יוצרים זכויות: פסקי הדין הבולטים של 2012 בתחום הקניין הרוחני

פסק הדין שחייב את סמסונג לשלם לאפל כמיליארד דולר בגין הפרת פטנטים הוא רק אחת ההתרחשויות בשנה החולפת בתחום הקניין הרוחני וזכויות היוצרים

שנת 2012 עמדה בסימן המשך הרחבת המודעות הציבורית להגנה על זכויות של קניין רוחני. הדבר נובע בעיקר מהסיקור התקשורתי הנרחב שניתן לשני פסקי דין משמעותיים. האחד, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שלפיו הסופרת נעמי רגן העתיקה בספרה רב-המכר, "אל אישך תשוקתך", אלמנטים שונים מתוך ספרה של התובעת שרה שפירו; השני, פסק דינו של חבר מושבעים בקליפורניה, שלפיו על סמסונג לשלם לאפל יותר ממיליארד דולר בגין הפרת פטנטים ומדגמים בסמארטפונים ובטאבלטים.

גורם נוסף שהביא לגידול בהתעניינות הציבורית בתחום הקניין הרוחני הוא הקלות היחסית של פיתוח אפליקציות לסמארטפונים. ככל שגדל מספר המשתמשים בסמארטפונים, גדל גם מספר המפתחים של אפליקציות, כולל מפתחים "ביתיים", המתעניינים יותר ויותר בזכויות קניין רוחני.

מבין שלל פסקי הדין שניתנו השנה בתחום הקניין הרוחני, ישנם כמה מרכזיים ומשמעותיים שכדאי לדעת עליהם.

פסק הדין הראשון הראוי לציון יצא מבית המשפט העליון בעניין The Football Association Premier League נ' פלוני (ע"א 9183/09). בית המשפט העליון הפך פסיקה של המחוזי, וקבע כי שידור משחק כדורגל באינטרנט הינו כמו כל שידור אחר, והוא מוגן בזכויות יוצרים. המשמעות היא שכל מי שמשדר STREAMING באינטרנט ללא קבלת רשות, מפר זכויות יוצרים ואינו יכול לטעון להגנת שימוש הוגן ביצירה.

בפרשה זו בית המשפט העליון אף מתייחס לקושי המשפטי הקיים לחשוף את כתובת ה-IP של מפר הזכויות, והוא שב וקורא למחוקק לקדם חקיקה בעניין.

יחד עם זאת, בית המשפט העליון קובע כי בכל הנוגע לחשיפת פרטיו של מפר זכויות קניין רוחני באינטרנט, יש מקום להקל עם בעל הזכויות שנפגע, והנטייה היא לחשוף את שם המפר (להבדיל מחשיפת פרטי טוקבקיסטים שנדונה בבית המשפט בשנת 2010, שחשיפת פרטיהם עלולה לפגוע בחופש הביטוי).

לתבוע את החקיין

בהקשר זה של זכויות קנייניות באינטרנט ניתן לציין פסק דין נוסף שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (בעניין ד"ר רוני מוסקונה נ' פרופורציה (ת"א 1147/09), וקבע כי אין פסול בשימוש בשמו של אדם כמילת מפתח להצגת קישורים ממומנים (Ad Words) בגוגל, כל עוד אין מדובר בשימוש מטעה.

יצוין כי פסיקה זו היא הפוכה לפסיקתו של בית משפט השלום בתל-אביב משלהי 2011 (בפרשת ד"ר דב קליין נ' פרופורציה (ת"א 48511/07), שם פסק בית המשפט כי שמו של אדם הוא קניינו, ואין לעשות שימוש בשם פרטי ללא הסכמה, במסגרת מסחרית בהודעות ממומנות בגוגל. הנתבעת שם אף חויבה לשלם יותר מ-60 אלף שקל. מכל מקום, בעניין זה בית המשפט העליון טרם קבע הלכה מחייבת.

