מדוע מגרד לנו?

מחקר חדש איתר את התאים שאחראים על תחושת הגירוד

כאב וגירוד הן שתי תחושות שנועדו להגן על הגוף, כאשר הן מנחות אותנו לשים לב לסכנות שיכולות לגרום נזק לרקמות. הכאב מובן וברור יותר. הוא גורם לנו להתרחק מדברים לוחצים, שורפים, פוצעים, או לחפש טיפול רפואי. תפקידו של הגרד ברור פחות, אך החוקרים מאמינים שהוא נועד כנראה לגרום לנו לשים לב לחרקים שמטיילים עלינו, לחומרים כימיים שיכולים לצרוב אותנו בהדרגה, או ללכלוך שמכסה אותנו.

מדוע אנחנו זקוקים לשני מנגנונים שונים שיצביעו על הפרעה? התשובה העקרונית היא שכאב גורם לנו להתרחק מדברים, ואילו גרד גורם לנו לרצות להתחכך בדברים. שתי התנהגויות הפוכות.

שתי התחושות הללו דומות בהקשר אחר - כאשר הן הופכות לכרוניות - מדובר בבעיה ולא בפתרון. כ-7% מהאוכלוסייה בעולם המפותח סובלים מגרד כרוני בכל רגע נתון. לעיתים הגרד נובע מנטילת תרופות מצילות חיים, והחולים לא מצליחים לשרוד במשטר התרופתי כי הגרד משגע אותם.

כדי להיאבק בגרד הכרוני על הרפואה להבין אותו ובין היתר להבין עד כמה הוא דומה או שונה מן הכאב, ומתי המנגנונים הללו מתחברים. ידוע כי אם מכאיבים למקום מגרד, הוא יפסיק לגרד באותו רגע, ובמקום זאת יכאב. אולם האם מדובר ממש באותם תאים המגיבים לשני הגירויים עם אותם קולטנים, או בשני מנגנונים מתחרים שפועלים זה לצד זה?

חוקרים מאוניברסיטת ג'ון הופקינס גילו כי לעכברים יש קבוצה של תאי עצב שמאותתת על גירוד אבל לא על כאב. החוקרים התרכזו בתאי עצב עליהם מתבטאים קולטנים בשם MrgA3, שקשורים למנגנון הגירוד. תחילה, ראו החוקרים במערכות ההדמיה שלהם כי התאים הללו מגיבים גם לגירויים מגרדים (כמו היסטמין) וגם לגירויים כואבים (כמו פלפל חריף וחום), ולכן הסיקו כי מדובר במנגנונים משולבים.

אולם, לאחר מכן חיסלו החוקרים באופן סלקטיבי את כל תאי העצב בגוף העכבר שביטאו את ה-MrgA3. הם מצאו כי העכברים הגיבו לכאב, אך לגירוי מגרד הגיבו באופן מופחת משמעותית. המשמעות היא שלתאים בעלי הקולטן הזה יש תפקיד חשוב במנגנון הגירוד, אך אין להם חלק חיוני במנגנון הכאב.

כדי לבדוק את הסוגיה לעומק, החוקרים יצרו בהנדסה גנטית עכברים שכל תאי העצב שלהם, שמעורבים בחישה, הכילו MrgA3. העכברים הללו נחשפו לפלפל חריף והפלא ופלא - גירדו את המקום במקום להתרחק ממנו כפי שהיו אמורות לעשות במגע עם פלפל. הימצאות קולטני MrgA3 על תאי העצב, גרמה לכאב להפוך לגירוד. "כעת נדע כיצד לתקוף תאים האחראים למערכת הגירוד בלי לפגוע בתפקודים אחרים", אומרים החוקרים.

פנקו את עצמכם בפומפייה

הגרד הוא עדיין תופעה מסתורית, למרות שנאסף לגביו לא מעט מידע. לא ממש ברור עדיין, למשל, מדוע פעולת הגירוד מפחיתה את הסבל מתחושת הגירוד, ומדוע כל כך קשה להפסיק לגרד. מומחה הגירודים ד"ר גיל יוסיפוביץ' מבית החולים Wake Forest baptist medical Center בארה"ב, בחן את הדברים באמצעות הדמיה.

הוא מצא כי בעת גירוד של מקום מגרד, גם אצל אנשים בריאים שאינם סובלים מגירוי כרוני, ישנה ירידה כללית באזורים במוח שמעבדים תחושות שליליות. יוסיפוביץ' מקווה כי תרופות שידכאו אזורים אלה במוח, יוכלו לעזור לטיפול בגירוד כרוני.

כך, בעוד ההתרחקות מכאב היא סתם פונקציונלית, פעולת הגרד יכולה להיות מהנה ממש, ועוצמת ההנאה משתנה לפי החלק בגוף אותו מגרדים. יוסיפוביץ' בחן זאת בניסוי נוסף, בו מרח תחילה על נבדקיו מרקחת של שעועית טרופית שידועה כמעוררת גירוד. הוא מצא כי גירוד נחווה בצורה החזקה ביותר בקרסול ובגב. בשני המקומות הללו גם נחוותה תחושת ההנאה החזקה ביותר בעת הגירוד. בקרסול, תחושת ההנאה נחווית למשך זמן ארוך יותר. פנקו את חבריכם.