צגה מלקו הייתה מנהלת רשת א' של רשות השידור במשך 3 שנים. מינויה של מלקו היה היסטורי בכל קנה-מידה. היא הייתה בת העדה האתיופית הראשונה שהפכה להיות מנהלת של גוף שידור במדינת ישראל. ההחלטה הזו בעלת חשיבות סמלית רבה, אך הייתה בה גם תועלת לרשת א'. תחת מלקו רועננה הרשת המאובקת, שולבו בה תוכניות חדשות, והתעוררה בה רוח חדשה ובלתי שגרתית.
בדצמבר 2011 התקיים מכרז חדש לתפקיד מנהל רשת א', ומעט לפני כן אמרו למלקו כי בלי שימוע לא יאריכו את מינויה. היא גם לא נבחרה לתפקיד.
מדוע? ובכן, הסיבה העיקרית בגינה החליט מנהל קול ישראל, מיקי מירו, "להמליץ" נגד מלקו היא "בעיה ביחסי אנוש". מעולם לא אמרו לה שיש לה בעיה ביחסי אנוש, זה לא עלה במכרז, ואף עיתונאי שעבד תחתיה לא התלונן נגדה על שיטת ההתנהלות שלה.
לפני כ-8 חודשים מונה יניב מורוזובסקי, איש רדיו צעיר ונמרץ בן 29, לתפקיד מנהל רשת ג'. גם הוא מינוי מפתיע ומרענן עבור רשות השידור.
אחרי שהגיש תוכנית מפורטת ללוח שידורים חדש ברשת המוזיקה העברית, סחף בחן שלו את עובדי התחנה ואף העתיק את מגוריו לירושלים, הוא הודח מתפקידו בסוף החודש שעבר, ללא כל שימוע, באמצעות פקס.
נחזור על המשפט הזה: הודח באמצעות פקס. מירו הסביר למורוזובסקי כי הוא פוטר בין היתר בשל היעדר "כריזמה", ובמילים אחרות, בעיות ביחסי אנוש.
גסות רוח - של מי
זה לא נגמר שם. ההדחות הפתאומיות וחסרות הפשר מגובות תמיד ברשות השידור - ולא רק ברדיו - במטבע הלשון "בעיות ביחסי באנוש".
כך למשל, כשמשה נסטלבאום רצה להשעות משידור את יגאל רביד, נמצא נגד רביד מכתב מעובדת ברשות השידור שהעידה על "בעיות יחסי האנוש" שלו.
רביד גם טען באחד הסטטוסים שלו בפייסבוק כי נעשה ניסיון לשדל עובדת אחרת לשגר תלונה דומה.
גם ינון מגל, הידוע כאחד האנשים הנעימים בטלוויזיה, החליט לקום ולעזוב את רשות השידור לאחר סדרה של התנכלויות מצד נסטלבאום. בתביעה שהגיש על סך כ-740 אלף שקל, צירף מגל התכתבות במהלכה כתב לו נסטלבאום שהתנהג "בגסות רוח", וכי "ההתנהלות איתך הפכה לבלתי אפשרית". שוב יחסי אנוש.
גם צגה מלקו תבעה את רשות השידור לפני כחודשיים, והיא דורשת 52 אלף שקל על מה שהיא מכנה "מכרז תפור". מורוזובסקי (שראיון נרחב עמו יפורסם מחר ב"פירמה") תובע 100 אלף שקל וטוען להדחה לא ברורה ולא חוקית. רביד הגיש תלונה לנציבות המדינה.
במרוקאית קוראים לזה "דיאלנא", ברוסית זה "נשה", ברשות השידור זה פשוט "משלנו". כשאין סיבה אמתית להדיח, כשלא יודעים באיזה אופן אפשר לפנות תפקיד למען מישהו אחר שהוא "משלנו", מקורב יותר, או לפחות נחשב כזה שיהיה נאמן יותר, פשוט שולפים את קלף "יחסי האנוש".
בטלוויזיה מסודרים יותר מאשר ברדיו. שם, מארגנים את התיק, ממסמכים את הבעיה האמורפית הזו, שיש קושי אמתי להוכיח אותה בבית המשפט. מי אמר שבעיה ב"יחסי אנוש" היא בעיה שמתמודדים איתה רק מול האנשים שתחתיך?
ברשות השידור, בעיה כזו מוכרת בעיקר כלפי הממונים עליך. אם אתה לא מסתדר איתם, סימן שאין לך מקום, לא רק בתפקיד, לפעמים בכלל במקום העבודה. כי המנהלים ברשות השידור, הם מבינים ביחסי אנוש.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.