החברה שמעסיקה רק חרדיות - ומגלגלת מיליונים

בצמוד לקפיטריה יש חדר שאיבה, 15% מכוח-האדם בחופשת לידה, ועל הקיר ליד השירותים תלויה ברכת "אשר יצר" ■ ביקור במשרדי חברת סיטיבוק במודיעין עילית, שמספקת שירותי ביטוח טאבו לנדל"ניסטים באמריקה, מציג מודל מוצלח של שילוב נשים חרדיות בשוק העבודה

שעת בוקר מאוחרת בעיר החרדית מודיעין עילית. תוכנת הניווט לא מכירה כאן את הרחובות, שנראים כמו תפאורה שהוקמה ברישול ובחופזה, עירומים כמעט מעץ או מירק. אבל כל מי שאנחנו פוגשים בדרך - נשים בכיסוי ראש הדוחפות עגלה, אברכים בדרך אל או מאיזה כוילל - שש לכוון ולעזור. הרי משרדי סיטיבוק, החברה שאנחנו מחפשות, נמצאים במרכז המסחרי היחיד הנראה כאן לעין.

בפנים, עלי קשדן, מנכ"ל סיטיבוק, וג'יי צביבל, מנכ"ל הרבור ישראל שעובדת בשיתוף פעולה עם סיטיבוק, בולטים למרחוק לא רק בשל פניהם החלקות מזקן, בגדיהם הלא שחורים והכיפות הלא חרדיות בעליל שעל ראשיהם; אלא גם מפני שהם פחות או יותר הגברים היחידים בסביבה. כוח האדם של סיטיבוק, המעניקה שירותי ביטוח טאבו - עניין המוכר רק בשוק האמריקאי - ובדיקות נאותות לעולם הנדל"ן האמריקאי, בנוי כולו על נשים חרדיות.

במרחב הפתוח תאי עבודה אישיים, שבהם רוכנות העובדות על מחשביהן, קוראות חוזים ארוכים של בנייני משרדים אי-שם בניו יורק או בשיקגו, בוחנות תשריטי קומה 33 ברב קומות מעבר לים, נכנסות למאגרי מידע של רשמי מקרקעין שונים. חלק מהנשים בכיסוי ראש, אבל רובן מתהדרות בפאות. מיעוט שבמיעוט בראש גלוי שתחתיו פנים כמעט ילדותיים. אלה הנערות בנות ה-18-19 שהגיעו היישר מהסמינר, מהמחלקה להוראת אנגלית. "יש כמה רווקות פה", צוחק קשדן, "אבל זו בעיה שעוברת מאוד מהר".

אחת מהמנהלות היא אם לעשרה וסבתא ללא פחות נכדים. אחרת, הדורה בלבושה וצעירה להפליא, בשלבים מתקדמים של ההיריון השמיני שלה. בכל רגע נתון, 15% מכוח האדם בחופשת לידה. חלק מהחיים בסיטיבוק. זה אומר שבכל רגע נתון יש לא מעט עובדות שעדיין מיניקות. עבורן יש, בצמוד לקפיטריה, חדר שאיבה. קשדן אומר שאכן חופשות הלידה הן חלק מהחיים, אבל מצד שני הם נהנים מנאמנות גבוהה למקום העבודה, תחלופה מועטה ומוסר עבודה גבוה. "עבור הנשים הללו, גזל זמן זה בדיוק כמו לגנוב כסף מהחברה", הוא אומר.

על לוח המודעות הזמנה לפעולת גיבוש: לימוד מתוך הספר "נצור לשונך" של החפץ חיים, שעוסק בשמירת דיני לשון הרע; או, במילים אחרות, זהירות עם הרכילות. מעל המדפסת יש שלט שאומר משהו כמו, "חשבת להגיד משהו, אל תגידי". חלק מהלימוד, אבל גם מטהר אווירה. על הקיר ליד השירותים תלויה ברכת "אשר יצר", שיש לברך לאחר היציאה מהשירותים.

