מוחמד מורסי על ענן

דבר מוזר קרה: מצרים החזירה בבהילות את השגריר המצרי מתל-אביב כביטוי של מחאה חריפה כלפי ישראל; וכאן, בישראל, לא נמצא ולו פוליטיקאי אחד - מבין השפויים שבהם - שיאמר על כך מילה רעה.

שר הביטחון אהוד ברק אינו לבד. אם יש מישהו שהעימות הזה בא לו ממש בזמן, שמו מוחמד מורסי, נשיא מצרים. את הנקודות שהפסיד בחודשים האחרונים כשהתגלה כי אינו מסוגל לייצב את הכלכלה המצרית בזמן קצר כפי שהבטיח, גורף מורסי עתה דווקא ביחסי החוץ. די להסתכל בחבילת הסולידריות המרשימה שהרכיב עבור תושבי עזה.

שעות מעטות לאחר ההתנקשות באחמד ג'עברי הודיעה לשכתו של מורסי על החזרתו של שגריר מצרים להתייעצויות. למחרת שובו של השגריר לקהיר, נשלח לרצועת עזה, ראש ממשלת מצרים, הישאם קנדיל. ראש הממשלה ביקר פצועים והשמיע כמה משפטי תמיכה חמים בתושבי הרצועה. אחרי שקנדיל קיבל חשיפת שיא בערוץ אל-ג'זירה, הוא חזר הביתה. ומורסי הודיע לתושבי הרצועה: "אנחנו חלק מכם, ואתם חלק מאיתנו. לא ניטוש אתכם לעולם".

אלה צעדים פשוטים, כמעט מתבקשים בימי חירום ביחסי שכנות כמו אלה שקיימים בין קהיר לעזה. לא במקרה, כל הצעדים הללו בוצעו באסרטיביות ובפומביות מופגנת. מטרתם להראות לכל אזרח ערבי, שמצרים, הורתו לשעבר שהפכה לאם חורגת, שוב מזמינה לחיקה את ילדיה הזנוחים. באף לא אחד מן הצעדים האלה תקף מורסי חזיתית את ישראל.

את האשראי בדעת הקהל הרוויח הממשל המצרי מיד. ההפגנות האלימות שהתפתחו בעידן חוסני מובארק בימים של עימות בין צה"ל לפלגים בעזה לא נראו הפעם בכיכרות קהיר. המחאה שהייתה ברחובות מצרים, כוונה נגד הישות הציונית בלבד.

מצרים של היום היא אחרת

מורסי הראה כי אפשר לנקוט צד לטובת אחד הצדדים היריבים בעימות צבאי, בלי לאבד את הצד השני. הוא השכיל לחבק את תושבי עזה, ובאותו זמן גרם לישראל להעריכו אף יותר. שר הביטחון לשעבר, עמיר פרץ, הגדיל לעשות וקבע כי מורסי טוב לישראל מקודמו מובארק. והשגריר המצרי שנלקח מאיתנו? נו, היעדרו היא בעייתה של קהיר, עוד לפני שהיא צרתה של ירושלים.

המסר שיצא מלשכתו של הנשיא המצרי בימים האחרונים הופנם היטב אצל כל השחקנים בזירה. מצרים של היום היא אחרת. ואכן, כדי שמובארק ישלח את ראש הממשלה שלו לביקור סולידריות בעזה, או יחזיר את השגריר בהפגנתיות, צריך היה לקרות הרבה יותר מכמה שעות של תקיפה ברצועה. מובארק סלד מחמאס והתעלל באנשיה. במשך יותר משנה סירב לאפשר לראשי התנועה ברצועה לצאת למצרים. מפקדים בזרוע הצבאית שיצאו לסיני נעצרו בידי אנשיו של ראש המודיעין עומר סלימאן, ונשלחו לחקירות ארוכות.

אם מובארק חיבק מישהו, היה זה אבו-מאזן, יריבה הפוליטי של חמאס. אבל לזכותו של מובארק ייאמר שהוא פעל באקלים מסובך יותר.

חמאס חסתה אז תחת כנפיה של דמשק, קירבה שריסנה גילויי פרגמטיות בשורות התנועה. זמן קצר אחרי פרוץ המרד בסוריה נתנו ח'אלד משעל ואנשיו גט כריתות לאסד. מורסי רוקד על פרידתם. דרכו פתוחה לקרב אליו את חמאס בלי שמישהו ינסה לתקוע טריז ביחסיהם.

על התנהלותו זו של נשיא מצרים יש להחיל את כללי העירבון המוגבל. אין לדעת כיצד ינהג אם צה"ל, למשל, יפלוש לעזה. פלישה של צבא זר לשטח ערבי ריבוני, תמיד הביכה את הערבים. היא תפגע במצרים במיוחד עתה, כאשר הרגישות לאזרח הקטן, ולסבל הפלסטיני, היא סוגיה מרכזית על סדר היום הציבורי.

ותיקון טעות רווחת: מוחמד מורסי איננו המתווך במגעים העקיפים לרגיעה בין ישראל לחמאס. על המלאכה הזו אמונים שותפיו בניהול השלטון במצרים, אנשי הממסד הביטחוני. גם זה הוא ביטוי נוסף לשינוי שחל במצרים.

את העניינים מנהלים גם יחד, בשיתוף-פעולה ראוי להתבוננות, שני המחנות שהיו עד לאחרונה יריבים מרים. למורסי אין, לפחות בשלב הזה, כל סמכות בענייני ביטחון או בענייני חוץ רגישים. כאשר תוכרז רגיעה, ייתכן שהוא יהיה השושבין שלה, אבל זו לא טעות לומר היום, שנשיא מצרים אפילו אינו יושב בחדרי השיחות.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גל"ץ