב למצרים להשתלט על מינהרות ההברחה או להשמיד אותן. הסודאנים מרבים לנסוע במצרים, למשל שוק הגמלים של סודאן מתבצע כבר מאות שנים דווקא בשכונת אֵמבאבה של קהיר, ומאות סודאנים עושים את הדרך בטנדרים עמוסים גמלים לקאהיר ובחזרה. פעם מעבירים גמלים, פעם אמצעי לחימה ופעם מהגרים לא חוקיים. הכל תמורת כסף.

סודאן היא מדינה מנודה, מבודדת ומרוחקת, בעלת משילות חלקית, והנשיא שלה, עומר חסן אלבשיר (68) המכהן כנשיא מאז 1989, מבוקש בעולם על רצח-עם במחוז דרפור שבארצו. הוא עבריין שאינו מתייצב לבית המשפט הפלילי בהאג, ולכן אינו יכול לצאת מהגבולות הבטוחים של כמה מדינות ערביות בודדות, חוץ מארצו, מחשש שיוסגר. האירוע הזה הוא הזדמנות מבחינת הסודאנים להציג את עצמם כקורבן, בעוד שמדובר במשטר של רצח עם. הזדמנות לקבל גם קצת חשיפה.

בניגוד לדיווחים בישראל, המלחמה של סודאן עם מדינת דרום סודאן החדשה נגמרה מזמן, והיחסים בין שתי הסודאניות כבר טובים מאוד. בקרוב אמור אלבשיר לבקר בג'ובה, בירת מדינת הדרום. הטענות שהושמעו בעבר בישראל כאילו יש איום מלחמתי על שלום המוחזרים לסודאן, אינן נכונות. לא בנוגע לתושבי הדרום ולא בנוגע לתושבי הצפון. ועדיין מדובר במדינות עניות מאוד, למרות שהן מבורכות במחצבים, כולל נפט, אותו פשוט אין להן יכולת מספיקה לקדוח ולייצא. מדינות מוכות בנחשלות, שחיתות ויאוש.

אין להוציא מכלל אפשרות שחלק מאלפי הסודאנים שחצו את הגבול באופן בלתי חוקי והסתננו לישראל - עובדים בשביל הממשלה בחרטום ברמה של מודיעים וסוכנים. כיוון שזו ממשלה של מדינת אויב, שגם מכריזה פומבית כי בכוונתה לפגוע באינטרסים ישראליים, קיימת עכשיו חובה ביטחונית לשלוח את המסתננים האלה בטיסה לדרום סודאן, ומשם הם יועברו בחזרה ובצורה מסודרת לשטח מדינתם. בדרום סודאן כבר כך נמצאת כמות גדולה מאוד של מהגרים ופליטים ממדינת הצפון, ותיאום כזה בין ירושלים לג'ובה בהחלט אפשרי.

*** הכותב הינו מזרחן ומשפטן, עורך אתר הפרשנות Gplanet.co.il. לקריאת המאמר המלא - לחצו כאן