בשל סוג העבודה, המחייב עיון במסמכים אמריקאיים, תנאי הכרחי להתקבל לעבודה כאן הוא אנגלית ברמת שפת אם. לכן רבות מהעובדות הן ילידות ארצות הברית ואנגליה, והשיחות איתן חושפות דבר מעניין: לעתים קרובות, הן ובעליהן גדלו במשפחות שבהן האב עובד למחייתו, והבן העדיף, עם נישואיו, לעלות לישראל ולהפוך לאברך שתורתו אומנותו. אחת מהן, חני, מספרת כי עד היום היא, בעלה וחמשת הילדים, שהגדול שבהם בן 6, נעזרים בתמיכתו הכלכלית של סבא שלה, רואה חשבון אמיד מניו יורק.

"האם אני יכול להבין איך הנשים שעובדות אצלנו סוגרות את החודש? לא לגמרי", מודה קשדן. "אם הן משתכרות 5,000 שקל בחודש, והבעל בכולל מקבל כ-900 שקל ממשרד הדתות, עוד קצת מהכולל וקצבת ילדים, נגיד שביחד מגיעים ל-7,000 שקל. איך זה מספיק לשבע-שמונה נפשות? ומה קורה בשלב שמחתנים את הילדים וצריכים להתחיל לרכוש להם דירות או לעזור עם המשכנתה? ובכל זאת, מצבן של הנשים שעובדות אצלנו טוב משל שכנותיהן שלא עובדות. הן מתלבשות קצת יותר טוב, גם הן מעבירות בגדים מילד לילד, אבל לא עד השלב שבו הבגד מתפורר".

החברה מגלגלת מיליונים

עיקר העיסוק של סיטיבוק הוא כאמור מה שקרוי ביטוח טאבו, טייטל אינשורנס. בשוק הנדל"ן האמריקאי, בעיקר המסחרי, נהוג להעריך בעת רכישת נכס את שלל הרישומים, השעבודים וכדומה, ולבטח באמצעות חברת ביטוח את העסקה ואת העובדה שאכן הנכס יכול להירשם על-שם הקונה. נהוג שאת הבדיקות עצמן עושות מעין סוכנויות מתמחות בתחום, שאינן שייכות לחברות הביטוח, וחברת הביטוח משתמשת בנתוניהן.

השוק הכללי של ביטוח הטאבו הוא ענק כיוון שגם בנקים המעניקים משכנתאות מבקשים ביטוח כזה, ועל כן הוא נפוץ מאוד לא רק בתחומים המסחריים אלא גם בשוק הדיור הפרטי. סיטיבוק עצמה מגלגלת "מיליונים טובים של דולרים", כדברי קשדן, וחזקה במיוחד באזורי הנדל"ן של ניו יורק ושל ניו ג'רזי, במיוחד אצל כרישי הנדל"ן החרדים שם.

עבור התחום המסחרי, הבדיקות כוללות מעבר על מאות חוזים, שכן כל רכישה של בניין משרדים דורשת בדיקה של החוזה של כל אחד מהשוכרים לפרטי-פרטיו. למשל, העסקה האחרונה, מלפני שבועיים, שבה רכשו הרבור גרופ וכלל ביטוח בניין משרדים בשיקגו תמורת מיליארד שקלים, דרשה מבנות סיטיבוק מעבר על חוזים של ארבעים שוכרים שונים, וכן בדיקה של כל הרישומים באגפי המקרקעין, בעירייה וכיוצא באלה.

בשלב מאוחר יותר הקימה סיטיבוק, כנגזרת טבעית של כל הבדיקות הללו, גם מחלקה המתמחה בבדיקת נאותות, שכן גם תחום זה מסתמך בעצם על בדיקת אותם הנתונים, בתוספת השוואות עם נכסים דומים בסביבה.

היוזמה להקמת סיטיבוק היא של איש נדל"ן חרדי מלייקווד, ניו ג'רזי, ששמו ג'ו (איטשע) רוזנבוים, בן 43 כיום. לפני 15 שנה הקים בארצות הברית חברה לביטוח טאבו בשם מדיסון טייטל. לפני כעשר שנים החליט לפתוח "משהו קטן בארץ לנשים חרדיות", כדברי קשדן. רוזנבוים לא היה בטוח אם יצא מזה ביזנס קטן או סתם צדקה.

