אם אתם חשים שהסלט שלכם הולך ומתייקר - ולא בבית-קפה אלא זה שאתם מכינים בבית מירקות שקניתם בסופר, תחושת הבטן שלכם (תרתי-משמע) נכונה. הירקות והפירות בארץ מתייקרים בעשור האחרון בהתמדה, כשהסיבה העיקרית, לדברי התאחדות האיכרים והמועצה לצרכנות, המגובים בנתונים מספריים, היא פערי התיווך.
איזה גלגול עובר הירק מרגע שנקטף ועד לסלט של משפחת ישראלי? בישראל יש כ-200 סיטונאים של פירות וירקות. כ-130 חקלאים גדולים או קואופרטיבים חקלאיים מורשים משווקים את התוצרת שלהם ושל חקלאים אחרים. רשתות השיווק הגדולות (שופרסל, רבוע כחול ורשתות אחרות) קונות ישירות מהיצרנים באמצעות חברות-בת סיטונאיות. קמעונאים אחרים קונים מסיטונאים או ישירות מהיצרנים.
לכאורה, לא מדובר בדרך ארוכה ומלאת שחקנים, ובכל זאת, במהלכה מתייקרים מחירי הפירות והירקות בשיעור חד.
לחקלאי דובי אמיתי ממטולה, נשיא התאחדות האיכרים, יש הסבר למחירים הגבוהים האלה. בראיון ל"גלובס TV" הוא תולה את האשם בפערי התיווך שמכניסות לכיסן רשתות המזון, בראשן שופרסל ומגה.
לפי נתוני ההתאחדות, בשנת 2011 עמד פער התיווך הקמעונאי הממוצע על 51%, ובפירות וירקות מסוימים גבוה מזה.
כך למשל, נתונים שנבדקו בשתי הרשתות האלה השבוע מגלים כי בעוד שהחקלאי קיבל מהן 2 שקלים על ק"ג בטטה, הלקוחות שילמו עליו 6-8 שקלים - פער של 150%-300%. על ק"ג בננות קיבל החקלאי 1.50 שקלים, ואילו הצרכנים שילמו 6.50-7 שקלים - פער של כ-350%. פער עצום של כ-560% מתגלה במחיר הדלעת - החקלאים קיבלו עליה השבוע 1.50 שקלים לק"ג, והרשתות מכרו אותה ללקוחות ב-10 שקלים.
"אנחנו רואים דוגמאות מוחשיות לפערים של 300%-400%. הצרכן משלם הרבה יותר ממה שהוא צריך לשלם. מישהו גוזר את הקופון, וזה לא החקלאי שלא מקבל את התמורה הנאותה. בשנים האחרונות חלה ירידה בצריכת הפירות והירקות. הביקושים הרבה יותר קטנים בגלל המחירים הגבוהים. מחירי הפירות וירקות במדינת ישראל עלו בעשור האחרון בין 60%-70% לעומת מדינות האיחוד האירופי או מדינות ה-OECD, שם חלה עלייה של כ-20%", אומר אמיתי.
- אבל מה אתה משיב לטענת הרשתות, שיש להן עלויות של אריזה, פחת שינוע וכו', ולכן הנתונים שלכם מטעים?
זה ממש לא רציני. אם אנחנו רוצים להידמות למדינות ה-OECD, הרי ששם קבעו שהמרווח לא יהיה יותר מ-45%. אם באירופה אפשר, מדוע לא פה?"
- האם עליית המחירים החדה לצרכן לא מגלמת את ההתייקרות שחלה בעלות היצור של החקלאים עצמם?
"80% משיעור עליית המחיר נובע מפערי התיווך. בעיקר רשתות השיווק גוזרות את הקופון. שופרסל, לדוגמה, קונה את הפירות והירקות באמצעות חברה-בת שנקראת קטיף. קטיף מנהלת משא-ומתן מול החקלאי, קונה את הפרי, ולוקחת את ה-30% שלה. לאחר מכן היא מעבירה את הפרי לרשתות שפזורות בכל הארץ. כל מנהל רשת מלביש את כל העלויות שלו על אותו ק"ג, ובסופו של דבר עושה תחשיבים ומגיע לפערים של 300%-400%. במדינות נאורות מצאו לזה פתרונות, הן בהבנות והסכמות והן בחקיקה".
- איזו חקיקה? מה אתה מציע?
"התאחדות האיכרים, יחד עם המועצה לצרכנות, מכינים הצעת חוק שתסדיר את פערי התיווך. תהיה התייחסות למחיר הקנייה של הרשת מהחקלאי וכמה אחוזים יותר ניתן לגבות מהצרכן".
