הפתרון של הבנקים למחנק האשראי: שת"פ עם המוסדיים

מחנק האשראי כבר כאן. זה לא סוד שהבנקים מחלקים כיום פחות אשראי עסקי מאשר בעבר. נכון לסוף ספטמבר 2012 עמד האשראי העסקי של חמשת הבנקים הגדולים על כ-380 מיליארד שקל, ירידה של כ-2% מתחילת השנה. כיום הבנקים מעדיפים לתת אשראי למשכנתאות, אשר נחשב מסוכן פחות, ואשר בגינו הבנק נאלץ לרתק פחות הון לעומת אשראי עסקי.

ואולם בשקט-בשקט נראה כי הבנקים מצאו פתרון (לפחות חלקי) למצוקת האשראי, והוא שיתופי פעולה עם המשקיעים המוסדיים במתן הלוואות. "לפני כשנתיים חלה עלייה בהצעות של הבנקים למוסדיים, ובתקופה האחרונה מדובר כבר ממש בעליית מדרגה. כיום כמעט כל מגה-פרויקט שצריך מימון מגיע לשולחן שלנו", אומר ל"גלובס" מנהל השקעות בגוף מוסדי גדול.

לפי הערכות, היקף ההלוואות המשותפות לבנקים ולמוסדיים עומד כיום על 10 מיליארד שקל. שיתוף הפעולה הגדול הראשון היה ב-2009, במימון כביש 431. אז נתן קונסורציום של בנקים בראשות בנק הפועלים מימון בהיקף של 1.69 מיליארד שקל לדניה סיבוס. לאחר הקמת הפרויקט, שהוא השלב המסוכן יותר, מכרו הבנקים (מלבד הפועלים) את ההלוואה למשקיעים מוסדיים, בראשם כלל ביטוח וקרן הפנסיה הישנה מבטחים.

מאז בוצעו שיתופי פעולה נוספים, שעמם נמנה מיזם מנהרות הכרמל - הלוואה שדיסקונט מכר 900 מיליון שקל ממנה להראל, מנורה, כלל ועמיתים. הלוואה מפורסמת נוספת היא המימון לדליה אנרגיה שהוביל בנק לאומי עם מוסדיים ובהם פסגות, הראל והפניקס. ויש עוד שורה של הלוואות, בעיקר בתחום הנדל"ן, תשתיות ואנרגיה.

לא טריוויאלי

שיתוף הפעולה ההולך ומתהדק בין הבנקים למוסדיים אינו טריוויאלי. עד לאחרונה שררה חשדנות ומתיחות בין הצדדים במיוחד בכל הקשור לאשראי והסדרי חוב. הבנקים ביקרו את המוסדיים ואמרו שאינם יודעים לנהל אשראי, והמוסדיים הטיחו בבנקים שהם כוחניים, ודואגים רק לעצמם. אלא שנראה שבתקופה האחרונה השתנה משהו ביחס הזה, והצדדים הבינו שהם צריכים אחד את השני אם הם רוצים לעבור את מחנק האשראי בשלום.

אם בעבר קונסורציום של לווים הורכב מכמה בנקים, כיום מציינים בחלק מהבנקים כי הם מעדיפים לצרף אליהם גופים מוסדיים - ולא בנקים אחרים. "הבנקים מחפשים לעבוד איתנו היום יותר מאשר בעבר. הם רואים בנו שותפים לגיטימיים, ולעתים אפילו מעדיפים לעבוד איתנו יותר מאשר עם בנקים אחרים", מעיד אחד המוסדיים.

הסיבה לכך היא שהמוסדי פחות מאיים על הבנק לעומת הכנסת בנק אחר כשותף בהלוואה. הבנקים מתחרים ביניהם על שירותים נוספים ללקוחות, כגון ניהול חשבון, ניהול השקעות ואשראי נוסף. תמיד קיים החשד שהבנק ינצל את הגישה שנוצרה עם הלקוח, "ויגנוב" אותו לבנק השני. לעומת זאת הגופים המוסדיים כמעט ולא מהווים איום או תחרות.

WIN WIN

"שיתוף הפעולה בין הבנקים למוסדיים הוא WIN WIN לשני הצדדים", מוסיף גורם בנקאי בכיר. מה בעצם היתרון בשיתוף פעולה שכזה? אם נרצה לסכם זאת במשפט אחד, קיים למעשה טרייד-אוף בין המוסדיים לבנקים: לבנקים קיים יתרון מובהק על פני המוסדי בניהול האשראי, ואילו למוסדי יש הון פנוי למתן האשראי, בניגוד לבנק שכבול בסדרה של מגבלות.