למודיעין עילית הגיע כמעט במקרה, בעקבות פגישה עם ראש העיר, וכך נפתחה סיטיבוק ב-2003, עם שמונה עובדות. שבע מהן עדיין נמצאות בחברה. מהר מאוד התפתח הסניף במודיעין עילית למשרד אחורי (בק אופיס) מוצלח מאוד לארצות הברית, שכן פער השעות יוצר דווקא מצב שבקשה לבדיקת עסקה המגיעה בסוף יום העסקים האמריקאי נוחתת על המחשב בישראל בבוקר, וכך מזמין העבודה מגיע בבוקר למשרד והתוצאות כבר על שולחנו. רוזנבוים החל לשכור עוד עובדות כאן, בעוד אנשיו במדיסון חוששים כי הוא מתכוון לסגור שם ולהעביר לכאן, אבל התוצאה הייתה הפוכה. שני המוקדים גדלו.

קשדן עצמו, קצת כמו הנשים שהוא מעסיק, הגיע לתחום לגמרי במקרה. הוא יליד רוסיה שגדל בארצות הברית, היה עוזרו של נתן שרנסקי בעת ששרנסקי היה שר התעשייה והמסחר ושר הפנים. לאחר מכן עבד עם ניר ברקת, שהקים אז את סטארט-אפ ירושלים, וכך הכיר את רוזנבוים, שבדיוק התעתד לפתוח עסק בסביבות ירושלים.

סיטיבוק פרחה, אבל אז הגיע משבר הנדל"ן הגדול בארצות הברית, וקשדן נאבק בשיניים לא לפטר עובדות. בשלב הזה נחלצו לעזרתו אנשי הרבור גרופ, שנכנסו לשותפות עם רוזנבוים כמה שנים קודם לכן עם הקמת חברה בשם ווטרסייד טייטל. כעת הם החלו להציף את סיטיבוק בעבודה. "קודם כול, הבדיקות הללו נחוצות תמיד, גם למימון מחדש של עסקה למשל", אומר צביבל מהרבור ישראל. "אבל בעיקר, דווקא את שנות המשבר ניצלנו כדי לקנות כמה שיותר. היה ברור לנו שהשוק יצא מזה באיזו תקופה, ורצינו להיות מוכנים עם נכסים".

כך הצליחה סיטיבוק לשרוד ואפילו, עם התחלת היציאה מהמשבר, ב-2010, להכפיל את גודלה באמצעות הוספת סניף גם בביתר עילית. עוד ועוד נשים נכנסות למסלול ההכשרה המואץ של סיטיבוק. חלקן חושבות שזה "משעמם מחץ", כדברי קשדן, ונושרות מהר, "אנחנו מחפשים את הנשים שזה הראש שלהן, לשבת לנבור בחוזים חמש-שש שעות. הדקויות האלה יכולות לטמטם את השכל, אבל מצד שני זה כמו עבודת בלשות, או כמו ללמוד גמרא".

לכבוש את התסכול

מודיעין עילית עיר ענייה. חיים בה שישים אלף תושבים, 9,600 בתי אב, ולפי נתוני משרד הפנים, היא שייכת לאשכול סוציואקונומי 1, הנמוך ביותר; כמו ביתר עילית וכמו רהט, למשל. בהגדרה היא הוקמה כעיר לאברכים שרוצים ללמוד תורה, ובמקור נקראה בשם השכונה הראשונה שלה, קריית ספר, כך שכמעט אין למצוא בה גברים עובדים. סיטיבוק - תרגום מילולי לקריית ספר - הייתה החברה הראשונה שפתחה מרכז העסקת נשים חרדיות, לפני כמעט עשר שנים, ב-2003.

הנשים, שאין להן השכלה בתחום הנדרש, עוברות הכשרה בת חודשים מספר, שהופכת אותן למעין פארא-משפטניות. לאחר מכן הגיעה מטריקס, המכשירה את עובדותיה בתכנות, וחברת האשראי ויזה כאל המפעילה במקום קול סנטר. מקומות העבודה תרמו לכלכלת העיר, ובתוך שנים אחדות היא עלתה לאשכול סוציואקונומי 2, אולם הקצב המוגבר של גידול האוכלוסייה הוריד אותה לאחרונה חזרה למקום שבו הייתה בתחילה.

נשים אחרות בעיר עובדות בעיקר בהוראה ובענף הכי פורה בעיר - המשפחתונים למיניהם, המופעלים כאן במחירים שבתל אביב אפשר רק לחלום עליהם. בעיר שבה נולדים בכל שבוע - כך לפחות סבור קשדן - שישים תינוקות, יש להניח שבכל שבוע גם נפתחים משפחתון חדש או שניים.

רבקה, אחת מעובדות סיטיבוק שמסכימה לשוחח עמי, עבדה עשר שנים בענף הזה, הפעילה משפחתון, והרגישה די תקועה ורחוקה מלממש את כישרונותיה ואת יכולותיה. היא כמעט בת 40, נולדה במנצ'סטר, ומיד עם נישואיה עלו לארץ. "בעלי רצה לבוא לגור בישראל", היא אומרת. התחילו בירושלים, אבל לא יכלו לקנות שם דירה בשל גובה המחירים, ולפני 12 שנים וחצי עברו למודיעין עילית. יש להם שישה ילדים.

במנצ'סטר למדה רבקה בסמינר ואחר כך עסקה בהוראה, אבל כשהגיעה לארץ הבינה שהתעודות שבידיה לא עוזרות לקבל עבודה, ובארץ צריך ללמד בעברית, והעברית שבפיה אינה טובה מספיק. אילוץ נוסף הוא עבודה המסתיימת בשעה נוחה, בגלל הילדים, וכך החלה לעבוד במשפחתונים, ולכבוש את התסכול על כך שאיננה מנצלת את חריפות שכלה שזכה בילדותה למחמאות. "מתרגלים לכל דבר", הוא אומרת.

לפני קצת יותר משנה, סיטיבוק, שהייתה בתנופת התרחבות, פרסמה שהיא מחפשת עובדות חדשות. "ירדתי לשכנה שעובדת פה, ששלחה תמיד את הילדים למשפחתון שלי, ושאלתי מה עושים כאן ואם היא חושבת שאני מתאימה". לאחר מכן כינסה את הילדים, בעיקר שתי הילדות הגדולות, בנות 14 ו-12, והתייעצה איתם על השינוי בחיי המשפחה. הבעל, היא אומרת, דווקא שמח מאוד. מזמן הבין שאיננה מאושרת בטיפול בתינוקות. כיום נוסף לו תפקיד: להגיע הביתה ב-13:30, לקבל את פני הילדים ולהיות איתם עד שובה בסביבות 15:00.

כיום, כאשר נקלטות עובדות חדשות רבות - סיטיבוק הכפילה בשנה וחצי האחרונה את מספר העובדות שלה ממאה לכ-220 - כישורי ההוראה שלה משרתים אותה יפה, והיא מתגייסת להסביר לחדשות את רזי העבודה. ואיך מסתדרים כלכלית? "מסתדרים. רמת החיים שלנו לא מצריכה הרבה דרישות כספיות".

600 שקלים בונוס

שיטת השכנה היא שיטת גיוס ומיון מקובלת בסיטיבוק. עבור רבות מהעובדות, זהו מקום העבודה המסודר הראשון, ואין מעביד קודם לשאול לגבי כישוריה. על כן המגייסות העיקריות הן עובדות החברה עצמן, שזוכות לבונוס של 600 שקלים אם החברה שהביאו נקלטה בעבודה ולא עזבה לאחר ארבעת החודשים הראשונים. יוכבד גרנובסקי, עוזרת לסמנכ"ל משאבי אנוש, מספרת ש"הבסיס של חברה מביאה חברה עובד יופי. בהתחלה כולן הביאו כל מי שהן מכירות כי זה כסף קל. אבל הן כבר קלטו שאם תביאי מישהי לא ברמה, לא רק שלא תקבלי את ה-600 שקל, גם בפעם הבאה לא ייקחו אותך ברצינות. לפעמים נשים באות ואומרות, יש לי חברה שאולי היא לא הכי טובה בעבודת צוות, אבל יש לה מחשבה מתמטית והיא תתאים נגיד לניתוח נתונים מספריים".