הצרכנים לא משווים, הם מבלים
אבל לא רק הרשתות אשמות, לדבריו, אלא לא פחות מהן הצרכנים, שלא עושים השוואת מחירים ולא מטריחים את עצמם לקנות במקומות אחרים.
החניה, הנגישות, הנוחות והזמינות מביאים את רוב הצרכנים לקנות את הירקות והפירות שלהם ברשתות השיווק. נתוני הלמ"ס מראים עלייה מתמדת: אם בשנת 2003 קנו שליש מהמשפחות ירקות ופירות, והיתר בשווקים ובחנויות קטנות, הרי שבשנת 2010 כבר דובר על קרוב למחצית מהמשפחות.
- יושב עכשיו הצרכן ושואל את עצמו איפה כן לקנות. לאן אתה שולח אותו?
"יש אלטרנטיבות, גם בפירות וירקות וגם בבשר. יש שווקים פתוחים, יש חנויות פינה. אפילו במקומות המוגדרים 'בוטיק' המחירים הרבה יותר נמוכים. אם הציבור היה עושה את המבחן ההשוואתי כל יום, הוא היה יודע, אבל לצערי, ציבור הצרכנים הפך את מסע הקניות לבילוי משפחתי. לבילוי משפחתי כזה יש מחיר, ונראה שהצרכן היום מוכן לשלם את המחיר - להיכנס לקניונים ולרשתות גדולות, ליהנות מחוויית הקניות ולשלם ביוקר.
"לכן אנחנו בודקים אפשרות לפרסם אחת ליום באמצעי התקשורת את מחירי הפירות והירקות המומלצים לצרכן. הרי זה מחיר ידוע, ואולי בכך נצליח למנוע את פערי התיווך".
- מה נחשב עבור הצרכן למחיר סביר עבור תפוח, למשל?
"החקלאים בסך-הכול רוצים 10% מעל הוצאות הייצור שלהם. אם אנחנו מגדלים היום תפוח ב-2.50 שקלים, אנחנו מוכנים למכור אותו ברווח של עוד 25 אגורות, לא יותר. זה מה שאנחנו מבקשים".
- אבל גם מי שמשווק את התוצרת הזאת צריך להרוויח.
"בבריטניה מקובל לדרוש מהצרכן 45% מעל מחיר הקנייה. יותר מזה לא צריך. יותר מזה זה עושק".
באירופה שיעור ההתייקרות נמוך
נתוני הלמ"ס מספקים לאמיתי רוח גבית ומצביעים על התייקרות מתמדת וחדה במחירי הירקות והפירות לאורך השנים. דוח שהוכן בינואר 2012 על-ידי מרכז המחקר של הכנסת שופך אור על הנתונים: כך למשל, בשנת 2010 הוציאו משקי-הבית בארץ 67 מיליארד שקל על צריכת מזון, מתוכם 15 מיליארד על פירות וירקות.
אך למרות שהישראלים ידועים כמי שהתפריט המשפחתי שלהם מבוסס לא מעט על ירקות ופירות, הדוח מגלה כי הם משלמים הרבה יותר ממה שמשלמים הצרכנים באירופה: מחיר הפירות בישראל התייקר בין 2005 ל-2011 ב-60%, לעומת 17% במדינות האיחוד האירופי. גם מחיר הירקות בישראל התייקר באותה תקופה ב-29%, לעומת 20% במדינות האיחוד האירופי.
נתונים אלה מקוממים במיוחד לאור דוח שפרסם מבקר המדינה רק במאי 2012, שלפיו פירות וירקות הם מהתחומים החשובים הנכללים בסל הבסיסי שהכין משרד הבריאות, סל שנועד למלא את "הצורך המינימלי בצריכה הולמת".
המבקר אף ביקר את הממשלה כי לא השתמשה בסל הבסיסי או בכל רשימה חלופית אחרת כבסיס לקידום אספקת הביטחון התזונתי לאזרחיה.
אחד הפתרונות: קנייה בשוקי איכרים
- האם צרכן יכול לקנות ישירות מהחקלאי, כפי שקורה בתחום הירקות האורגניים?
"זה קיים, אך זו לא תופעה מתרחבת. יחד עם זאת, אנחנו בתהליך של פתיחת שוקי איכרים בכל הארץ, כמו זה ברמת-ישי שהוא שוק איכרים מקורה חדש וגדול. שם אין פערי תיווך. החקלאי הוא זה שמוכר והוא זה שמביא את הסחורה לצרכן. אגב, אני חושב ששם אנחנו גם רואים תוצרת הרבה יותר איכותית".