מהצד האחד יש לנו את המשקיע המוסדי: אין עליו כמעט מגבלות רגולטוריות בכל הקשור למתן אשראי. בניגוד לבנק, המוסדי לא צריך לרתק הון עצמי אל מול האשראי, וכן הוא נהנה מזרימת כספים חדשים של העמיתים מדי חודש, כך שמקורות למתן אשראי לא חסרים לו. ואולם מצד שני הוא אינו מומחה במתן אשראי, הוא גם צריך להקצות משאבים לבחירת השקעות בתחומים נוספים כמו מניות ונדל"ן, וניהול אשראי הוא רק עוד אפיק השקעות אחד.

לפי הערכות, החזקה של יחידת אשראי בקרב המוסדיים הגדולים יקרה למדי ומגיעה ל-10 מיליון שקל בשנה, וגם אז כוחה מוגבל. היא צריכה לברור הלוואות, לבנות הסכמי הלוואה ולעקוב אחר תשלומי האשראי ומצב החברה. "לכל גוף מוסדי אין יכולת לתת יותר מ-30 הלוואות פרטיות בשנה. לעומת זאת בבנק, מתן אשראי הוא חלק מרכזי מהעבודה, כמי שמעניק מאות הלוואות בשנה", אומר מקור באחד הבנקים.

המוסדיים משקיעים את עיקר המשאבים שלהם באיתור ההלוואות הנכונות. היכולת לבצע מעקב שוטף אחר המצב בכל חברה מוגבל מאוד, ולא דומה לסטנדרטים הנוקשים בבנקים. כמו כן, גם היכולת שלהם לטפל בחוב בעייתי חלשה יותר לעומת הבנקים, וכן הנכונות להזרים לחברות כספים נוספים בעת משבר.

אז למוסדיים יש את ההון, אבל חסרים המשאבים לניהול האשראי; אצל הבנקים המצב הפוך. לבנקים יש את התשתית והיכולת לנהל אשראי בהיקפים גבוהים, יש להם חטיבות שלמות שעוסקות במתן ובקרה אחר אשראי, ידע, כוח אדם ותשתית מחשוב המותאמת לכך.

מנגד, הבנקים סובלים ממצוקת הון. מגבלות הלימות ההון של בנק ישראל (היחס בין ההון העצמי לתיק האשראי) מאלצים את הבנקים להוריד את הרגל מדוושת הגז, ולהקטין את האשראי בכדי לעמוד בדרישות הפיקוח על הבנקים.

בנוסף, לבנקים יש גם את מגבלת קבוצת לווים, שמונעת מרובם לתת אשראי חדש לעשר קבוצות הלווים הגדולות במשק. ישנה גם מגבלת אשראי ענפית, שרלוונטית כיום בעיקר בתחום הנדל"ן. רוב הבנקים נמצאים בקצה היכולת במתן אשראי בנדל"ן - אחד הענפים המרכזיים במשק.

כאן מגיע שיתוף הפעולה עם המוסדיים, שמתבטא בעיקר בעסקאות גדולות, אבל לא רק. "יש גם הרבה מקרים של חברות פרטיות בתחום התעשייה, הרכב ועוד שלוקחות אשראי מהבנקים והמוסדיים ביחד. בגלל שמדובר בחברות פרטיות, הציבור לא יודע על זה, אבל זה בהחלט קיים", אומר מנהל השקעות באחד הגופים המוסדיים.

 שיתופי פעולה

יש גם חסרונות

אז איך בעצם עובד שיתוף הפעולה בין הבנקים למוסדיים? ישנם שלושה סוגי של שיתופי פעולה:

■ סינדיקציה פשוטה: כבר בזמן גיוס ההלוואה, הבנק מציע למשקיעים מוסדיים להצטרף אליו, אבל הוא זה שמוביל את הקונסורציום, ומגבש את הסכם ההלוואה מול הלקוח, ובמקביל מגבש הסכם עם שאר המוסדיים.

■ מכירת הלוואות: בשלב ראשון הבנק לוקח על עצמו את מלוא ההלוואה. בהמשך, בד"כ כאשר הפרויקט הבשיל ועבר שלב, מוכר הבנק חלק מההלוואה למוסדיים, ונשאר עם חלק קטן יחסית. עם זאת הבנק ממשיך להיות זה שמתפעל את ההלוואה.

■ איגוח: שלב זה עדיין ולא קיים בשוק הישראלי, אבל אמור להיות השלב הבא בשיתוף הפעולה בין הבנקים למוסדיים. הבנקים ייקחו כמה הלוואות, יאגחו אותן, וימכרו אותן באופן פרטי או דרך הבורסה. הבנק כבר לא לוקח חלק בהלוואה, אבל הוא ממשיך לתפעל ולפקח עליה תמורת דמי ניהול. נראה שהשוק המקומי עדיין לא בשל לרעיון האיגוח. ראשית, עדיין לא הוסרו כל החסמים הרגולטוריים ליישומו. כמו כן, ישנה טראומת המשבר הפיננסי בעולם, שבמסגרתה איגחו הבנקים בחו"ל הלוואות, שקיבלו דירוג גבוהה אך התבררו כבעייתיות ביותר, וגרמו לרוכשי אותן אג"ח הפסדים כבדים.