שיטת גיוס אחרת שנוסתה לאחרונה היא היישר מהסמינר, כאשר הממליצה היא המורה. "הלכתי למרכזת מסלול הוראת האנגלית בסמינר", ממשיכה גרנובסקי, "ואמרתי לה, 'אני יודעת שאת מייעדת את כולן להוראה, אבל כמה מורות לאנגלית כבר צריכים כאן, ברור שרובן לא ישתלבו. אז תני להן אופציה למצוא עבודה, שיתחילו את החיים כמו שצריך ולא במילוי מקום פה ושם'". המרכזת המליצה על כמה בנות שחשבה שהן מוכשרות, וחלקן נקלטו לעבודה.

גרנובסקי עצמה, אישה תוססת ומלאת פלפל והומור, היא דמות מיוחדת בנוף של סיטיבוק. "אולי בגלל שאני חוצניקית (כלומר בת למשפחה מחו"ל) ואולי בגלל החינוך בבית". המסלול שעברה שונה משל רוב הנשים. היא בת 34, אם לחמישה (הכי גדול בן 11, הקטן עוד תינוק), ילידת הארץ, לזוג הורים אנגלים. בעלה, כך היא אומרת, נולד באותו יום ובאותו חדר בשערי צדק. את הסמינר עזבה לפני הסיום והלכה ללמוד תואר ראשון במדעי הרוח והחברה במסגרת חרדית, אבל הפסיקה ללמוד כי רצתה כבר לעשות כסף, כדבריה.

ההיסטוריה התעסוקתית שלה כוללת מזכירות רפואית, עבודה בחברת השמה להיי-טק, לאחר מכן עבדה ב-NDS כממלאת מקום, ומשם עברה לג'רוזלם גלובל ונצ'רס ועבדה עם שלמה קאליש שנתיים וחצי, עד שהקרן עברה מירושלים להרצליה. שנתיים וחצי הייתה מזכירה בישיבה ופוטרה, ואז עברה המשפחה למודיעין עילית, וגיסתה, שהכירה את אחת הבכירות בסיטיבוק, המליצה עליה.

- בעלך לא מקנא בך על כך שאת נהנית מהעולם החיצוני והוא צריך ללמוד תורה?

"בעלי אמנם בישיבה אבל הוא מתעסק בגיוס תרומות, והוא ראש כוילל; הישיבה שלו בחרה בו גם מבחינה שכלית וגם חברתית. הוא אומר שכל מה שהוא רוצה זה לשבת וללמוד, אבל הוא דומה לי, פעלתן כזה. בכל זאת אותו מזל".

חני בת ה-26 קצת יותר ותיקה בחברה. היא עובדת בסיטיבוק חמש שנים וחצי, התחילה קצת אחרי לידת בנה הבכור, בן 6. בינתיים נולדו עוד ארבעה ילדים, הקטן עדיין תינוק. היא נולדה בניו יורק, עשתה את המסלול הרגיל - תיכון וסמינר. הוריה וכל משפחתה עדיין שם. אביה מנהל ישיבה, ואמה, שהייתה מורה לפני שהילדים נולדו ונשארה בבית שנים ארוכות, קיבלה לאחרונה תואר בחינוך מיוחד וחזרה ללמד, עכשיו, כשאחותה הצעירה של חני כבר גדלה והיא בת 7.

