שלי, המגזר העסקי אינו אויב

עונת הספינים כבר נמצאת בעיצומה. אישי ציבור מכל גוני הקשת הפוליטית כבר מצחצחים חרבות ומחדדים מסרים, אם לקראת קרבות הפריימריס הלוחמניים וגם לקראת מערכת הבחירות הארצית שתתקיים ב-22 בינואר. לראשונה השנה, מאז קום המדינה, ובעזרת-רוח גבית ממחאת יוקר המחיה, הנושאים החברתיים מקבלים הפעם משקל כמעט שווה לאיומים הביטחוניים.

מבין המפלגות שאימצו לעצמן תדמית חברתית, כזאת או אחרת, בולטת מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ', שאימצה קו סוציאל-דמוקרטי מובהק. לכן הופתענו לגלות בכותרות העיתונים, כי יחימוביץ' מצהירה על עצמה, שהיא לא פחות מאשר "ידידת המגזר העסקי". האומנם?

ההצהרה של יחימוביץ' רחוקה מאוד מהמציאות. הח"כית המוערכת לא עשתה הרבה למען עידוד פעילות המגזר העסקי בישראל. להיפך, פעם אחר פעם היא בוחרת לנגח את החברות הציבוריות ולפעול להחרפת הרגולציה על פעילותן. אבל יחימוביץ' לא נותנת לעובדות לבלבל אותה. למרות התרומה האדירה של החברות הציבוריות למשק הישראלי - בתעסוקה, בצמיחה, במחקר-ופיתוח ועוד - היא ממשיכה בקו הפופוליסטי נגדן. העיקר שתוכל למשוך עוד כמה מצביעים פוטנציאליים.

יחימוביץ' לא לבדה בקיפוח החברות. גם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מבין את הפוטנציאל האלקטורלי שבהפעלת קמפיין מאסיבי נגד החברות הציבוריות, והפיכתן לאויב הציבור. יוקר מחיה? - ה"טייקונים" אחראים. מחירי הנדל"ן יצאו מכלל שליטה? - אשמים הריכוזיות המשקית, הקבלנים וחברות הנדל"ן. לכל חולי חברתי בישראל יש כתובת, ובדרך פלא, זו אף פעם לא ממשלת ישראל.

השיא הגיע עם פרוץ המחאה החברתית. במקום להתמודד ישירות עם הטענות הצודקות של המחאה בדבר יוקר המחיה והעובדה שלצעירים אין אופק לרכישת דירה, נתניהו, בספין מוצלח במיוחד, הצליח להפנות את האש למגזר העסקי. כמה נוח. במקום להתמודד עם שינוי סדרי-העדיפויות ויצירת עתיד טוב יותר לאזרחים, אפשר ל"משוך עוד זמן" ובינתיים להסיט את האש הציבוריות למגזר העסקי.

למרבה הצער, הם גם מצליחים. עומס הרגולציה ומידת ההתערבות בניהול החברות הופכים את אופצית החברה הציבורית מכלי להשקעה ולצמיחה לנטל יקר ומעיק, והתוצאה נראית בשטח. אפס חברות גייסו הון בשנה האחרונה, ועצוב מכך, כ-30 חברות נמחקו ממסחר.

שביל הזהב הכלכלי-חברתי

אין תמה אפוא, ש-Go Privet, זו הסיסמה החדשה של החברות הציבוריות. מי שיכול, פיננסית, רוכש מהמיעוט את חלקו וחוזר לעבוד ולעשות עסקים בשקט ללא כאב הראש הכרוך בחשיפה (העסקית והתקשורתית) של החברה הציבורית.

אמנם מטרתן של החברות הציבוריות היא להרוויח כסף, אך רבים שכחו שהן נוהגות לשתף את הציבור ברווחים על-ידי חלוקת דיבידנדים שזורמים לקרנות הפנסיה, לקופות-הגמל ולקרנות הנאמנות ולבעלי מניות קטנים. החברות הציבוריות אינן האויב, הן רוצות לצמוח יחד עם הציבור, להעסיק עוד ועוד כישרונות, ולשלם גם לאנשים מבריקים ממעמד הביניים שכר גבוה, שיסייע להם לחיות בכבוד. על הפוליטיקאים להבין, כי כדי לפתור את בעיית יוקר המחיה בישראל, צריכים לבצע צעדים רבים, דרושה סבלנות, והכי חשוב - כדאי שכל הצדדים יפעלו יחד במשותף.

דווקא בגלל ההתמקדות בנושאים החברתיים-כלכליים, מערכת הבחירות הקרובה תהיה קריטית להמשך דרכה של ישראל. אם הפוליטיקאים, שרובם לא בוחלים בשום ספין, ימשיכו להתעלם מבעיות היסוד שאיתן מתמודדת ישראל ויעדיפו להגביר את השנאה אל בעלי ההון והחברות הציבוריות, המשק ייקלע למעגל-קסמים של פגיעה בפעילות המגזר העסקי, בשם הרגולציה, דבר שיוביל לפגיעה משמעותית בצמיחה ובתעסוקה.

הצלחת המגזר העסקי היא ההצלחה של כלכלת ישראל. רק שיתוף-פעולה ודיאלוג יוכלו להוביל את ישראל לשביל הזהב הכלכלי-חברתי.

הכותב הוא מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות.