הרפורמה היא שם נרדף לבחירות

כבר 16 שנה יש דיונים לקראת רפורמה בחברת החשמל

"רפורמה בחברת החשמל" היא שם נרדף לבחירות, פוליטיקה, סחר קולות וסחיטה למטרות פריימריז. ככה זה מ-1996, עת נחקק "חוק משק החשמל", שהחליף את הזיכיון מ-1927, שנתן המנדט הבריטי. מאז, זה 16 שנה, אין תקופה שבה לא מתקיימים "דיונים" לקראת "רפורמה" בחברה. לפעמים, כמו בימים אלה, כשאת הדיונים מוביל סגן שר האוצר יצחק כהן מש"ס, נעשים הדברים בתום-לב, מתוך רצון כן להביא שינוי. אבל לרוב זו מניפולציה מתוחכמת של ההנהלה ושל העובדים בשיתוף הדרג הפוליטי והפקידותי הבכיר שבפועל ממשיך להזרים ערבויות כדי לדחות את הקריסה לאחרי הקדנציה שלו.

דיבורים על "דיונים" אמורים להסיט את תשומת-הלב מהחידלון המתמשך של ממשלות ישראל, מהעיוותים, מחוסר היעילות, מהבזבזנות ומהאדישות של החברה ולהרגיע את הציבור המאשים את הפוליטיקאים בכניעה לעובדי המונופולים הממשלתיים ותומכיהם (תמיכת המונופולים הנוכחית מובלת ע"י שלי יחימוביץ' ועופר עיני מהעבודה וע"י חיים כץ מהליכוד. רשימות הבחירה והחיסולים של כץ ועיני עלולים להכריע גם את הממשלה הבאה כתומכת מונופולים).

העובדים ידרשו ויקבלו

מה ייצא מדיוני הרפורמה הנוכחיים אם בכלל תתגבש תוכנית מוסכמת "בתוך חצי שנה", כפי שהתבטא שר האוצר יובל שטייניץ, המצוי עתה בלחץ התמודדות מתסכלת בפריימריז בליכוד? בדיוק מה שיצא מהרפורמה בנמלי הים ב-2005. כל עובד קיבל עשרות אלפי שקלים, "מענק" על הסכמה לרפורמה, תוספות והטבות שונות, ועיקר העיקרים: הלבנה, הכשרת השרץ, של חריגות השכר המופלגות שנאמדו כבר אז במיליארדים. עוד תוצאה: במקום רשות נמלים אחת קמו 4 חברות ממשלתיות, 4 הנהלות מנופחות, 4 דירקטוריונים יקרים, משרדי רואי חשבון, עורכי דין, יועצים, דוברים, יחצנים, לוביסטים, כמה פקידים בכירים באוצר - כולם הצליחו לבנות לעצמם שם של רפורמיסטים קשוחים, מה שעזר להם כשהלכו "לעשות לביתם". בנימין נתניהו, שר אוצר יוזם ומוביל, הוסיף כוכב לכתר הכאילו-רפורמות, ורה"מ אריאל שרון ואנשיו קיבלו תמיכה פוליטית מסיבית של העובדים, שהבטיחה חבילת מנדטים לשרון, אלמלא קרה לו מה שקרה.

עוד לפני שחתמו על ההסכמים הבינו עובדי הנמלים אז, כמו עובדי חברת החשמל היום, כי הם מרוויחים כסף טוב בצד הבטחה לקיום המונופול על הטבותיו.

2012. אחרי 6 שנים: תחרות סמלית, אם בכלל, בין נמלי אשדוד וחיפה, עלויות היבוא והיצוא גבוהות, הנמלים לא יעילים, אין אפילו תחרות בין רציפים בתוך כל נמל כפי שמקובל בכל העולם. דבר אחד כן קרה: נמל אילת הופרט, רק באחרונה, במחיר הנמוך משמעותית ממחיר המינימום שהאוצר קבע. חוץ מזה - כלום. אז כהיום אפשר לנעול את הנמל ולהשבית אוניות סחר, כשחוגגים ברית מילה לנכד או לבן של עובד מוכר, שהוא אח, דוד, גיס או חותן של עשרות עובדי נמל.

כוחה הפוליטי של חברת החשמל גדול מזה של נמלי הים, לכן עובדי חברת החשמל ידרשו ויקבלו, נכון יותר כבר דורשים, הרבה יותר תמורות אישיות כדי להסכים לחתום על הסכם, ובתנאי, כמובן, שינוסח כך שלא ישנה מאומה במצבם הנוח.

לא מסכימים על שום סעיף

סגן השר יצחק כהן, שעומד בראש ועדה בינמשרדית לניהול מו"מ מול חברת החשמל, מרכז זה חודשים כמה צוותי עבודה. מסמך לא רשמי המוגדר "נון פייפר" כבר הופץ אבל המחלוקות בשיאן. אין סעיף אחד שמוסכם על כל הצדדים. הרעיון הוא להביא להפרדה פנימית בין ההולכה שהיא מונופול טבעי לייצור (שהיום מתקיים ביניהם סבסוד צולב), באמצעות יצירת 4 חברות בנות, או 4 מרכזי רווח, בצד חברת ניהול המערכת (הגוף שקונה חשמל מיצרנים פרטיים ומתכנן אספקתו לאורך היממה והארץ), שתישאר בסמכות חברת החשמל. עוד מתכוונים לרכז בחברה רק 60% מייצור החשמל. ה-40% הנותרים יהיו חיצוניים, פרטיים, במקום פחות מ-10% היום. יש המעזים לדבר על מכירת נכסים, כמו תחנות כוח - אבל לזה יש התנגדות גורפת בחברה הנתמכת גם ע"י פוליטיקאים. בשבועות הקרובים יכנס כהן את הצוותים לשני ימי דיונים בקרית ענבים.