פסק דין חשוב נוסף ניתן בפרשת אדידס נגד יאסין (ע"א 563/11), שבה דחה בית המשפט העליון ערעור של חברת אדידס. החברה טענה כי סימן המסחר שלה, המורכב מ-3 פסים אלכסוניים מקבילים, הופר על-ידי יבואן המוכר נעליים מתוצרת סינית בשטחי הרשות הפלסטינית, ואשר סימן את תוצרתו ב-4 פסים מקבילים בצירוף השם "SYDNEY".

בית המשפט העליון פסק כי הסימון על הנעליים המיובאות מסין אינו מפר את סימן המסחר של אדידס, ואינו מטעה את הצרכן באשר למקוריות הסחורה.

יחד עם זאת, העליון לא שלל אפשרות תביעה עתידית ופיצוי כספי ליצרן בנסיבות שבהן סימן המסחר לא הופר, ואפילו שהצרכן יודע שהחיקוי הוא אינו המוצר המקורי.

במקרה כזה, ייתכן כי היצרן יוכל לתבוע את החקיין - שנבנה, נהנה ומתעשר על חשבונו של המוצר המקורי ועל חשבון מאמצי היצרן להחדיר את המוצר לשוק.

יצוין כי אדידס הגישה בקשה לדיון נוסף בפסק הדין, כך שהפרשה טרם הגיעה לקיצה.

שימוש מפר

בהקשר זה, ואף כי אין מדובר על פסיקה של בית המשפט העליון, נזכיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שדן בחוקיות השימוש בסימן מסחר על-ידי יבואן מקביל. עניין זה נדון בפרשת חברת האופנה טומי הילפיגר ואח' נ' סויסה ואח' (ת"א 11296-09-10). כאן בחן בית המשפט אם הנתבעים, העוסקים ביבוא מקביל של המותג טומי הילפיגר, הפרו את סימני המסחר הקשורים למותג.

בית המשפט פסק כי אף שאין פסול ביבוא מקביל של המותג, הרי שהשימוש שנעשה בסימני המסחר היה חורג מהסביר, ואף מטעה לעיתים לחשוב שהיבואן המקביל הוא היבואן המקורי. בית המשפט המחוזי קבע שורה של תנאים שבהם צריך לעמוד יבואן מקביל כדי שהשימוש שהוא עושה בסימני מסחר של מותג מיובא, לרבות פרסומים של היבואן המקביל, לא ייחשב לשימוש מפר.

פסיקה חשובה נוספת הוא פסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת שפר ואח' נ' תרבות לעם בע"מ ואח' (ע"א 4630/06). כאן דן בית המשפט בשאלת זכותם של מפיצים להמשיך ולהפיץ ספרים (מילוני אבן שושן) שאותם רכשו ממי שלא היה בעל זכויות היוצרים.

העליון פסק כי גורם מסחרי שרכש יצירות מפירות ולמד על דבר ההפרה, אינו רשאי להמשיך ולבצע פעילות מסחרית בנכס, אף כי יהיה מוגן מפני תביעה למסירת החזקה בנכס, להשמדתו או לתשלום פיצויים בגינו. שימוש מסחרי בנכס, לרבות שיווקו, בידיעה שהיצירה מפירה - יהווה הפרת זכות יוצרים.

לסיכום, נראה כי בשנת 2013, בד-בבד עם התגברות המודעות הצרכנית לזכויות קניין רוחני, ימשיכו בתי המשפט להתמודד עם שאלות המשלבות בין משפטים וטכנולוגיה מצד אחד, ובין הצורך לאזן בין השמירה על זכויות קנייניות לבין מניעת הכבדה על שימוש צרכני חופשי ביצירות ובמותגים, מצד שני.

* הכותב מתמחה הקניין רוחני, דיני אינטרנט ומשפט וטכנולוגיה, משרד גדעון קורן ושות'.