בעלה הגיע ממשפחה של אנשי עסקים, "מאוד אמריקאים", מגדירה חני. הוא עצמו הפך לחרדי יותר מבני משפחתו, אבל "כולם מכבדים אלה את אלה". מיד לאחר החתונה עלו לישראל. בתחילה לירושלים, שבה במשך שנתיים חיו בשכירות והתקשו להסתדר, ואחר כך למודיעין עילית, שם יותר זול. היא תמיד אהבה מחשבים והייתה לה גישה אליהם, ולפני שעברה לסיטיבוק עבדה בביתה עבור חברות אמריקאיות שונות. היא הצליחה להשתכר יותר מאשר השכר הבסיסי בסיטיבוק, אבל כמובן ללא פנסיה וביטוח לאומי, ובעיקר הרגישה מבודדת. "היה לי בבית תינוק בן חצי שנה, שכמעט לא יוצאים איתו מהבית, גרנו בדירה עורפית ולא שמעתי וראיתי את הרחוב, והיו ימים שבהם הרגשתי שהמבוגר היחיד שאני רואה במשך היום הוא בעלי. זה היה קשה".

כיום, לאחר הוותק שצברה והקידום ("הייתי כמעט בכל המחלקות"), הידע במחשבים והאנגלית שמאפשרת גם שיחות עם לקוחות, כבר זכתה לכמה העלאות שכר. לדבריה תישאר כל עוד תרגיש שיש לה אופק לקידום, אבל בינתיים היא נהנית מאוד מהעבודה ומהאתגרים שהיא מציבה, וגם מעצם האפשרות לצאת יום-יום מהבית ולפגוש אנשים.

- ואז את חוזרת הביתה לחמישה ילדים מאוד קטנים ומאוד צפופים בגיל.

"מאוד עוזר לי שאני מגיעה הביתה לפני שלוש, וכך יש לי שעה לסדר ולארגן ולהכין אוכל לפני שצריך לקחת את הילדים מהמעון, מהמשפחתון ומהצהרון. ואז אני מבלה עם הילדים מארבע עד שבע. הרבה פעמים אנשים אומרים לי, איך את עושה את זה, כל-כך הרבה ילדים. אבל גם כשאני רואה אנשים שיש להם רק שני ילדים הם עסוקים עם הילדים, וזה נחמד שלילדים יש זה את זה. אני גם גדלתי ככה. היינו ארבע בנות קרובות מאוד בגיל, לא היינו צריכות ללכת לחברות כל הזמן כי היה לנו זו את זו, ויש לי זיכרונות ילדות כיפיים".

בעלה האברך מצליח גם הוא להוסיף תרומה צנועה לכלכלת הבית: בישיבה בירושלים שבה הוא לומד לומדים צעירים רווקים, אמריקאים גם הם, שהוריהם מוכנים לשלם כדי שהם ילמדו עם מישהו מבוגר יותר ומתקדם יותר. בעקבות תמיכות ותרומות שונות שהשיג ראש העיר, מערכת הגנים והמשפחתונים למיניהם זולה בהרבה מאשר ברוב המקומות בארץ. ועדיין הם מקבלים תמיכה מההורים ומהסב רואה החשבון, אם כי "עכשיו כמובן צריכים פחות תמיכה מאשר בהתחלה".

המספרים מאחורי הרבור גרופ

הרבור גרופ הוקמה בשנת 1985 ועוסקת ברכישה, בניהול, בהשבחה ובמימוש של נדל*ן מניב, בארצות הברית בעיקר. החברה מעסיקה כ-850 עובדים, ומשרדיה ממוקמים בארצות הברית ובישראל. נכון להיום, הרבור גרופ מחזיקה ומנהלת כארבעים בנייני משרדים ומרכזי קניות, וכ-25 אלף דירות בהיקף של כ-3.8 מיליארד דולרים. בין המשקיעים הישראלים בהרבור גרופ ניתן למנות חברות ביטוח, חברות ציבוריות ופרטיות, בהן אלקטרה נדל"ן (המחזיקה 20% בחברה) ומשקיעים פרטיים רבים.

משנת 1998 מימשה החברה 123 עסקות בהיקף של למעלה מ-2.4 מיליארד דולרים, שהניבו למשקיעים תשואה שנתית של כ-20%. ב-3 בדצמבר 2012 הודיעה הרבור גרופ על גיוס שתי קרנות חדשות להשקעה בנדל"ן בארצות הברית, בהיקף כולל של 300 מיליון שקלים.