האם הפרקליטות מתחרטת שלא האשימה את אולמרט בשוחד?

במובן מסוים, בהודעת הערעור שהגישה אמש (ד') פרקליטות המדינה לבית המשפט העליון בעניינו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, מסתתר גם כתב אישום קטן של הפרקליטות נגד עצמה.

במסגרת טיעוני הערעור מודה המדינה, לראשונה באופן פורמלי, כי העובדות שהתגלו בפרשת מעטפות הכסף ממוריס טלנסקי היו קרובות מאוד לגיבושה של עבירת שוחד. בסופו של דבר נבחרה על פניה עבירת המירמה והפרת אמונים, שממנה זיכה בית המשפט המחוזי את אולמרט בפרשה זו. "אך כפסע בין התנהלותו של אולמרט בקבלת הכספים מידי טלנסקי לבין העבירה החמורה של קבלת שוחד", כתבה הפרקליטות לשופטי העליון.

במבט לאחור, נוכח הקביעות העובדתיות, שהיו מקובלות אף על שופטי המחוזי, אפשר שבתביעה מצטערים שלא פסעו את הפסע הנוסף כבר בתחילת הדרך.

אזכור עניין השוחד מלמד על הלך הנפש בפרקליטות בעת גיבוש הערעור. למרות הניסיונות הציבוריים, התקשורתיים והפוליטיים לרפות את-ידי התובעים ולהחדיר חששות לליבם, הגישה שנבחרה לבסוף היא גישה מרחיבה, כמעט מקסימליסטית: מראש היה ידוע שבדעת הפרקליטות לערער על הזיכוי בפרשת טלנסקי, נוכח המסר הנורמטיבי הבעייתי העולה מפסק דינו של המחוזי. ואולם, הערעור על זיכויו של אולמרט בפרשת ראשונטורס לא היה מובן מאליו, בשל הישענותו על אדנים ראייתיים, ולא נורמטיביים.

אלא שגם כאן מצאו התובעים - ובראשם פרקליט המדינה, משה לדור, שחתימתו מתנוססת על הערעור - בסיס נורמטיבי לטיעוניהם: לדבריהם, ה"ספק הסביר" שמצאו השופטים באשר למחשבה הפלילית של אולמרט בביצוע עבירות המירמה בפרשת המימון הצולב לטיסות, אינו סביר כלל ועיקר. על פני עמודים רבים הם מנתחים את כל התרחישים שהעלו שופטי המחוזי, כאפשרויות תיאורטיות למהלך ההתרחשויות, ושעליהם התבסס הזיכוי מחמת הספק.

אחת לאחת הם טוענים כי הזיכוי התבסס על שורת הנחות, המצטרפות זו לזו, שכל אחת מהן בלתי סבירה כשלעצמה, ובהצטרפן יחד הן על גבול המדע הבדיוני. גם להכרעה זו של המחוזי יש לדעת הפרקליטות משמעות נורמטיבית, והיא "בהצבת רף מוטעה באשר למשמעותו המשפטית של המונח ספק סביר".

"טעות מהותית"

בעניין הספק שבעטיו זוכה אולמרט בפרשת ראשונטורס, טוענת הפרקליטות כי על בית המשפט היה לבחון לא רק את שאלת מודעותו בפועל של אולמרט למעשי המירמה, אלא גם את האפשרות ל"עצימת עיניים" מצידו - המבססת גם היא מחשבה פלילית כנדרש.

בעניין טלנסקי, מתמקדת טענת הפרקליטות בכך ש"בית המשפט המחוזי טעה במסקנתו, שלפיה התנהלותו של אולמרט אינה מגבשת את יסודות העבירה של מירמה והפרת אמונים במובנה המובהק. המדינה תטען כי מדובר בהתנהגות אסורה, הפוגעת באופן חמור בטוהר המידות של נבחר ציבור, באמון הציבור במינהל הציבורי ובנבחריו, והיא אף פוגעת בתקינות המעשה המינהלי גופו, עת נרתם אולמרט לתמיכה בעסקיו הפרטיים של מיטיבו, טלנסקי". את מסקנתם של שופטי המחוזי בעניין זה מגדירה הפרקליטות "טעות מהותית".

לצד כל אלה, מבקשת הפרקליטות גם להחמיר את העונש שנגזר על אולמרט בשל הרשעתו בהפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות - שנת מאסר על-תנאי ו-75 אלף שקל קנס.

בעניין העונש שנגזר על אולמרט, טוענת הפרקליטות כי "קיים דיסוננס עמוק בין קביעותיו הנורמטיביות של בית המשפט קמא הנכבד באשר לחומרת מעשיו של המשיב לבין מיזעור הענישה, עד כדי איונה הלכה למעשה. דיסוננס זה חוטא לתכליתה העיקרית של הענישה ומעביר מסר מטעה לציבור".

"שיקום אגו פגוע"

בתגובה להגשת הערעור על-ידי הפרקליטות, מסר אמש יועץ התקשורת של אולמרט כי ראש הממשלה לשעבר אינו חושש מהערעור. "הגשת הערעור היא עוד שלב במסע הרדיפה חסר המעצורים כנגד אולמרט, שאותו מנהלת הפרקליטות... קביעותיהם של 3 שופטים מנוסים אינה מונעת מהפרקליטות להמשיך ולגרור את אולמרט בהליך שאין לו כל הצדקה, מלבד שיקום האגו הפגוע של ראשי המערכת בפרקליטות", מסר הדובר.

 טיעוני המדינה