"כשאתה מצליח בקריירה תובענית ה'עצמי' שלך מדוכא"

הם מצליחים בקריירה, מתחתנים, מולידים ילדים. לכאורה הכול הולך טוב, לפי הספר. ואז הם מגיעים לגיל 40 ומתחילים להרגיש חרדה שלא קשורה בדבר ממשי שקורה אובייקטיבית. יורד עליהם דכדוך שקשה להסביר אותו.

הבנאדם חרד או עצוב, ולא יודע למה. הוא הולך לפסיכיאטר ומקבל פרוזאק, ולפעמים קצת משמין, לפעמים פחות מגיב מינית. הפרוזאק מרגיע אותו, אבל לא פותר את הבעיה היותר עמוקה. ובגיל 50 הדכדוך מתעצם. זה משבר גיל המעבר, הוא יאמר לעצמו. אך קורה שם משהו שנופל מחוץ לזמן. הסיבה נעוצה במשהו עמוק יותר. "משהו לא פתור בפנים, העצמי האמיתי כואב", מסבירה ד"ר עפרה אשל, מהדמויות המובילות בשדה הפסיכואנליטי, שהצליחה להמשיג רעיונות חלוציים ולהשפיע על התפיסה הטיפולית בארץ ובעולם.

- אצל גברים את מזהה יותר "עצמי כוזב"?

"כן. ואז הם כל הזמן חיים את מה שהחוץ רוצה מהם. התוצאה שהם מתייבשים מבפנים. ה'עצמי' מתחיל לבכות. אומרים 'משבר גיל ה-50'. זה לא משבר גיל. הם חיים את החוץ, לא את הפנים. כלואים בתוך משהו, רדופי רייטינג, שואלים את עצמם כל הזמן מה הם שווים, מה השיגו. והחוץ לא תמיד מצליח, וגם כשהוא מצליח, תמיד הם מוכרחים להצליח הלאה, בלי הרף.

"בחברה משיגנית ה'עצמי הכוזב' משגשג ומצליח. רק בשלב מאוחר יותר באה הנפילה. זה מבנה אישיות מוצלח תפקודית לשנים ההישגיות, עד שמגיעים לגיל 40-50, ואז צצות השאלות המסובכות. ה'עצמי הכוזב' לא משאיר לך אוויר ל'עצמי האמיתי', הוא נמחץ ונחנק. אתה מתחיל להרגיש לחוץ מדי, מדוכא, חרד, עצוב".

- המשיגנים קוראים לזה לחץ, שחיקה.

"הם אומרים 'אני בסטרס'. זה נכון חלקית. זה הסטרס, פלוס ההדהודים של הילד שבפנים. ככל שההדהודים באים מהתינוק שהיית, זה יותר חזק ומבהיל. בטיפול אתה חי מחדש את האירוע המבהיל שחווית כתינוק".

- איך תזכור משהו שאי אפשר לאחזר?

"אתה לא נזכר, אתה חי את זה מחדש בטיפול, אלא שהפעם ביחד עם מטפל שגורם לך להרגיש שמותר לך להיות יותר אתה. אתה מרגיש מוגן, לא לבד, מובן".

פסיכואנליזה כאן

בעוד שבארה"ב חלה דעיכה של הזרם הפסיכואנליטי, בארץ ניכרת פריחת הפסיכואנליזה. בכנסים של פסיכולוגים קלינים ופסיכותרפיסטים, חלק הארי מגיע מהזרם הדינאמי-פסיכואנליטי ורק מיעוט מהזרם הקוגניטיבי-ביהוויוריסטי - הטיפול קצר המועד. "בישראל פתחו עוד מכון להכשרה בפסיכואנליזה, ורוב תוכניות הפסיכותרפיה (הטיפול הנפשי) באוניברסיטאות הן תוכניות לפסיכותרפיה פסיכואנליטית.