אמנם, גם בקרב המוסדיים וגם בקרב הבנקים מרוצים מתהליך שיתוף הפעולה, ומצפים לצמיחתו, אבל לא ניתן להתעלם גם מהחסרונות והבעיות שיוצר שיתוף פעולה שכזה. ראשית, קיים פוטנציאל לניגוד עניינים מצד הבנקים. הבנק מתפעל את תזרים ההלוואה ומפקח על החברה. במקביל במקרים רבים לבנק יש גם הלוואות אחרות וחשבונות נוספים מול אותו לקוח, כך שמעמדו חזק יותר לעומת המוסדיים. בקרב המוסדיים טוענים כי ניגוד העניינים נפתר באמצעות חוזים. ואולם ממקרי העבר ניתן ללמוד, כי לא כל דבר נפתר בחוזה רשמי, וישנם דברים רבים שנופלים בשטח האפור.

סוגיה נוספת היא מול מי עובד הלקוח. אמנם הוא עובד עקרונית בשוטף מול הבנק, אבל המוסדיים לא נשארים פאסיביים, וכאשר מתעוררות בעיות, הם גם לוקחים חלק בשינוי תנאי ההלוואה או הסדר החוב. "לקוחות חוששים ממוסדיים. הם ראו כיצד התנהלו הסדרי החוב באופן פומבי באג"ח, והם לא רוצים למצוא עצמם בסיטואציה כזו, ולכן הם עלולים לחשוש לעבוד איתם, ולהעדיף לעבוד מול הבנקים בלבד", אומר מקור בנקאי.

בקרב המוסדיים דוחים את הטענה. מנהל השקעות באחד הגופים המוסדיים מסכם זאת: "בהסדרי החוב באג"ח הסחירות נוצר קרקס תקשורתי שלא עשה טוב לאף אחד, אבל כשדברים נעשים באופן פרטי, זה אחרת לגמרי. יש הלוואות פרטיות שנתנו עם הבנקים ב-2009 והסתבכו, ואף אחד לא יודע עליהן. המוסדיים יודעים לעבוד בדיסקרטיות".

מייבשים את האג"ח הקונצרניות

תוצר לוואי של פריחת שיתופי הפעולה בין הבנקים למוסדיים הוא התייבשות שוק האג"ח הקונצרניות. אמנם באחרונה חלה התעוררות קלה בגיוסי האג"ח, אבל תקופה ארוכה ששוק זה, שהיה אחראי למחצית מהאשראי במשק, פשוט לא מתפקד, וסגור בפני מרבית החברות.

האג"ח הקונצרניות נמצאות בקיפאון בגלל תנאי השוק ו-ועדת חודק שקבעה כללים נוקשים להשתתפות מוסדיים בהנפקות אג"ח. לא שיתופי הפעולה עם הבנקים גרמו למצב של השוק הזה. עם זאת, ככל שהמוסדיים יגלו עניין ויעברו לעבוד עם הבנקים, כך הסיכוי של שוק האג"ח הקונצרניות להתאושש הולך וקטן. מה עוד שבפועל, ההלוואות הבנקאיות שכוללות כמעט תמיד התניות פיננסיות ושעבודים עומדות למעשה בתנאים שקבעה ועדת חודק.

אולי יש חסרונות באג"ח קונצרניות, במיוחד בכל הקשור למעמד הנושה ולדרך שבה הוא מטפל בהסדר חוב. אבל יתרון משמעותי שיש באג"ח הקונצרניות לעומת ההלוואות הפרטיות הוא השקיפות. אנחנו יודעים מה מצב החוב, יכולים להבין את שוויו מדי יום, ובמידת הצורך גם למכור אותו בקלות.

לעומת זאת, בחוב הפרטי שהמוסדיים מעניקים לבד או עם הבנקים אין שקיפות. חלק מהמוסדיים אף מספרים שהגיעו כבר להסדרי חוב בהלוואות שנתנו, והציבור כלל לא יודע על כך.

ההלוואות הפרטיות הולכות וגדלות, ולא מן הנמנע כי בעוד 3 שנים הן יהוו חלק משמעותי מחסכונות הציבור. האם היינו רוצים שחלק גדול מהחסכונות שלנו יושקעו בחוב פרטי, שקשה לאמוד את מצבו, לתמחר אותו, ואם הוא נקלע לבעיות אז אין לנו מושג מזה בכלל? לבנקים ולמוסדיים נוח עם המצב הזה, שבו קשה לאמוד את ההפסדים ואת גובה ה"תספורות". האם זה טוב לעמיתים? כלל לא בטוח.