מה כוללת ההצעה להסדרת פערי התיווך?
הצעת החוק שמובילות המועצה לצרכנות והתאחדות האיכרים אמורה להגביר את השקיפות לצרכן ובכך לא לאפשר לרשתות פערי תיווך אסטרונומיים: איך? באמצעות קביעת מחיר מרבי לצרכן.
המחיר יתבסס על שני מרכיבים: מחיר המכירה הממוצע של הפרי או ירק בו מוכר החקלאי את הסחורה לסיטונאי או לכל גורם אחר, ופער התיווך המפוקח פר ענף חקלאי - שייקבע על-ידי גורם ממשלתי, בהתבסס על תחשיבים כלכליים שיכללו בין השאר עלויות הובלה, הפצה, מכירה, שיווק, פחת ועוד. באופן זה שומרת ההצעה על אפשרות התחרות בין המגדלים, על גמישות מחירים ועל התאמתם לאירועים שונים כמו גורמים עונתיים, פגעי טבע או מחסור בכוח אדם.
לא יוטל פיקוח על מחיר הפירות והירקות ב"שער החווה", כלומר, המחיר שמקבל המגדל. מתי תעלה הצעת החוק לדיון והאם יש לה סיכוי?
"אנחנו לא תמימים לחשוב שההצעה לא תיתקל בהתנגדות. לכן שיתוף-הפעולה בין החקלאים לבין הצרכנים הוא הכרחי, משום שלמעשה שניהם נפגעים מהמצב הקיים. יש פה אינטרס משותף", אומר מנכ"ל המעצה לצרכנות, עו"ד אהוד פלג. "נערב את משרד החקלאות, במטרה שזו תהיה הצעת חוק ממשלתית. נקווה שהיא תוכל לעבור עד סוף מושב החורף של הכנסת הבאה".
יצוין כי המועצה לצרכנות פעלה בשנה האחרונה לקידום סל מוצרים בסיסי בפיקוח. הסל יורכב ממוצר אחד בכל קטגוריה שמחירו יהיו מפוקח, מתוך כוונה שאותו מוצר שלא ניתן יהיה לשווק אותו ביוקר, יביא בהכרח גם לירידת המחירים של המוצרים המתחרים - הלא מפוקחים - באותה קטגוריה. הסל הועבר לוועדת קדמי, אך זו לא קיבלה את ההצעה במלואה, ובמועצה מתכננים לפעול לקידום העניין בכנסת הבאה.
השילוט בחנות יחשוף את המחיר שקיבל החקלאי
הקמעונאי יהיה מחויב לפרסם בנוסף למחיר הפרי או הירק את מחיר המכירה בו החקלאי מכר את תוצרתו ואת פער התיווך (בין המחיר לצרכן למחיר אותו קיבל החקלאי), וזאת על מנת למנוע מצב בו הקמעונאי ימכור פירות וירקות לצרכן במחירים הגבוהים מהמחיר המרבי שייקבע. באופן זה יהיה לצרכן כלי בקרה על יישום פער התיווך המרבי שיקבע.
אופן הפרסום המוצע יהיה כדלקמן: המחיר שבו מכר החקלאי את תוצרתו ("מחיר בשער החווה") יופיע על המדף בצמוד למחיר לצרכן, ופערי התיווך הענפיים יופיעו בשלט מרכזי בחנות ליד הקופות.
תגובות
מגה: "הוצאות הרשת משלשות את המחיר"
"מחירי הפירות לחקלאי כפי שהובאו מנתוני התאחדות האיכרים הינם חלקיים, ואינם כוללים את תמחור חברות בתי האריזה ואת ההוצאות והעלויות הרבות שסופגת הרשת בשיווק פירות וירקות, ובכללן הוצאות קירור, הוצאות כוח-אדם, פחת וכדומה. עלויות אלה מכפילות, ולעיתים אף משלשות, את מחירי הקנייה של הרשת".
שופרסל: בטענות יש הטעיה ממשית"
"המחירים הנטענים על-ידי התאחדות האיכרים כמחירי הקנייה כביכול של המוצרים בשופרסל משוללי כל יסוד, ואין בינם לבין המחירים האמיתיים כל קשר. מחירי הקנייה הנכונים כוללים רכיבי אריזה, לוגיסטיקה, שינוע, איחסון ועוד, אשר מתווספים למחירי הראשוני של המוצר. על כן, הטענות בדבר פערי התיווך הנטענים הנן שגויות, ויש בהן משום הטעיה ממשית".
כמה מקבל החקלאי
מהאדמה לצלחת
כתבות
ני"ע