"זה התחיל ב-1933, כשלארץ הגיעו כמה פסיכואנליטיקאים מאירופה להקים פה, בארץ דלה וענייה, אפופת מלחמות, פסיכואנליזה. הם הצליחו. הם גם השפיעו על התנועה הקיבוצית, השפעה שהתברר עם השנים שהייתה לא נכונה. חשבו שאם הסיבה לנוירוזות זה התסביך האדיפלי הלא פתור, צריך שההורים יהיו בנפרד מהילדים. ומה קרה? בשביל רוב הילדים זה יצר מצוקה מסוג אחר. הם הרגישו אבודים בלילות".

- איזה מבוגרים הם הפכו להיות?

"הם נעשו מאוד מוצלחים, הם התברגו בצמתים מרכזיים של עשייה, אבל רבים מהם אנשים עם המון חרדות ומצוקה פנימית".

- האם זה שונה במובהק מהמצוקות המאובחנות בקרב האוכלוסייה הכללית?

"כן. הצורה הספציפית הזו של המוצלחות שלהם נובעת מכך שהם גדלו בתנאים שהדגישו והכריחו אותם להיות מתפקדים חברתית. הם הפכו אטומים לעצמם ומדכאים כל מיני פחדים, כי לילה לילה כשסגרו להם את האור, השאירו אותם בלי נוכחות הורית".

- מה עוד דוכא?

"הם דיכאו את הפחד. הם פיתחו קאונטר-פוביה. במקומות הכי מפחידים הם יפעלו שוב ושוב כדי להפסיק לפחד, כדי להתמודד עם האיום הזה. הם פחות פוחדים, אבל נאטמים. יש את האזור הזה של 'אל תיגע בי ברכות'. הם פוחדים ממצב של היות חלש, היות לבד. הם פוחדים שהפחדים הישנים מהילדות יזנקו עליהם".

- ראיינתי אדם מאוד משוחרר, ששבוי בנטייה שלו להיכנס בעוצמה לכל המקומות שמעוררים בו חרדה גדולה.

"זה יכול להיות אדם שפיתח קאונטר-פוביה. הוא לא פוחד משום דבר. הוא ניגש למקום הכי מפחיד ולא פוחד. זה מבנה פנימי שהוא פיתח. אלה אנשים שיכולים להיות עזי נפש, אבל מצד שני יכולים לעשות דברים איומים, כי הם איבדו את הפחד, שהוא מנגנון הישרדותי. ולכן הם נכנסים להסתבכויות".

- אצל האנשים מוכי טראומות הילדות נבנו מנגנונים נפשיים שמשרתים אותם, שנפקדים אצל האדם הרגיל.

"זה מה שמדהים. למצוקות שלהם יש השפעה חונקת, אבל במצבי לחץ ומצבים קשים הרבה אנשים חרדתיים יתפקדו הכי טוב".

- לאנשים שפויים, שלא נפלו טרף לאירועים קשים בחיים שלהם, יש פחות כלים להתמודד? הם יגיעו פחות רחוק?

"כמנכ"לים - יכול להיות. אם גדלת טוב, לא תהיה לך המוטרפות לדחוף את עצמך קדימה. אתה לא תהיה שפוט של המציאות כמו ה'עצמי הכוזב'. כש'עצמי כוזב' בא עם כישרון ואינטליגנציה, זה חומר נפץ".

- אני נוהגת לומר: תראה לי מנהל מצליח - ואראה לך אובססיה.

"תראי לי אדם מצליח במקומות התובעניים של מנכ"לות, תקשורת ופוליטיקה, ואראה לך אדם שפתר את המצוקות שלו בפתרונות נרציסטים טובים או בפתרון של 'עצמי כוזב'".

- את אומרת שכדי להצליח עליך להחניק את ה"עצמי האמיתי" שלך?

"כשאתה מצליח בקריירה תובענית, ה'עצמי האמיתי' שלך מדוכא. אתה מכוון בסיסמוגרף לדרישות החוץ".

אדם כזה בהכרח מועד לנפילה?

"תהיה צורה של נפילה. או גופנית או נפשית".

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" המוצע למכירה גם ברשת סטימצקי