הבעלות על ימק"א ירושלים

שאלת זהות הבעלים התעוררה בעקבות עסקת קומבינציה

ימק"א ארה"ב, אגודה בינלאומית, נרשמה בשנות ה-20 בלשכת רישום המקרקעין כבעלת הזכויות במקרקעין המשמשים כמרכז לפעילות ספורט ונוער בירושלים. ימק"א ירושלים החזיקה והשתמשה במקרקעין במשך 80 שנה לפעילויות חברתיות וספורט, וימק"א ארה"ב התחייבה כלפי ימק"א ירושלים שלא למכור, להחכיר או לשעבד את המקרקעין מבלי לקבל את הסכמת האחרונה מראש.

ב-1933 העניקה ימק"א ארה"ב לימק"א ירושלים הרשאה בלתי מוגבלת בזמן להשתמש ולהחזיק במקרקעין בכפוף לתנאים הנוגעים לשמירה על מטרותיה של ימק"א ארה"ב ושמירת המבנים וניהול נאות של הפעילות המתבצעת בהם.

בשנת 1999 נערכה עסקת קומבינציה שבמסגרתה נמכרו חלק מהמקרקעין ואז התעוררה מחלוקת בשאלת הבעלות: אם ימק"א ירושלים תיחשב בעלת הזכויות במקרקעין, היא תהיה זכאית לפטור ממס שבח בעסקת הקומבינציה בשל היותה "מוסד ציבורי" הזכאי לפטור. לעומת זאת, אם ימק"א ארה"ב היא הבעלים לא יינתן פטור, שכן היא אינה "מוסד ציבורי" הזכאי לפטור כזה.

בפס"ד קודם אחר נקבע כי לימק"א ירושלים לא הייתה חזקה ייחודית במקרקעין המאופיינת בשליטה בלעדית ומוחלטת שלה בקרקע, וכי זכות החזקה והשימוש שלה הייתה מותנית בקיום מטרות ימק"א ארה"ב.

הגדרת "זכות במקרקעין" כוללת גם זכות הרשאה להשתמש במקרקעין שניתן לראות בה כזכות בעלות. ברם, ועדת הערר בירושלים שבפניה נידון המקרה לאחרונה, החליטה כי לאור שליטתה המוחלטת של ימק"א ארה"ב בימק"א ירושלים, לא ניתן לראות בזכות ההרשאה של ימק"א ירושלים כעונה על "זכות במקרקעין" ולכן אין לראותה כמוכרת בעסקה. למסקנה זו הגיעה הוועדה גם לאחר בחינת השווי הכלכלי של הזכויות של ימק"א ירושלים. נקבע כי לזכות השימוש והחזקה של ימק"א ירושלים לא נלוו זכויות לקבלת רווחים ולכן לזכות השימוש שלה אין ערך כלכלי אלא רק ערך ציבורי. דווקא לימק"א ארה"ב היו זכויות שהניבו לה הנאה כלכלית שכן היא הייתה רשאית להחליט אם למכור ומה ייעשה בתמורה.

(ו"ע 5030/02 ימק"א)

הכותבים מומחים למיסוי נדל"ן