בכל מקרה, שום החלטה לא תתקבל לפני הבחירות. גם בהוראת היועמ"ש לממשלה, ובעיקר מחשש לעתירה לבג"ץ. מה יהיה אחרי הבחירות? ניחוש המסתמך על ההיסטוריה: שר האוצר יפתח מסלול דיונים חדש.

רטוריקה של פחד

עוצמת חברת החשמל נבעה במשך שנים מהיד האוחזת בשאלטר. האיום לכבות את המדינה בהינף אצבע. בשנים האחרונות אומץ איום חדש: חברות דירוג האשראי. עם 70 מיליארד שקל חוב, 15.6 מיליארד הון עצמי, קשיים בנזילות ותזרים מזומנים, הברחות כספים לחשבונות נסתרים, 3,000 עובדים קבועים מחוסרי עבודה ואי-אמינות בינלאומית בדוחות הכספיים, החברה עלולה להתמוטט למצב של פושטת רגל בפועל, אלא אם המדינה תמשיך להגן עליה. יש הבנה אצל רה"מ, שר האוצר, החשכ"ל והממונה על התקציבים שנפילת דירוג של חברת החשמל משמעותה נפילת דירוג החוב של המדינה. משמעות מאיימת שנייה: מחזיקי האג"ח של חברת החשמל, בעיקר האמריקנים, ידרשו מהמדינה החזר מיידי של החוב, בהתבסס על הניסוח בתשקיפים המוקדמים של החברה. עם הפחד הזה מצליחה חברת החשמל להשיג עוד ועוד ערבויות מדינה ולשרוד. רק השנה כבר הגענו ל-6 מיליארד שקל וזה בוודאי עוד לא הסוף.

הכרזה על פשיטת רגל

העשורים האחרונים הוכיחו שרפורמה בחברה לא תבוא בתנאים של שלום, דיונים ושיחות. זה אומר שיבוא רגע שבו המציאות המרה תכפה עצמה על הפוליטיקאים, הפקידים ועובדי החברה ותחייב פתרון דרמטי. אפשר שזה יקרה כשהחשבת הכללית, מיכל עבאדי בויאנג'ו, שזה עתה הזרימה ערבויות נוספות לחברה, מבלי לדרוש ממנה מימוש נכס אחד אפילו, לא תוכל לעשות זאת שוב. מדובר בהתרוקנות מתקדמת של סך הערבויות שהמדינה יכולה להעניק, ע"פ חוק ערבויות המדינה. ב-2012, מסגרת הערבויות שניתן לתת לפי החוק היא כ-25 מיליארד שקל. עד היום התחייב האוצר על כ-21 מיליארד. בכלל זה - כ-11 מיליארד ליצואנים בביטוח סיכוני סחר חוץ וערבויות למכרזי אשראי לעסקים קטנים ובינוניים, וכ-10 לחברת החשמל, כולל הערבויות מהשבוע. תיאורטית אפשר לתת עוד, כבר השנה או בשנה הבא, שכן מסגרת ה-25 מיליארד טרם הושלמה.

אבל המצב של תקציב המדינה, הקיצוץ הנדרש של 15 מיליארד, הסכנה לגלישה/צניחה למיתון בשנה הבאה שתדרוש שמירה על רזרבה לערבויות לעסקים ותעסוקה - כל אלה מקרבים את קץ הסאגה העלובה של החברה. בהיעדר ערבויות, הפתרונות יצטרכו להיות מבניים, כלומר רפורמה אמיתית מקיפה, או הכרזה על החברה כפושטת רגל, או פתר ונות תקציביים, ובהם מכירת נכסים מסיבית, הוצאת מיליארדים המוחזקים בקרנות עובדים והגדרת כל תחנת כוח חברה בת, שתנפיק מניות בבורסה.

"הרפורמה חיונית לעתיד החברה"

תגובת האוצר: "בחודשים האחרונים מקדם האוצר רפורמה בחברת החשמל המכוונת לטפל בקשיים שבהם נתון משק החשמל בישראל ובהבראת החברה. הרפורמה תכלול שינוי מבני במשק והקמת יחידה עצמאית ל'ניהול מערכת' שתנהל את משק החשמל באופן יעיל ותחרותי, ביצוע הליך מקיף של התייעלות ארגונית ושיפור הגמישות הניהולית, ייצוב האיתנות הפיננסית של החברה, קביעת מתווה עקרונות בתחום ייצור החשמל שיכלול גם הפרטה של תחנות כוח ועוד. בדיוני הרפורמה לוקחים חלק כל הגורמים הרלוונטיים. ביצוע הרפורמה חיוני לעתידה של חברת חשמל ולתועלת משק האנרגיה בישראל".